לב חיים פלג'י חלק ב רכה

יש מקילין כשהוא בבית ישראל הבישול וגם האש היה ע"י ישראל והמחבת נתנה הישראל ע"ג האש ככה"ג יש מקום להתיר בדיעבד: סימן קנו נשאלתי לדעת מה יעשה ישראל בענין מה שפסק בסימן תק"ד סעיף א' דדכין את התבלין וכו' והרב באה"ט סק"ג כתב וז"ל ולפי"ז נ"ל דאסור לטחון הקאב"י ביו"ט וכן נוהגים וכו' אכן הרב מהרד"ף בס' חסדי דוד ח"א דפ"ז ע"ב התיר בפשוט יע"ש. והרב מו"ק בא"ח סימן תנ"ה ג"כ התיר ברחיים שיש לאדם בביתו ואסר רחיים של חנוני יע"ש וכ"ן מדברי הרב פנים מאירות בתשו' ח"ב סימן מ"ד מתיר לטחון הקאב'י ברחיים שלהם הקטנים ביד והגם שהרב ברכ"י בא"ח בסימן זה אות ד' פקפק בזה מ"מ בס' מחב"ר בק"א הביא דברי הרב מו"ק והרב חס"ד יע"ש גם הרב המגיה בספר באה"ט כתב וז"ל נ"ל המגיה טעם להתיר דמפיג ודאי הטעם כשעושה מעיו"ט ולפ"ז גם בקאבי אפשר להקל אם שכח מעיו"ט יע"ש. וראיתי למורינו הרב הגדול כמהרי"ם ז"ל בס' פאת ים בחי' למס' ביצה לדי"ד ע"א דח"י ע"ג שמתיר להדייא לדוך הקאבי אפי' בלתי שינוי שמפיג טעמא וכו יע"ש ואחרי המח"ר ק' דלא זכר שר מדברי כל הרבנים הנ"ל: ולענין לקלות הקאב"י באש ביו"ט כתב מורינו הרב ז"ל שם וז"ל ולפי"ז נלע"ד שגירסת גרגירי הקאב'י באש שהיא טובה ג"כ אם נעשית מעיו"ט ומעשים בכל יום שעושין כן ואין אדם מקפיד בזה משום הפגת טעם אם נעשית ביו"ט צריכה שינוי שאם היה מקלה אותו בכלי חרס יעשו ביו"ט בכלי מתכת או להפך יע"ש ומיהו הירא את דבר ה' יצוה לבני ביתו שידוך הקחב"י ושאר תבלין מבערב יו"ט הגם שמפיג טעמו כדי שלא יבואו להקל גם במה שאינו מפיג וכ"כ הרב חמדת ימים בהל' יו"ט פ"ק וז"ל ואף בתבלין שמותר לדוך ביו"ט מפני שמפיג טעמן מנהג טוב להולכים בתמים לדוכם מעיו"ט להסתלק מן הספק שיש מי שאומר שכל שידעו מעי"ט שיצטרך להם לא שרי אלא ע"י שינוי יע"ש: סימן קנז ראיתי ונתון אל לבי בענין כתיבה והגה' בחה"מ דפסק בא"ח סימן תקמ"ה סעיף א' דאסור לכתוב בחה"מ ואפי' להגיה וכו' דמכאן נר' לאסור להגיה בח"ה החידושים של תורה שכ' האדם דרך לימודו וכן להגיה הדפים מבית הדפוס כדי לתקן הטעיות וכן נמי לעשות מפתחות הספר כל זה נראה לאסור וכ"ש שלא הותר להעתיק אפי' חידושיו כי לא התירו כ"א לכתוב חידושים שמחדש או שמע מאחרים שמא ישכח וכן אם ראה איזה ספר מחודש מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד כמ"ש מרן בש"ע בסימן זה סעיף ט' כמו שיע"ש וה"ט דהוי כל הני משום דבר האבד ברם כשלא יש חששא משום דבר האבד אין מקום להתיר אך בדבר הכרח דלא אפשר בלא"ה כגון מ"ש בסעיף ה' דמותר לכתוב שטר קידושין ושטרי פסיקתא גיטין וכו' הנה רש"י ז"ל אשר הובא בסביבות הרי"ף כתב וז"ל