לב חיים פלג'י חלק ב כד

והביא. דברי הרב מחזיק ברכה בא"ח סי' א' אות ב' יע"ש: | איברא דזה עומד לנגדינו דמצינו לאידך גיסא מ"ש בברכות ר"פ אין עומדים ד"ל ע"א על מתני' דקתני אין עומדים להתפלל לא מתוך כובד ראש פריך בגמ' מה"מ ומייתי שם מקראי דחנה והיא מרת נפש ומקרא אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ומקרא דהשתחוו לה' בהדרת אל תקרי בהדרת אלא בחדרת וכו' ודחו להו ולבסוף מסיק אמר"ן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה אמ"ר אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה ופירש"י עבדו את ה' תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה ע"ש וכ"ה בפ"ק דיומא די"א ע"ב גם במתן תורה הביאו הך דרשא במקום גילה שם תהא רעדה ופירש"י במקום גילה מתן תורה של לוחות דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב יע"ש ועיין בתוס' שהובא בעין יעקב שכתבו וז"ל ויש לפ' דהכא מעבדו את ה' ביראה גמרינן שכל עבודת השם תהא ביראה ובאימה יע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' לשם ועמ"ש בזה הרב יקרא דשכבי דרוש י"א יע"ש. והנראה לחלק כי אין זה חולק למ"ש שצריך לו' התפלה בשמחה כי כן הוא לפי האמת שלא יהיה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה וכמו שאמרו שם בברכות סמוך ונראה דל"א ע"ב והיינו שמחה בלב למה שזכה להיות מעבדי מלך מלכי המלכים הקב"ה אבל אם בבא העבד לפני המלך ובא לשאול איזה שאלה ממנו שירחם עליו ברחמיו הרבים זה דרכו לשאול ממנו בתחינה ובקשה ובבכיה על אותו הדבר שמבקש ממנו וכמ"ש בגמ' שם דתפלה רחמי ורחמין לבעי בהכנעה גדולה והעד על זה שבזוהר הקדוש שאמרו בסדר ויחי שהתפלה של שחרית בשמחה הם אמרו בזוה"ק סדר תרומה דקס"ה ע"א במעלת המתפלל ובוכה בתפלתו דקי"ל שערי דמעה לא ננעלו יע"ש וכן כתב הרב מוהר"ח הכהן ז"ל שם אחר שכתב שהתפלה יהיה שמח כתב סמוך ונראה וז"ל ומ"מ חם מוריד דמעות בתפלתו היא מקובלת וכן כתב הרב מחזיק ברכה שם בשמו במי שיע"ש וע"כ צ"ל כמ"ש שעינים במר בוכה ולב שמח וכן כתב הרב מוהר"י סרוק בס' הנהגת היושר סימן ס' וכבר אמרו בתנא דבי אליהו בסא"ר שחזקיה נענש וחלה את חליו על אשר לא התפלל בהכנעה ואימה בענין סנחריב ולכן מה"ט חלה והוצרך לתפלה וכתיב בתפלתו ויבך חזקיהו בכי גדול ועיין מ"ש הר' זקוקין דנורא שם ובס' לב דוד פי"א בזה יע"ש: והשתא דאתית להכי דאין ראיה ממה שמצינו כי חייב האדם להתפלל בשמחה להביא מנגנים וכלי שיר ואונרגאנוס בבית התפלה יכולני לפתור כי גם מה שהבאתי סמך וראיה ממ"ש בגמ' דעבדינן זכר למקדש אין משם ראיה דאימא במצות לולב וכיוצא שהיא מ"ע פרטי לנו דיש חיוב מן התורה יום אחד במדינה אלא שהמקדש היו ז' ימים עתה שאין בית המקדש חייבו רז"ל ליטול הלולב שהיא המצוה עצמה שכבר היתה נוהגת בבית המקדש כל שבעה יטלוה גם במדינה כדי שלא תתבטל מצוה שהיה במקדש כל ז' זכר למקדש מה