לב חיים פלג'י חלק ב רלז

אחר בלתי סיבה מוכרחת עפ"י הדין דהיינו שעמד בדין ולא זכה בדינו בטענה מספקת לצאת מאותו בה"כ ואפי"ה רוצה לצאת מבה"כ לבה"כ אחר אזי יש לחייבו בחובות הקהל כאמור: ואולם כשיהיה הענין שלא יש חובות בקהל ההוא או יש חובות ולא רצו בני הקהל לתובעו אם יש מקים לעכבו עפ"י הדין מסיבת מ"ש בש"ע א"ח סי' ץ' סעיף י"ט וז"ל יקבע מקום לתפלתו ולא ישנהו אם לא לצורך ואין דיי במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל אלא גם בביה"כ שקבוע בו צריך שיהיה מקים קבוע עכ"ל וא"כ הוא אפי' שבני הקהל ההוא לא יהיו מעכבים אותו על שים טענה היחיד הבא לצאת מביה"כ שלו שקבע בו להתפלל יחיש על עצמו לצאת מאותו ביה"כ שקבע בו להתפלל ללכת להתפלל לביה"כ אחר וכמ"ש בגמ' בברכות ד"ו כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכו' וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אאע"ה יע"ש ויש לדקדק במאמר הלזה למה בשביל שתובע מקום לתפלתו יזכה למעלה זאת אלהי אברהם יהיה בעזרו ושיקרא אי חסיד אי עניו מתלמידיו של א"א ועיין למהרש"א והרי"ף בח"א ולהרב מוהראנ"ח ס' אחרי יע"ש ואשר אני החזה לפי פשוטן של דברים דבנוהג שבעולם הוא שיקפידו איזה בני אדם על כבודם כשגזברי ופרנסי הק"ק יעשו ליחיד איזה העדר כבוד הן בענין מושבות הביה"כ שלא הושיבוהו מקום לפי כבודו הן בעליית ס"ת שלא קראו במקום הראוי לו יקפיד וילך מאותו ביה"כ שהיה קבוע בו להתפלל ואילו היתה בו מידת הענוה והשפלות בודאי שלא היה מקפיד והולך מאותו ביה"כ או אפשר כי יארע לפעמים שלא עשה שום דבר באותו ביה"כ שהיה קבוע בו להתפלל אך אמנם בביה"כ אחר הוא יותר גדול ומפואר ונותנים לו מקום חשוב ובזה מוכרח להניח ביה"כ זה הקבוע לו ולילך לביה"כ החשוב והגדול והמפואר א"כ זה מורה על שמבקש כבודות וגדולות וע"ד שכתב הרי"ף באגדתיה וכ"ש אם יהיו נודרים לו כי בהליכתו לביה"כ אחר ישימו לראש ולקצין לגזבר ופרנס וכדומה אשר כל אלו העניינים מורים שאינו מתנהג בענוה ושפלות הנה כי כן הקובע מקום לתפלתו ואינו מקפיד על איזה העדר כבוד כאמור וגם אינו רודף אחר השררה והכבוד ללכת לביהכ"נ אחר הרי הוא זוכה כי אלהי אברהם יהיה בעזרו כי כמו שזכה אאע"ה מחמת ענותנותו שכתוב בו ואנכי עפר ואפר וכמ"ש בחולין דפ"ז נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר ולכן זכה שהקב"ה יחד שמו ואלהותו עליו לומר אלהי אברהם וכשמת קורין אותו אי חסיד אי עניו נגד הב' סוגין הללו כי חסיד נקרא מי שהוא עניו באמת באופן שמבזים אותו ושותק שכן נקרא החסידה בל' תרגום חיוורתא שמלבין פניו דהיינו נגד העדר כבוד שעשו ואינו מקפיד לילך לביה"כ אחר כנגד זה קראו חסיד שכבר עשו לו בזיון וסבל ולכן קראו חסיד וכנגד סוג השני שהוא הסיבה ללכת מביה"כ לביה"כ אחר בעבור שררה וכבוד ומושב יותר חשוב קראו עניו סתם כי נוהג במידת הענוה ואינו הולך לביה"כ להרויח שררה וכבוד ומושב יותר חשוב ושפיר מסיים המאמר שקורין אותו מתלמידיו של א"א שכן שנינו במשנת חסידים פ"ה משנה כ"א עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של