גיטיך שרוצה זה לצאת בשיירא ואם אינו כותב עכשיו הוי נמי כפרקמטייא האבד שהרי תשב זאת עגונה יע"ש וכ"כ הנ"י ז"ל שם וכפ"י הרב רע"ם יע"ש וכן פי' הריטב"א ז"ל בחי' שם יע"ש וה"ה בפ"ז מהל' יו"ט הי"ב הקשה ע"ד רש"י ז"ל אלו וז"ל נראה מדבריו דהלא"ה אוסר וקשה דהא מתני' סתמא מתניא ובודאי דבכל גוונא שרי וכן עיקר עכ"ל ומרן בב"י בסימן זה כתב ליישב וז"ל ול"ן דאפשר דרש"י נמי בכל גוונא שרי אלא דיהיב טעמא דשרי שמפני שאפשר לבא לידי עיגון התירו לכתוב כל גיטין יע"ש: ולעד"ן לו' לאידך גיסא דכל הני דמתני' שהתירו בח"ה לכתוב טעמא דכלהו משום דשייך בהו משום הכרח ודבר האבד ולזה נראה דכיון הריטב"א ז"ל בחי' שכ' וזל גיטין כגון שהולך למדינת הים ושמא תשאר עגונה ודוק בכולן ותשכח עכ"ל הרי דהכריח דפירש"י הוא בדוקא כשיש חשש עיגון ומה שהקשה ה"ה משאר דמתני' גם כל שאר דמתני' בכה"ג ובפרט בזמנינו זה שיש ב"ד של ג' וב' עדים וסופר שאם יהיה הענין בלתי שום דוחק וחשש עיגון אין משגיחין בו לתת גט בח"ה וכבר בא מעשה לידי בשנת התרי"ח ביום ב' של ח"ה של פסח שהיה ג"כ ע"ש ובאו מעיר הקרובה אלינו מאגנאציאה יע"א כי האשה רוצה ללכת בו ביום לא"י עם אביה וסידרתי את הגט בו ביום אף שהיה ח"ה ויום הו' כאשר כתבתי במזכרת הגטין סי' מ"ט בס"ד: אלא דצריך לדעת שלדעת הרמב"ם ז"ל דה"ט שמותר משום צורכי רבים בסופר שכותב גט בח"ה אי צריך שיהיה שלא יהיה לו מה יאכל או כיון שהוא צורכי רבים ולא אפשר בלא"ה יהיה מותר ליקח שכר כיון שאינו יכול להגמר הענין בלתי שכר אם יהיה מותר המלאכה עצמה מצד עצמה גם יכול להיות בשכר אפי' בפועל שיש לו מה יאכל וכבר ראיתי להרב שה"ג בפ' מי שהפך שכתב משם ריא"ז דכיון שהמלאכה מותרת בח"ה מותר לעשות בשכר ע"י פועל שיש לו מה יאכל ואע"ג דלדעת מרן נראה דפליג על זה כמ"ש בש"ע סי' תקמ"ב מ"מ הרי כתב מרן ז"ל בסס"י זה בשם התוס' ז"ל דבמלאכה דאיכא משום דבר מצוה מותר לעשותה בשכר אפי' ע"י פועל שיש לו מה יאכל והרב הלבוש בסי' זה סעיף ה' כתב דמותר לכתוב גטין אעפ"י שצריכין דקדוק רב אין מקפידין על יפוי הכתב לא על כשרותו ועוד דכצורך רבים דמי וגם תקנת העיגון יש שמא ילך הבעל למדה"י יע"ש וכ"כ הרב פרי מגדים בחלק מ"ז ס"ק ז' שאחר שהביא לשון הרב הלבוש וסיים וחשיב צורך המועד שצריך היום לכתוב דוקא יע"ש ונראה כי ענין גט הוי ד"מ כיון שיש משום עיגון ובלא"ה הגט עצמו הוי מצות עשה בכלל התרי"ג מצות וכבר כתבנו דלצורך מצוה מותר אפי' פועל שיש לו מה יאכל וכ"כ הרב הלבוש סס"י תקמ"ד והוא ברור: סי' קנח נשאלתי מאת פרנסי וגזברי ת"ת יב"ץ שעושין בנין בדק הבית בבתי הת"ת קודם חג הסוכות ולא נגמרה המלאכה אם מותר לגמור המלאכה