לב חיים פלג'י חלק ב רכז

אימא להא דמאיר ענני ומתצלת אמ"ל ומי יימר דהכי איכא אמ"ל השתא חזית הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי שקל קלא שדה בהו הוו קאתו למיכליה אמר להא דמאיר ענני שבקוה ויהבה ליה וכו' יע"ש ובסה"ק עתרת החיים סי' ב"ן אות ח' כתבתי כי צ"ל דוקא בל' הזה אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני ב' פעמים כמ"ש בס' קרנים מאמר וי'ו יע"ש: עוד כתבתי שם באות ט' וז"ל ונראה שיפריש מעות לצדקה לעניים או שמן למאור או נר דלוק ואחד המרבה ואחד הממעיט ולפחות יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעניים כנגד ד' אותיות הוי"ה ואם ירצה יתנם לעניים מיד ואם ירצה יפרשם יום אחר יום לשולחם לעיה"ק טבריא תובב"א להדליק ש"ל לעילוי נשמת ר"מ ז"ל או יתחלק שם לת"ח עניים לעילוי נשמתו של ר"מ אחר שיקבץ הרבה עכ"ל שם ובס' נ"מ זה שמו אמת ליעקב בקונט' שפת אמת למהר"י ניניו ראיתי לו בדקכ"ד ע"ג שהביא דברי לה ורצה לפרש דברי שמה שכתבתי או יתחלק שם לת"ח דאין ספק דכונתו במ"ש שם היינו בעה"ק טבריא ת"ו לחכמים הדרים שם דיתבין ועסקין באורייתא תדירא בבית מדרשו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א ודלא כמי שרצה לפרש דבריו דמ"ש שם היינו במקום שהוא דר שם וזה פשוט עכ"ל בהא ודאי מודינן כי כך כונתי רצויה כי מ"ש או שיתחלק שם לת"ח היינו לת"ח הדרים שם בעיה"ק טבריא ת"ו ואין בדברי שום ספק שיובן פירוש אחר חלילה והוא פשוט וברור: אמנם חמסי עליו במ"ש וזל ברם מ"ש בתחילה דאם ירצה יתנם לעניים מיד ואם ירצה ישלחם לעיה"ק טבריא ת"ו דבר זה שלא בהשגחה כתבו דאינו תלוי ברצונו אם ירצה וכו' אלא החיוב מוטל עליו לשולחם לעיה"ק טבריא ת"ו לשלם את נדרו אשר נדר ואינו יוצא י"ח עד ששולח אותם שם עכ"ל ואני אומר כי אדרבא הוא כתב דברים אלו שלא בהשגחה כי אעיקרא זה שכתבתי שיתן צדקה לעניים אינו תלוי באמירת להא דר"מ ענני כי זאת התפלה לבד בלתי נתינת הצדקה מגנא ומצלא וממקומו מוכרח הוא כשלימד ר"מ עצמו דבר זה להשומר לא ציוהו שיתן צדקה אלא אדרבה נתן לו ממון שיתן לקיסר כשיעליל עליו להנצל לא כשאמר לו השומר כשישלמו לו המעות מה יעשה עז ציוה לו שיעשה לו סגולה זאת לומר להא דמאיר ענני כאמור ואינו תלוי אמירת להא דמאיר עם נתינת צדקה. ואדרבא כתב שם מהרש"א בח"א ענין נאה בזה וז"ל ומיהו כל כמה דהוה מצי לאצולי בממון לא הוה בעי לאצולי ע"י נס דלהא דמאיר ענני ולכך אמ"ל שקיל תרקבא דדינרי פלגא פלח וכו' וכי שלמי וכו' ומזה בהנהו כלבי וכו' שקל קלא שדא בהו וכו' נתן לו דמיון בכה"ג דדרך הכלבים כשבאו על האדם לנישכו הוא מציל עצמו ומשליך פיסת רגבים ביניהם והכלבים הולכים ממנו ורצין אחר פיסת רגב וחושבים לאוכלו והאדם הולך רץ לדרכו והציל עצמו וכשרואים הכלבים שאינו דבר אכילה חוזרים לרדוף אחריו ולזה לפי שהיה ירא ר"מ שהשומר לא ירצה עצמו להציל בממון שנתן לו ולכתחי' ירצה להציל עצמו בנס באלה' דמאיר ענני ויחזיק הממון כולו לעצמו לכך נתן לו הדמיון בהנהו כלבי דבכה"ג תפל שתשליך בתחילה ביניהם ממון להציל עצמך כל מה