לב חיים פלג'י חלק ב כג

ומאחר עלות כל זה עטי המדבר'ה מכל הני רובא דרבוותא קמאי ובתראי להקת הנביאים אשר פה אחד נתנבאו בסגנון אחד כי כבו"ד בנ"ד שבאים לשנות בין להוסיף להביא מנגנים ואורגאנו"ס בבה"כ בשעת התפלה וכן לגרוע מלומר פיוטים שסידרו הראשונים בתפלות דאין כח ביד שום רב וחכם לשנות מנהגם ודאי דלהם שומעים שאמרו כהלכה והכא הל' מקיים המנהג ומי יוכל לבא ולגשת לחלוק עליהם ולסתור דבריהם אחרי שאמרו כהלכה ומילתא דמסתבר וסברנו וקבלנו דבריהם דברים בטעמם כצפיחית בדבש כי אפילו אם לא היה שמיע לן ולא סבירא לן מעומק המושג וקוצר המשיג עכ"ז היה לנו לקבל דבריהם כי כך ראוי לנו וכך היא חובתינו אחר שכל דבריהם כגחלי אש ולבם היה פתוח כפתחו של אולם ודעתם רחבה מדעתינו וכוליה תלמודא כמאן דמנח להו בכיסתיהו ופוק חזי מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בס' כנה"ג בכללי הפוסקים אות ס"ד שכתב בשם הרב מהר"ר ישראל ז"ל בס' פו"כ סימן רמ"א וז"ל אין כח ביד הרבנים עכשיו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שהוא מקובל מפי רבותיו הגדולים שנהגו כן אבל מסברת עצמו לא יע"ש וכ"כ עוד הרב כנה"ג בא"ח סי' קמ"ו שהיה רוצה לחלוק על דברי המפרשים בהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס שהיה בעת שמתרגם המתורגמן אבל בשעת קריאת בלה"ק אפילו ר"ש אוסר ורצה לעמוד על דעתי בזה והשבתי לו שאם רוצה להחמיר על עצמו יחמיר אבל שיקרא תגר על פירוש המפ' ועל מנהג העולם לא טוב הדבר שחיוב מוטל עלינו ללכת בדרך שכבשוה הפוסקים והמפרשים אחרונים וקדמונים ולא מבעיא כשאין קושי בדבריהם וכו' לא אפילו כשנראה לנו שיש קושי בדבריהם יש לנו לתלות החסרון ולומר שדעתם רחבה מדעתינו ואין אנו משיגים אותם לעומק כונתם יע"ש. ואם זה כתב מורינו ורבינו אבי התעודה הרב כנה"ג אנחנו הבאים אחריו אנן יתמי דיתמי מה נענה אבתריה דודאי דאין לנו לסור מדברי הפוסקים המפורסמים ולא נטה ימין ושמאל וכל אלו דברים ברורים ופשוטים וישרים למוצאי דעת וככל הדברים האלה וכל החזיונים הללו כה דבר בקדשו הרב בית דינו של שלמה ז"ל בתשו' חא"ח סי' טו"ב דמ"ה ע"ב יע"ש: ולחקירה השניה אם מנהג זה שרוצים לעשות מחדש להביא מנגנים לנגן בכלי שיר הנקרא אורגאנו'ס בעת התפילה אי שפיר דמי או לא דלפי האמת צריך לדעת דמה המצוה הזאת ומה טעם יש בה והנה אמת נכון הדבר כשהיה הבהמ"ק קיים בכלל עבודות שהיה במקדש היה לנגן בכלי שיר כמ"ש הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ג ה"ב וז"ל כי ועיקר עבודת הלויים דכתיב לשרת בשם ה' איזהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור וחובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין וכו' ואין אומרין שירה שלא בפה בלא כלי שיר שעיקר השירה שהיא עבודתו בפה אחרים היו עומדים שם מנגנים בכלי שיר מהם לויים ומהם ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה וכו' ובמה הם מנגנים בנבלים וחלילים וכינורות וחצוצרות והצלצל וכו' יע"ש וא"כ עכשיו