לב חיים פלג'י חלק ב רמ

דל"מ אם כבד ברך הישראל בהיות כהן בבית הכנסת דעלתה לו קריאה דלא כהרב פר"ח באשר הסכימו רוב רבני האחרונים וכמש"ל בסי' זה אות ך' יעש"ב אלא. אפי' לא ברך הישראל כל עוד שקראו אותו לס"ת ועלה ביום שא"א לעלות זה הישראל עוד כ"א יעלה הכהן והלוי הג' הוא הבעל ברית כל כה"ג ידחה הכהן ולא יכנס הישראל בסוג ועוזבי ה' אכן ביום שיש אופן לעלות זה הישראל באותה העליה כל שלא ברך יעלה הכהן ואח"כ יעלה זה הישראל כנ"ל: בשקראו אותו לעלות לס"ת ואין לו טלית לא יעלה בלתי טלית כאשר פסק רב אחאי גאון בס' מעשה אברהם ואם לקח טלת מאחר בשאלה הנה טלית שאולה אי מברכים עליו יש מחלוקת בפוסקים ונער הייתי גם זקנתי וראיתי לכמה מרבנים וחכמי עירנו שאין מברכין על טלית שאולה אא"כ היו שואלים מבעל הטלית שיתננו במתנה גמורה וכן אנחנו נוהגים אחריהם ואפי' את"ל שהיה המנהג לברך על טלית שאולה דבר מה שאינו אפי' הכי מאחר שמצינו שרבני האחרונים כתבו דיש מחמירין שלא. לברך על טלית שאולה הרי כמו שמצינו מנהגים רבים בזמנינו שהיו נוהגים קולא וחזרו בהם ובטלום ונהגו להחמיר כאשר כתבתי בעניותי בסוף סה"ק משא חיים בתורת המנהגות יעש"ב בס"ד והן עתה נדפס ספר אות היא לעולם ח"א לגדול אדונינו מורינו הרב ח"ק מר שניי הפרד"ס ז"ל תנן דידן דמסייע לן במערכת ה"א דקט"ז ע"ב שאסף וקבץ כמה מנהגים שנהגו בעירנו אזמיר יע"א להקל והנה בעתה חזרו בהם ונהגו להחמיר ונתן טעם נכון לדבר עפ"י דברי הרב תולדות שמשון בפי' לאבות בפ"ג יעש"ב ודבריו חיים וקיימים צוף דבש אמרי נועם זיע"א וכ"כ בסה"ק חיי וחמרא ד"ט ע"ב יע"ש: סימן יו"ד אות א אם הוציאו ס"ת שאינו מוכן ומוגה וכו' כעת נראה לי דבמקומינו שנהגו להטיל גורלות בס"ת וכל ספר וספר זכה בגורל באותה שבוע והסופר הגיהו כדרכו אזי אפי' הוציאו ס"ת אחר לחוץ כיון שאינו בגורל באותה שבוע יחזירוהו למקומו ויקח הס"ת אשר עליו הגורל דהרי קי"ל גורל קונה ובזה ליכא משום פגם לס"ת שקדמו והוציאוהו שהכל יודעים שנוהגים להטיל לגורל כן נ"ל כעת: סי' יא סוף אות כ"ו דמ"ג ע"ב כתב הרב ברית עולם סי' תשס"ח וז"ל ומ"ש והקורא בבית הכנסת וכו' כונתו דהחזן כשקורא הס"ת ובא פסוק של רחמים או ברכה לא יכוין על העולה השרוי אצלו אלא קורא בתורה לפניו יתברך אבל אם יאמרו הצבור פ' זה או העולה יכול לכוין על מה שרוצה כאילו מתפלל יחיד על הדבר ודוק והנה בקורא בס"ת ענין עונש העבירות דיש מתירין כי עי"ז ידע העונש וישוב בתשו' ויש נמנעים כל זה היינו דוקא לקרות הענין כאשר ציוהו ה' בס"ת אבל אם מכוין להענישו כגון אם ח"ו בא על א"א ובא לקרות לו בס"ת מות יומת הנואף והנואפת בודאי שלא יתכוין לקללו שיגיע לו עונש שימות שהרי אזהרה שמענו שאפי' למינים דמותר להורגן בידים לא הותר לקללם שימותו כמ"ש התוס' בפ"ק דברכות ובפ"ק דע"ז והרב יד אליהו בתשו' ועמ"ש בעניותי בתשובותי לחי"ד בזה בס"ד וכ"ש וק"ו למי שהוא ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא שלא יכוין בקריאתו לקללו ח"ו כ"א להיות קורא הש"ץ במאמר ה' אשר ציוהו בלתי שום פניה וכונה לשכנגדו ובזה מינח נח"ל כי מצינו בגמרא כי בפסוקים שיש בהם קללה לנוכח אומר הש"ס בנ"א וכן אנחנו נוהגים בדרשותינו וא"כ למה בס"ת יקרא הש"ץ ככתבו דברים ככתבן לנוכח אכן התירוץ פשוט כי בקריאת הש"ץ כנתינתו מסיני כי כן אמרו בזוה"ק ס' ויקהל דר"ו יע"ש בהדייא כי קריאת הס"ת בצבור הוי כנתינתה מסיני יע"ש וא"כ אינו יכול לשנות שום תיבה מכתיבתה בס"ת ומכוין כמו שציונו השי"ת בה"ס אבל כשאנחנו קורין לדרוש בהן אם יש איזה ל' קללה לנוכח יש להפכו וזה בדור ועוד כי אם ח"ו משנה התיבה מכתיבתה הוי כאלו ח"ו הס"ת פסול וגם דהוי קורא בע"פ שלא מן הכתב הכתוב בס"ת וזה פשוט אות ג דט"ל ע"א במומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסייא דאין להעלותו לס"ת הוה עובדא בבה"כ שהיה רוצה מומר א' לעלות לס"ת ושלו את פי ואמרתי להם אם מקבל על עצמו קבלה גמורה שלא לחלל עוד שום שבת ועל מה שחילל לבקש התיקון יעלוהו כי בקבלה זאת סגי וכן נראה לדקדק מדברי הרב נודע ביאודה ח"ב חא"ח סי' י' גבי כהן שנשא נכרי' דאם חזר ופי' מן האשה הכותית ועשה תשובה כפי מה שהורו עליו המורים כשר לעלות לדוכן ולישא את כפיו ואם הכהן הזה וכו' יע"ש הרי דבקבלה שקיבל לשוב בתשובה סגי: סימן יג אות ד ועיין בסו"ס הרי בשמים וערוגת הבושם סימן טז אות טו"ב וכל אדם יהיה אזניו קשובות למה שקורא הש"ץ תיבה בתיבה כי מלבד כי צריך לשמוע הקס"ת כולה בשלימות לצאת י"ח שמיעה עוד בה כי יהיה מדקדק לקול הש"ץ כי לפעמים יטעה להבליעה איזה תיבה או טעות אחר היוצא מפיו חליף או יתיר ואצ"ל כי אזהרה הלזו איתיה ביתר שאת למי שהוא ת"ח או חכם ורב הק"ק לתת דעתו בזה וכל כיוצא בזה וזה ברור: סימן חי אות ג ועיין בהשמטות ספר שרשי הים ח"א. אות ט"ז אם טיפת דיו על האות או בתוך האות אפי' לא נדבקו האותיות זו בזו אלא שיש איזה שינוי בזה מחמתו או שמורה על הנקודה