לב חיים פלג'י חלק ב רמב

והרב נחפה בכסף בחיו"ד סימן י"א עמד ע"ד ושקיל וטרי אם רוצים לתקנו אם יש משום פגם וכמעט ס"ל דיש בו משום פגם ואנכי הצעיר לא יכולתי להולמו דאם היה המחלוקת של הרמב"ם והרא"ש מן הקצה אל הקצה דהרמב"ם היה פוסל בתגין והרא"ש היה פוסל בלי תגין הוא מה דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד אבל כשהרמב"ם מכשיר בלי תגין ומצריך תגין למצוה מן המובחר מאן דעבד כהרמב"ם יוצא אליבא דכ"ע ואין כאן פגם דיש בה משום מצוה דרוצה להדירה ואפשר שהרב בעצמו חזר בו בסוף התשו' ותבל על דאבדין ומ"ג שראיתי להרב החסיד בספרו אמת ליעקב ז"ל במשפט בדיקת הס"ת ע"י תי' לא חכים ולא טיפש סימן כ"א וז"ל שהביא מחלוקת מהר"י מינץ ומהר"א איסרלן זלה"ה דלמהר"י מינץ ז"ל כל שיש ס"ת אחר אין להוציאו ודיעבד הוא כשאין ס"ת אחר ומהר"ר איסרלן ז"ל ס"ל דכל עוד שאנו מונעין לקרות בו הוי פגם והוי דיעבד עכ"ד דברי רבינו מאסף ביו"ד סימן רמ"ד והוא ז"ל כתב דאפי' לדעת מהר"י מינץ לא אמרה למילתיה אלא בס"ת שנודע לחזן הכנסת שהוא חסר כל אלו התיקונים ובא להוציאו לקרות בצבור אבל אם גם בלא דעת הוציא הס"ת הנז' דגם מהר"י מינץ מודה דאין מורידין אותו הרי שהרב ז"ל נדחק לחלק בדעת מהר"י מינץ שלא להוריד אותו אבל ודאי מיחש חייש שלא להוציאו לכתחילה ולא ולא חיישינן לסברת מהר"ר איסרלן משום פגם דהוי בשב וא"ת וכ"כ ראיתי להרב זכור לאברהם ביו"ד אות ס' כתב וז"ל איך שיהיה הנלמד מזה הוא דמסיק דאעפ"י שכבר נכתב אין זה דיעבד לכ"ע אלא זה מקרי לכתחילה וזה פשוט וחייב לתקנו הגם דעומד בעניינו שנמצאו התגין בסוף האותיות כנר' שאין לחלק מה שיש בו תגין למי שאין בו תגין הגם דהרמ"ך ז"ל הביאו הרב יד אפרים בא"ח סימן ל"ה דגרע היכא שאין נוגעין התגין באותיות להיכא שלא תיגן כלל כבר כתב הרב ז"ל שהיא בדעת הרמ"ך יע"ש ר"ל דוקא כשאין התגין נוגעים באותיות שנראין כאותיות קטנות וכזה כתב הרב ז"ל בדעת הרמ"ע. לחלק בדעת ס' הזכרונות ולדידי הוי כו"ח בטעם שכ' הרב ז"ל דבדבר שלא נמצא בש"ס מקרי דיעבד הגם שלא נמצא חד מן הפוס' שיאמר שיעשו התגין בסוף האותיות ואפי"ה מקרי דיעבד וחייב לתקנו וליכא משום פגם ס"ת כ"ש בנ"ד דהוזכר בגמ' ונחלקו בה הפוס' דמקרי דיעבד וחייב לתקנו ועוד דהרב ב"י בעצמו כתב דכשר במקום שלא נמצא מי שיתגן אותו הא אם נמצא מי שיוכל לתקן אותו שחייב לתקנו ולדידי כד דייקינן שפיר אפשר שאפי' אם הוציאו קורין בו בלא ברכה ובברכות אזלינן להקל ואינם מעכבות ודוקא כשלשה עמודי ההוראה מסכימים לדעת א' אפי' ששאר הפוס' חולקים עליהם לא אמרינן בהו ס' ברכות אבל בנ"ד דהטור כתב שהרא"ש חולק על הרמב"ם ויש מחלוקת בין ג' עמודי הוראה עצמם אמרינן ס' ברכות להקל והגם דאיכא לחלק בין כשהוא המחלוקת בברכות עצמם לדין פסול הס"ת מ"מ מידי ס' לא נפקא ומיחש