דהבהמ"ק חרב בעונותינו הרבים איך יתכן לעשות כך כי הגם שאמרו רז"ל בברכות פרק תפילת השחר דכ"ו ע"ב דתפילות כנגד תמידים תקנום וכו' היינו מה שתיקנו רז"ל לומר סדר התפילות כמו שתיקנו זו בלבד אבל לנגן בתוך התפלה בשביל הכינור כמו שהיה בזמן שבהמ"ק זה לא שמענו ולא ראינו דבד זה לא בנביאים האחרונים אחר החרבן ולא באנשי כנה"ג ולא בתנאים והאמוראים בתלמוד בבלי והירוש' ובמדרשי רז"ל ולא ברבנן סבוראי וגאונים והפוסקים ראשונים ואת אחרו' עד היום הזה שיאמר שום אחד מהם דבר זה להיות מנגן בכלי שיר בתוך התפלה דבר שלא יש שום שמץ מנהו וגם לא בזוה"ק ובתיקונים ובזוהר חדש ולא במקובלים ז"ל וא"כ מי הוא זה בדור זה שיבא לחדש דבר זה שלא היה לעולמים שנראה שאין לו לסמוך עליו ואם נאמר דעבדינן זכר למקדש ע"ד שאמרו רז"ל בגמ' בר"ה ד"ל ע"א על מתני' דקתני התם בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ופריך בגמרא ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישא ע"כ הרי מוכח דיש לעשות זכר למקדש וא"כ אף אנן נמי נימא להביא כלי ניגון לבהכ"נ בעת התפילה זכר למקדש והגם דקי"ל בש"ס בערכין פ"ג די"א ע"א ופסקו הרמב"ם שם כי אין אומרין שירה אלא על היין והוא בעת ניסוך היין וכמש"ל ועתה בעונותינו שאין לנו ניסוך היין מהיכא תיתי השירה והניגון דיש לומר כי כיון שאומרים השיר שהיו הלויים אומרים בכל יום על הדוכן וגם קורין פרשת התמיד וכתוב ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחר בקדש הסך נסך שכר לה' והרי הקריאה כהקרבה עד ונשלמה פרים שפתינו ולכן מנגנים בתוך התפלה כמו שהיו בבהמ"ק דכל מה דמצינן למעבד זכר למקדש עבדינן והרי בלא"ה התפילה היא עבודת כדרז"ל בספרי סדר עקב ע"פ ולעובדו בכל לבבכם איזוהי עבודה שבלב זו תפלה והרי בערכין שם די"א ע"א בכלל קראי דמייתי התם להוכיח דאיכא שירה בעבודת הקרבנות הוא מדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה וכו' וכשמתחילים השיר על הקרבן היו' מנגנים בכלי שיר בניגון כאשר מבואר בקרא דמייתי הש"ס די"א ע"ב בד"ה ב' סימן כ"ט ויאמר חזקיה. להעלות העולה על המזבח ובעת החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי שיר דוד מלך ישראל כמו שיע"ש וכיון שעיקר התפלה שהיא עבודת ה' היא בשמחה הרי עיקר שמחה בעבודת ה' היא השירה ובכלי הניגון כמבואר. וכ"ן להוכיח ממ"ש במדרש ש"ט סי' ק' ע"פ עבדו את ה' בשמחה והובא בילקוט שם וז"ל אמ"ד איבו בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך עליך שמח כאלו לאלהים עליון אתה עובד יע"ש הרי דבתפלה צריך להיות שמח וא"כ. מן הראוי הוא להביא מנגנים לנגן להיות שמח' וכ"ן ממ"ש בזוה"ק פ' ויחי דדכ"ט ע"ב שאמרו פולחנא דצלותא. דקא בעו ב"נ למפלח קמיה קב"ה בשמחה וברננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא יע"ש וכ"כ הרב המקובל האלהי מוהד"ח הכהן ז"ל בס' מקור חיים סי' א' גבי מ"ש מרן בש"ע שיהיה מצר ודואג על החרבן בחצות הלילה כתב וז"ל אבל כשהוא מתפלל ולומד בתורה יהיה. שמח