לב חיים פלג'י חלק ב רלג

אסתר מלכות וכו' יע"ש הרי נראה דאדרבא היותר ירוק הוא יותר מצוה מן המובחר וכבר עמד הרב חמדת ימים בהל' סוכה פ"ב דר"ו ע"ב בזה וכתב וז"ל ורבים שגו בזה להתיר אתרוג ירוק גמור וסמכו על דברי התיקונים שאמרו ז"ל ואם היא ירוקא היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת ואני אומר כי לפי שיטה זו היה להם להביא גם כן כי אעפ"י כי אסתר ירקרקית היתה הרי אמרו וחוט של חסד משוך עליה ומטעם זה הירוק כעשב השדה לגמרי פסול מפני כי גוון זה הוא בסטרא דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב ואין בהם הצטרפות חסד כלל ולא אמרום בתיקונים אלא למי שיש בו ירקרקות במקצת ויש בו מראה אתרוג כמשך חוט של החסד של אסתר וכן ראוי ונכון להזהר עכ"ל הרי דהרב חמדת ימים קא מפ' גם על לשון התיקונים הלזה שאינו ירוק כולו לגמרי והרי הוא מסכים לדברי הרב ט"ז ומג"א וא"ר ושאר רבני האחרונים : איברא כי היה מקים לפ' דברו התיקונים כי מ"ש ואם ירוקא היא משובחת יתיר דאסתר ירקרקית היתה דלאו על גוון ירוק ככרתי וכעשבי השדה קאמר שהוא גוון הנקרא וידרי בלעז אלא פי' הירוק שאמר התיקונים בכאן פי' שהוא ירוק כגוון הזהב שהוא מראה אתרוג ממש כשהוא במראיתו שהוא גוון הנקרא בלעז אמארילייו וא"כ לפי זה אין ראיה כלל להכשיר מראה אתרוג כשהוא ירוק כעשב השדה מדברי התיקונים ואדרבא איפכא מסתברא ומצאתי הון לדברים אלו ממ"ש בתיקונים עצמן תיקון ע' דף קל"ד ע"ב וז"ל דהכי צריכה שערא דאתתא דאיהי ברתא דמלכא למהוי ירוק כשבעה מיני דהבא ואתרוג איהי ירוקא ואסתר מתמן ירקרוקת יע"ש והכי אתמר נמי בז"ח פ' תרומה דף וז"ל הרי לך בהדייא דקא מפרש דאתרוג מראה ירוק שהוא כשר על היותר ירוק כגוון זהב שהוא אמארילייו שהוא מראה האתרוג בגמר בשולו ועל זה מביא דמיון מאסתר דירקרוקת היתה שהיתה כמראה גוון זהב אמארילייו בלעז וא"כ לא היה לו להרב חמדת ימים להדחק בפי' ולומר שהוא על גוון ירוק כעשבי השדה ושו"ר להרב כסא מלך בפי' ל' התיקונים בתיקון כ"א מה שכתב יע"ש שא דקשה עליו שלא נסתייע מל' התיקונים שבתיקון ע' ומל' הז"ח שפירשו כן בהדיא והוי סיעתא לפירושו: ואולם עדין לא איפרק מחולשא כי רואה אנכי בל' התיקונים שבתיקון כ"א שאחר שאמרו אסתר ירקרוקת דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות ואתקריאת הדסה על שם הדס והדס אית לה תלת הדסים לאשתכללא בתלת אבהן וכו' יע"ש ומדקאמר דאתקריאת הדסה על שם אסתר הרי מראה הדס מורה על גוון ירוק שהוא כעשבי השדה ולא על גוון ירוק כגון זהב ולכן היינו דדחיק ואתי מרחיק הרב חמדת ימים להיות מפרש בל' התיקונים שהוא על גוון ירוק בעשב השדה ואינו ירוק לגמרי. אלא דאם באנו לידי מדה זאת באנו לחלוק עלינו את השוים ל' התיקונים שבתיקון ע' ול' הזוה"ק כי נראה דפליגי אהדדי כי כן צריכים אנחנו לומר ע"כ שמ"ש בתיקונים שנקראת אסתר הדסה לאו על מראיתה מיירי כ"א על בחינתה לבד ואה"נ כי אסתר ירקרוקת היתה