לב חיים פלג'י חלק ב רכט

בעל הנס אלא אדרבא ברך יברך אותו ותקובל ברחמים ברצון לעשות לו נסים ונפלאות וכן עשו רבים והיה בדוק ומנוסה כי תכף שמע אל תפלתם ונעשה להם וניצולו. ועיין עוד להרב פתח עינים שם בחי' לעז דמ"ג ע"ג שכתב וז"ל אימא להא דמאיר ענני ומזה נשתרבב המנהג בכל גלילותינו דעל כל צרה שמתפלל האדם אומר אלהא דר"מ ענני ונודרים שמן או צדקה לנשמתו של ר"מ וכתב הרמ"ע במאמר חיקור דין ס"ו ח"א פכ"ו שהכונה במה שכיון ר"מ ענני באותה כונה וכו' יע"ש וכ"כ בספר מראית העין שם דז"ן ע"ד יע"ש ובאומרו נשתרבב המנהג לומר להא דר"מ ענני ונודרים שמן או צדקה וכו' סתמא על הנודר שמן לבה"כ שלו והצדקה לעניים שבעירו קאמר וכמו שכן הוא המנהג על הרוב ואם נודרים שמן למאור סתם לא יתכן להוליכה לעה"ק טבריא תו' אלא דאם נודר מעות לש"ל לשולחן לעה"ק טבריא ומכ"ש מעות לצדקה לשולחן לשם הכל כפי נדרו והיינו כמ"ש שם הרמ"ע ז"ל וז"ל והוא ע"ד להא דר"מ ענני אשר לא ידע לכוין יותר מזה השיעור עכ"ל וכתב הרב יואל משה וז"ל כי אותו הגוי לא היה יודע לכוין לשמות הקדושים שהיה לר"מ להנצל מהכלבים אך הגוי אמר אלהא דמאיר בכ' כונתו של ר' מ איך שיהיה ענינו יע"ש ומה שהחריד חרדה גדולה וכתב וז"ל עמ"ש אם ירצה ישלחם לעה"ק טב"ת וכו' דבר זה שלא בהשגחה כתבו דאינו תלוי ברצונו אם ירצה וכו' אלא החיוב מוטל עליו לשולחם לעה"ק טב"ת לשלם את נדרו אשר נדר ואינו יוצא י"ח עד ששולחם אותם שם דהא ידוע ומפורסם הסכמת הראשונים כמלאכים ע"ה העשויים בכל תוקף מהקיפי ארעא דישראל ועל צבאם הרב הקדוש גאון עוזינו כמלאך ה' צבאות כמהר"ר חיים אבואלעפייא זצוק"ל שהוא יסוד המעלה יסד ארץ על מכוניה עה"ק טבריא תו' הוא אשר תיקן כמה וכמה קופות כאשר שמענו ונדעהו והוא גזר אומר בכח קדושתו וחסידותו שכל הנודר לשם גבוה האי תנא דידן רמב"ה ז"ל לא ישולם נדרו עד אשר יקיים מצות נתינה לעה"ק הנז' ומי האיש אשר ימלא לבו לעבור על גזרתו ולא יחוש על נפשו ונפש בניו וכו' ובפרט שכבר פשטה קבלה זו בכל עיר ועיר מדינה ומדינה ממזרח וממערב מצפון ומים קיימו וקבלו היאודים עליהם ועל זרעם להיות עושים קופות קבועות לשם ולעילוי נשמת התנא האלהי המאיר לארץ והגבאים מחזירין תדיר לקבץ על הגבאות וכו' ובבא שם שליח עה"ק טב"ת ונתנו את הכסף המתוקן וכו' יע"ש כל זה הוא משנה שאינה צריכה כי ידוע ומפורסם בכל מקום שישראל דרים שיש להם קופות כלל ופרט וכלל לשם גבוה התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א ובודאי מי שהוא נודר לשם ר"מ אפי' יחיד ובסתמא ובדרך עראי אין ספק כי אינו יוצא י"ח נדרו כ"א בשילוח המעות הנדבה לעה"ק טב"ת כאשר פשט המנהג הזה ברוב העולם וכ"ש כשיש קופות קבועות לשם ר"מ כי בודאי הגמור אם ישנה את המעות ליתנם למקום אחר הוי גזל גמור ואפי' לא היה גזרת יהלום חיים ומלך מרן מלכא ה"ה מהרח"א ז"ל אסור לעשות כן מדינא דש"ס וכל הפוסקים וכ"ש וק"ו אחר שגזר מורינו הרב כמהרח"א ז"ל על הדבר הזה שכל הנודר לשם ר"מ לא ישולם נדרו עד אשר יקיים מצות נתינה לעה"ק טב"ת דאיכא