שאין כן בכלי שיר לנגן בבית המקדש שהיא עבודת מהבית המקדש הצריכים שם שאר עבודות בהקרבת הקרבן ואמירת שיר ובניסוך היין וע"י לויים או ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה א"כ כל שנחרב הבית המקדש ונתבטלו כל העבודות אין כאן עבודת כלי שיר: ועם שמצינו בפסחים פרק ער"פ דקי"ז ע"א שאמרו שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' יע"ש כנראה שצריך השמחה ע"י ניגון ומנגנים וכן הרתה לי בני בן חכם כי ביצחק יקרא נר"ו כסה ח רס"י ח"י שכתב וז"ל שורש התפלה שמחת לב בהקב"ה שנאמר התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה' ולפיכך דוד מלך ישראל מנגן בכינור על כל תפלותיו וזמירותיו למלאות לבבו שמחה באהבתו של הקב ה וכו יע"ש גם בס' נפוצות יאודה דרוש א' ד"ב ע"ב כתב וזל כי על כן היה האדם הלז מתענג מאד בחכמת המוסיק'א לדעת קצת הפילוסיפים הלא היא כתובה על ספר לבנת הספיר פ' נח ובעי ב"נ לאתערא באורייתא וצלותא למישרי מילוי דות קדישא ואתערא והיה כנגן המנגן ותהי עליו וכו' יע"ש ועכ"ז אין מקום להביא מנגנים כי שאני דוד המע"ה והנביאים בשהיו מנגנים לא היו מאבדים כוונתם מה שאין כן אנחנו ולא הביאו מהם ראיה כ"א כשצריך האדם להיות שמח שמחה של מצוה לעבוד את בוראו אבל לא לעשות מנגינים בתוך התפלה חלילה וכי כשניתן לנו התורה בה"ס על ידי משרע"ה ותורה ציוה לנו משה בכלל התרי"ג מצות מ"ע של ק"ש היה בניגון המוזיק'א מדברי קבלה וגם מימי יעקב אבינו ע"ה שאמר הקבצו ושמעו וכו' שזכו לק"ש כדברי רז"ל בספרי ובילקוט ס' ואתחנן מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת וי"א מיעקב וכו' יע"ש ולא יש לנו קבלה מיעקב וממשה רבינו ע"ה שיהיה ק"ש בניגון מוזיק'א ומי יודע אם המוציאו והמלמדו מי היה ומה עלה בדעתו וכיוצא וכדברי הרבנים הנ"ל ואפשר שיש לתלות על איזה ש"ץ ששגג ולא ידע וכמ"ש הרב כנסת הגדולה בא"מ סי' רצ"ב ובספר בית דינו של שלמה תש"ח סימן א' יע"ש או איזה בעל הבית עשיר ותקיף שבדה כן מלבי ובכחו הכריחו לשליח צבור וכדברי הרב"ח והרבנים הנ"ל ונמשכו אחריו וקבעו שמו בשם מנהג והרי מבאור בדברי הס החסידים סימן של"א שלא לשנות ממנהג אפילו בניגונים דניגון תורה לא ישנה לנביאים וכו' שהוא הלכה למשה מסיני שנאמר והא והאלהים יעננו בקול וכמש"ל בראש אמיר והרי ניגון תורה אינו מוזיק'א ומה שכתב בספר שיורי ברכה סימן ח"ן דהשיבו בשאלה בחלום רננו צדיקים בה' יע"ש אחרי המחי"ר אינו כמו שהבינו שרננו צדיקים בה' הוא לשורר בתיבת ה' במוזיק'א כ"א רננו צדיקים בה' מה שדיבר ה' כדכתיב והאלהים יעננו בקול כדברי הספר החסידים שהוא ניגון ה' המקובל מה"ס ולא ניגון שאינו מה' שהוא מוזיק"א זה נ"ל ברור וישר: ובר מן דין דבר זה שמביאים מנגנים ואורג'אנוס אם היה דבר מוכרח וכי כמה וכמה לשכים ורבבות מרבנים וחכמים מכמה שנים רבות דור דור ושופטיו וכמה וכמה מרבנים המקובלים ורבינו האר"י