כגוון זהב והאי לחודיה והאי לחודיה ועמ"ש עוד בעניותי בזה בסה"ק נפש חיים מער' גימ"ל ד"ה גוון יעש"ב בס"ד וא"ה י"ל דהא והא איתא דהיתה אסתר הצדקת ירקרוקת דהיינו וידרי כעשב השדה הנוטה להיות ירוק אמארילייו כזהב כמו שהוא לפי האמת כי האתרוג הוא ירוק בתחילה כעשב השדה והוא מתחיל להיות ירוק גוון זהב ותרוייהו איתנהו והוא כדברי הרב חמ"י ודוק ועמ"ש התוס' בנידה פ"ב די"ט ע"ב ד"ה הירוק שכ' וז"ל האי ירוק היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי דאין זה נוטה לאדמימות וסתם ירוק כן הוא כדאמר בלולב הגזול ד"ל ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לאו הכי עכ"ל נראה מדברי התוס' דסתם ירוק הוא הדומה לזהב שהוא דומה לאדמימות והוא הנקרא בלשון לעז אמארילייו אבל כשר"ל ירוק הדומה לעשבי השדה אומר ירוק ככרתי כמו שם ליווי שהוא הנקרא וידרי וק"ל. והן עתה בא לידי ס' נדפס מחדש ממש זה שמו בכורי יעקב וראיתי לו בסי' זה סק"ן שעמד בזה יע"ש: סימן קסה עמדתי עמ"ש הרמב"ם ה' ציצית פ"א דין י"ב וז"ל ומותר להתיר ציצית מבגד זה וכו' ופסקו הטור ומרן בש"ע בא"ח רס"י ט"ו והוא גמ' בשבת דכ"ב ומנחות דמ"א מחלוקת רב ושמואל ופסק כשמואל דמתירין ציצית מבגד לבגד כמבואר בסוגיא שם ובמרן הכ"מ. איברא דשם בסוגיא דמנחות מייתי הש"ס ברייתא ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת ופרש"י שיהיו כל חוטיה שלימים וכ"כ הרא"ש בהל' ציצית ופירש מרן בב"י שם בא"ח רס"י ט"ו דקמ"ל דאע"ג דנפסק בטלית ראשון והיה בו כדי עניבה וכשר עכ"ז אסור ליתנו בטלית אחר ותמה על הר"מ והטור ורי"ו שהשמיטוהו יע"ש והנה מה שתמה על רבינו ירוחם לק"מ שכבר פסקו להדייא רי"ו נתיב י"ט ח"ג וכמ"ש הרב יד אהרן שם בא"ח סי' ט"ו בהגב"י יע"ש ומן התימא על הרב מעדני מלך בה' ציצית אות י"א והרב חמד משה שם בא"ח סי' ט"ו סק"ב שהביאו דברי מרן בקו' הלזו על רי"ו ולא הרגישו עליו בזה דלרי"ו לק"מ שכבר פסקו להדיא וצ"י: ולע"ד נראה ליישב עפ"י מה שראיתי דיש בנוסחת הברייתא הלזו שתי גירסאות דהנה גירסת הרי"ף ורש"י והתוס' והרא"ש ושאר הראשונים היא ובלבד שלא תהא מופסקת והיינו כפרש"י והרא"ש ומה שתמהו בזה התוס' והרנ"י כבר נתיישב עפ"י דברי מרן וכמ"ש המפרשים ז"ל שם וכמ"ש אני עני בשיטתי למנחות לרמ"א ע"ב כמו שיע"ש בס"ד. אבל גירסת רבינו ישעיה הראשון בס' סם חיים די"ד ע"ג היא ובלבד שתהא מופסקת ופירושה היא דאע"ג דאמרינן דעיקר עשייתה התליה היא ואין אנו חוששין לכריכתה וקשירתה מ"מ צריך שתהא מופסקת שאם לא ראשי החוטין נפסקין אעפ"י שתלאן עכשיו אותה תליה בפיסול היא וכי הדר מפסיק לחיטין הו"ל תעשה ולא מן העשוי והכי אמרינן בסוכה פ"ק די"א ע"ב תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלה פסול משום תעשה ולא מן העשוי ולא אמרינן פסיקתן זוהי עשייתן וכו' עכ"ל הרי דיש בברייתא זאת שינוי בנוסחאות ולזה כיון הרנ"י שכתב על ברייתא זאת ובלבד שלא תהא מופסקת וז"ל