חיישינן הגם שהוא נגד כל הפוס' לכאורה דלא נרגשו מזה כ"ז כתבתי בנחיצה לא להלכה ולמעשה עד בא יבא תשובתו הרמה עכ"ל: תשובה מחיים כבר מילתי אמורה כי כל עוד שיש באותו בה"כ ס"ת עם תגין אין להוציאו לקרות בו כי בקום עשה אין לנו לעבור ע"ד כ"ת והרא"ש ובעה"ת וסיעתם שפסלו אותו לקרות בצבור ואולם כשלא יש להם ס"ת אחר ובאים לבטל קס"ת מחמת זה אזי יש לחוש לס' הגאונים והרמב"ם ומרן דמכשירים ובכן יש נמי לברך ברכות התורה בכל עולה כדי שלא לעבור ע"ד הגאונים והרמב"ם ומרן ודעימייהו ולכל הפירושים ישתדלו הצבור ליקח סופר ולתקנו בתגין כי זהו הוי כבוד התורה לכ"ע וזה ברור ונכון: סימן ך אות לא אם היה הס"ת פסול והפרישוהו בבה"ב במקום מיוחד והשמש שלא בהשגחה הוציאו וקראו בו שהוא פשיעה ובמזיד גמור כי היה לו לידע כי ס"ת הוא מופרש נראה דיש לחזור ולקרות בס"ת כשר אפילו בב' ובה' ואצ"ל בחגים ובמועדים ובשבת ועיין בפנים: אות כ"ג דס"ו ע"א מעשה שהיה כך היה כי ביום שב"ק אירע בק"ק אורחים יב"ץ כשהיו קורין בס"ת בעולה הז' אחר שקראו שלשה פסוקים ראו באות אחת בה"א מפסוק ויצאו העם ביום ההוא בתיבת ההוא באות ה' הא' שהיה ברגל הימנית בסופו תחת הרגל הה"א בעין פתח כזה ה דבוק הפתח עם הרגל הימנית ונסתפקו אם נפסל הס"ת בכך ועולה עצמו שהוא המשלים יברך ברכת התורה שלאחריה והוא עצמו קורא ההפטר' עם ברכותיה או דילמא אינו נפסל הס"ת בשביל זה ויסיימו הקריאה בס"ת זה ויברך המשלים ברכת התורה שלאחריה ויעלה המפטיר אחריו כיון שהס"ת הוא כשר ובו בפרק השבתי כי הש"ץ ושנים עמו יראו בעיניהם אם אינו משתנה צורת אות הה"א למראית עיניהם אינו נפסל הס"ת והמה לפי ראות עיניהם אמרו דאינו נפסל הס"ת בהכי דאינו משתנ' צורתה מאות ה"א ובכן קראו אחריו מפטיר וקרא בס"ת כס"ת כשר זהו מה שעשו ביום שב"ק ויהי ביום הא' הראו לי אות ה' הנז' שצורתה כזה ה כנז"ל ונכנסתי לבית הספק כי הן אמת כי כל הרואה אומר שהיא אות ה' אכן למאי דקי"ל כי צורת ה"א יהיה בדמות אות ר"ו או אות ד"י א"כ אין כאן לא אות ר' ולא אות ד' הגע עצמך באות ר' או ד' שכתוב בס"ת ר ד מה מקום לומר כי בכה"ג הס"ת כשר כיון שנשתנ' האו' וכמ"ש ה' אמ' ליעק' וז"ל כל שנשתנית האות אף דהשינוי אינו גורם להיות דומה לאות אחרת פסול ולא מהני דתינוק יקרא האות כמות שהיא יע"ש ומ"ש הרב עיקרי הדט בח"א סימן ו' אות כ"ד דס"ת שאין ההי"ן שלו כעין דל"ת ויו"ד רק כעין רי"ש וי' כשר לקרוא ולברך עליו בשם הרב פחד יצחק מע' ס' ערך ס"ת ודין האותיות יע"ש התם ה"ט שדמות ה' היא כתיקנה משא"כ בנ"ד שנפסד צורתה של ר' ושל ד' ומה שהתינוק קורא ה' וכן הש"ץ ואנשי צורה היינו בראותה בתמונת ה' מצד שמאל שהיא כתיקנה ובפרט אם בא לקרות התיבת עצמה ההוא שקורא בפשוט לקרותה הא מצד צורתה לצד שמאל ומצד כי יגיד עליו ריעו התיבה עצמה והראיה לזה