א"א המורה על מי שהוא עניו שנקרא מתלמידיו של א"א ומלבד כי רוח נמוכה ונפש שפלה שתים כהלכתן הם מידת העניו לא כי גם עין טובה שפירשו הרמב"ם ורוב הפוס' על היותו מסתפק במועט הרי הוא ג"כ ממין הענוה ודומה למה שאנו בי על היותו עין טובה דאפי' יתנו לו מקום בראש הקרואים משובח ומפואר במקום אחר אינו מניח במקומו שקבע להתפלל ומאחר שכן בודאי דמי שיש לו ענוה קדושה אין מקים ללכת מביה"כ שלו למקום אחר בשביל איזה הקפדה או בקשת שררה ככל האמור. אלא שאין בידינו וביד ב"ד לכופו על ככה ומה גם שכבר פסק מרן ז"ל בהדייא יקבע מקים לתפילתו ולא יפנהו אם לא לצורך ומי שרוצה לילך יבקש איזה טענה ויאמר שיש בה צורך אמנם אם ביה"כ זה שקבע מקים לתפילתו הוא ביה"כ שכבר התפללו בו אבותיו וכ וכיון שכן איכא עוד משום מקום שהתפללו אבותיו שכן אמרו בחולין דצ"א ע"ב ובסנהדרין רצ"ח ביעקב אבי' כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כדיהיב דעתיה למהדר קפצ"א ליה ארעא מיד ויפגע במקום כדצלי וכו יע"ש. הרי כמה נצטער אבינו יעקב שעבר על מקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל והקב"ה עשה רצון צדיק לעשות לו נס בקפיצת הארץ כדי לקיים מצוה הזאת להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ובכן אמינא ולא מסתפינא דיחוס אדם על' עצמו שלא לבטל דבר זה ותמיד יתפלל במקום שהתפללו אבותיו וכ"ן לדקדק מדברי הרב פ"מ ח"ב ססי' ג"ן דצ"ח ע"ב שכתב וז"ל דבנ"ד לע"ד ההתרה הוי לדבר מצוה שישוב ראובן לקהלו הראשון שהוא קהל אבותיו ולתבעיה הקמא ליהדר דלע"ד כל הישר הולך יורה יורה דדבר מצוה מיקרי להחזיר העטרה ליושנה ולשוב לקהלו וקהל אבותיו ומ"ג. אם יעכבהו אנשי קהל החדש בע"כ אחר שגמר בדעתו לשוב לקהלו אנן סהדי כי לא תהיה תפילתו רצויה בכונה להתפלל במקום שאין לבו חפץ רמז לדבר אין אדם לומד כ"א במקום שלבו חפץ יע"ש הרי דחשיב דבר מצוה המתפלל במקום שהתפללו אבותיו דמקרי דבר מצוה: ומ"מ אין נראה לכוף כשאינו רוצה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו וכמו שנר' בהדיא מתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו וחי"ד סי' צ"ב וגם הרב הגדול מז"ה ז"ל בס' חק"ל חח"מ סי' קי"ו דק"ף ע"ג הכריח מתשו' מהרשד"ם חי"ד סי' קנ"ב ומ"ץ ח"ג סי' ט"ז ומוהרח"ש ח"ג סי' ו' שהם לא דיברו כ"א בחילוק מהקהל לקהל אחר שאין שום חיוב ליחיד שיתפלל בקהל שנהג להתפלל וכו' יע"ש והנראה מתשו' מהרשד"ם בחי"ד. סי' קנ"ב הוא דכל שיש ליחיד סיבה לילך כי אין רצונו להתפלל באותו בה"כ אין שום חיוב ושם הכריח מהרשד"ם בתשובותיו כי כמו שאמרו אין אדם לומד במקום שלבו חפץ כמו כן הוא בתפילה בבה"כ דאינו מתפלל אלא במקום שלבו חפץ ואף הרב פ"מ שכתב כן להפך להתפלל במקום שיתפללו אבותיו שהוא דבר מצוה הרי הוא נשמר מזה כי אנשי בה"כ החדשה מעכבים בע"כ דאז אין תפילתו רצויה וכו' דש"מ דאם היה תפילתו רצויה לא היה הדבר חיוב לצאת וגם בענין שהתפלל מקום שהתפללו אבותיו נראה מדברי הרב מ"ז ז"ל בתשו' הרמ"ה שהשיבני בס' סמיכה לחיים חא"ת סו'