שתוכל ואח"ך כשלא תוכל עוד להנצל בזה וירדפו אחריך אז תראה להנצל בדרך נס באלהא דמאיר וכו' עכ"ל הנה מבואר מדברי מהרש"א דכל מה שיוכל להשתדל האדם בדרך טבע מאותה צרה ומאותה עלילה לא יסמוך בנס לומר אלהא דמאיר ענני אלא ישתדל בדרך טבע ולא יסמוך על הנס וכמ"ש רז"ל באבות העולם שלא סמכו על הנס ועמ"ש בסה"ק נפש חיים מער' ט' אות ה' וע"ש כ"ש אנן יתמי דיתמי זולת כי כשא"א להציל אז אומר אלהא דמאיר ענני וא"כ לא נמצא שום רמז בש"ס ולא בדברי מהרש"א ושאר המפ' ז"ל והמקו' כי תלויה תפלה זאת להתקבל ע"י צדקה או נדבת ממון אלא דמה שנהגו דבר זה ליתן צדקה ושמן למאור הוא דבר סבריי בכתוב בספרים כי בודאי בהיות האדם נותן צדקה לעניים או שמן למאור לעילוי נשמת ר"מ יהיה לרצון יותר אמרי פיו בתפלתו שתקובל ברצון ודבר זה לא מדעתי וסברתי חדשתי כי הוא ענין ישן נושן ומזקנים אתבונן כאשר שמענו כן דאינו ברבנן קשישי שעשו כזה כמה פעמים על איזה תפלה ע"כ צרה שלא תבא שתכף נודרים צדקה לעניים ולת"ח שבאותו מקום ונותנים מיד וגם נודרין שמן למאור ומדליקין בו בפרק בבתי כנסיות וב"מ וכמו כן נר דלוק וזהו מעשים בכל יום בהווה ורגיל וכן עמא דבר אנשים ונשים וטף בעירנו אזמיר יע"א ובכל מקום ששמענו את שמעם שנותנין צדקה לעניים ולת"ח ונודרים ש"ל ונרות דולקות לעילוי נשמת ר"מ להתפלל על אותו ענין ואפי' בח"ל וא"כ אם איש או אשה בעת צרתם נדבה רוחם אותם ורצו לעשות כסדר הזה בח"ל להתפלל ולומר בפירוש אלהא דמאיד ענני ולהפריש ולתת צדקה ולומר בפירוש שהוא לעניים שבמקומו כדי שיקובל תפלתו ואינו נודר לשם ר"מ לעיה"ק טבריא מה מקום לתפוס עליו ולומר שהחיוב מוטל עליו לשולחן לעיה"ק טבריא ת"ו אחרי כי נדרו הוא לתת לעניים שבמקומו לעילוי נשמת ר"מ וכך נוהגים וכן הדין פשוט כי כל שהתנה בשעת נדרו לתת לאיזה דבר הכל לפי תנאו כמבואר בסוג' ערוכה פ' בני העיר דז"ך ע"א ובפוסקים וא"כ אם אומר בפירוש בשעת נדרו שהוא מפריש צדקה לעניים ולת"ח שבעיר או ש"ל לבית הכנסת שלו מה מקום לומר דאינו יכיל משום שאומר לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל אלהא דמאיר ענני ומאי איכפת לר"מ בזה אחרי שהוא עושה מצוה ונותן לו כבוד לכבדו להתפלל בשמו. ואה"ן אם נדר לתת לר"מ בעל הנס כמו שיש קופות וגביית או כל אדם בפרטות כאשר נהגתי מקטנותי להיות לי כיס אחד מיוחדת לר"מ בעל הנס זיע"א וכפעם בפעם אנכי נותן לתוכה מעות אם מעט ואם הרבה וכשיעלה בקב"ץ סכום סך אנכי שולח לעיה"ק טבריא ת"ו בזה וכיוצא בזה שעושין הסוחרים בטחון ר"ל סיגוריט"ה בזה שהוא נדר לר"מ בעל הנס זיע"א אין ספק שאינו יוצא י"ח נדרו אם נותן לעניים ות"ח אחרים וזה מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל אשריהם ואשרי חלקם אבל כשהוא נודר ומתנדב לצדקה לעניים שבאותה העיר ונודר שמן למאור לאותו בהכ"נ אע"ג כי המעשה אשר הוא עושה הוא שנותן צדקה ואומר לעילוי נשמת ר"מ או מדליק ש"ל או נר דלוק ובשעה שמדליק אומר לעילוי נשמת ר"מ או שנודר לתת שמתחילה נותן ואח"כ אומר ואפי' שרוצה ליתנם למי שנדר ונדב לו מה מקום לחייבו ליתנם לעיה"ק