איסור מוסיף כי בודאי כל ישראל קדושים ולא ישנו את תפקידם וכך הם נוהגים וכל זה הוי משנה שאינה צריכה וכבר כתבתי כי אנכי בעוניי הכינותי בתוך תיבה שלי כיס אחד מיוחדת וכתוב עליה ש"ל לעילוי נשמת ר"מ בעל הנס זיע"א לעה"ק טבריא תו' וכפעם בפעם שהשלוחים יוצאים לקבץ אז אני נותן מה שיעלה בקבץ אם מעט ואם הרבה ואנכי מקיים מצות שילוח לעה"ק טבריא תו' ובודאי כי אין ליתן מעות לו לצדקה לעניי עירו וזה שנתים ימים בבא אלינו מר שד"ר הרב המו' כמהרח"ש הכהן נר"ו שליח מצוה מעה"ק טב"ת וע"י שנתגלגלו הדברים על איש אחד מירא ה וחושבי שמו שאמרו עליו שנד מאתים אריות לעילוי נשמת ר"מ לעה"ק טבריא והביאו לדין לפני לברר הענין ואחר שנתברר כי לא היו דברים מעולם ויצא זכאי בדין עכ"ז אמרתי לו בדרך עצה טובה כי יען דיברו עליך כדבר הזה שנדרת הטוב הוא שתתן המאתים אריות לעה"ק טב"ת ובהיות טוב שמע לדברי ותכף הפריש מממונו מחתים אריות טו"ת ושלחם לעה"ק טבריא לחלקם שם לת"ח הי"ו וכזאת וכזאת יש בעירינו אזמיר יע"א שנודרים נדרים ונדבות למקום הקדוש הלזה בעד ובשם רמב"ה ז"ל וכלם מקיימים מצות שילוח לעה"ק טבריא וכן נוהגים בכל מקום אשר שמענו שמעם ששולחים למאות ולאלפים מנה הראויה להתכבד ובודאי שהוא דבר גדול נורא ונשגב א' מצד קדושת שמו של התנא ר"מ בעל הנס שראוי לעשות נס בזכותו שהוא בדוק ומנוסה בכל העולם ובפרט אצל הסוחרים שעושים סיגוריטה וכן בהולכים בדרכים בימים ובמדברות המה ראו מעשה ה' כשנודרים לר"מ בעל הנס הם נענים דבר פלא בדוק ומנוסה להיות הפרש והבדל אפי' בגנב אחד וספינה אחת שניצול הדבר הנדור לשם ר"מ ולהיות נאבד מי שאינו לא נידר ולא נדב לשם ר"מ וכאלה רבות מנסים ונפלאות אשר נעשה לנודרים לשם ר"מ לעה"ק טב"ת אשר לא ימד ולא יספר וזהו א' שבראשון זכות הקדוש התנא ר"מ זיע"א כי רב הוא וגדול זכותו ב' זכות המקום הקדוש עה"ק טבריא. ג' ענין מחזיק ביד לומדי תו' כי אין תודה כתורת א"י ד' משום ישוב ארץ ישראל שהיא מ"ע מן התורה לדור בא"י והיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה כמ"ש בספרי ס ראה ע"פ וירשתם אותה וישבתם בה כמו שיע"ש ועי"ז שמחזיק אותם הו"ל גדול המעשה ליושבים עליה והו"ל כלו הוא בעצמו יושב שם וכמ"ש הפוסקים ה' משום מצוה פדיון שבויים שמכל אלו הטעמים הגם כי לדעת הרב"ח ביו"ד סימן רנ"א ס"ל דעניי עירו קודמים לעניי א"י בכה"ג מודה הרב"ח וכמ"ש ה"ה חיד"א ז"ל בס' פני דוד ס' ראה אות ט"ו דצ"ח ע"ד יע"ש : ובכן גם מ"ש עוד וז"ל ודבר זה ידוע ומפורסם בכל ישראל כל הנודר לשם ר"מ בעל הנס זיע"א אדעתא דהכי נודר וכל המשנה ידו על התחתונה ולא יצא י"ח נדרו והרי זה בסיג נודר ואינו משלם ואם אחרים משנים עוברים על דעת בעלים וגזל הוא בידם ובפרט דמאריה דהאי שמעתתא דבדבר של צדקה אינו יכול לשנות מענין לענין הוא ר"מ וכדאמרינן במס' ב"מ דע"ח ע"ב מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר וכו' שכל המעביר ע"ד בעל הבית נקרא גזלן ע"כ א"כ בודאי דלא ניח"ל לר"מ במי שעובר ע"ד וכו' יע"ש גם זה הוא משנה