לב חיים פלג'י חלק ב רכד

את האחרים ליכא משום יוהרא וגדולה והכל לש"ש ואז ממ"נ אם שכח אחד מהם ורוצה לסמוך על הגדול שעירב יכול לסמוך עליו ואם אינו מחשיבו ואינו רוצה לסמוך על העירוב של הגדול הלזה איהו דאפסיד אנפשיה שאינו יכול לאפות ולבשל ואם עבר ואפה ובשל איסורא קעביד וכל זה דבר בדור וק"ל. ובלא"ה אפי' כל אדם יכול להיות מזכה לאחרים הגם שאינו חשוב וגדול שבעיר וכן כתב בס' עמק ברכה בליקוטים דקכ"א ע"ב וז"ל ראוי שכל אחד יעשה עירובי תבשילין בשביל כל בני העיר ויזכה את העירוב על ידי אחר כי אולי הוא לאחד מבני העיר או איזה למנות ב"מ שאינן יודעים וכבר ראיתי רבותי נוהגים ג"כ ככה בכל ע"ש בעירובי חצירות וכמו שעשה מהר"ל ואשרי לאדם הזוכה ומזכה יע"ש ודע דאם נסרח העירוב דהיינו ששמו בשר או דבר מאכל ונסרח ואינו ראוי למאכל אדם נראה ודאי דהוי כנאכל או נאבד שאינו יכול לבשל עליו וכמ"ש מרן לעיל בסס"י שס"ח ס"ה דאם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש יע"ש הרי דאם נתעפש הפת שאינו ראוי לאכילה הוי כמי שכלה לגמרי והה"נ בתבשיל שנתעפש ונסרח דהוי כמו שכלה לגמרי ולכן יש ליזהר כשיעשה העירוב שיקח התבשיל היותר מתקיים מלהסריח כדי שלא יפסד מלאכול ויתבטל העירוב ואינו יכול לבשל אח"כ ומיהו דוקא כשנפסל מלאכול אדם לגמרי אבל אם הוא סרוח דבר מועט דיש מרגישין ויש שאינו מרגישין ויכול לאוכלו אדם ע"י הדחק יש לסמוך עליו דהוי כשעת הדחק ובדיעבד והוא ברור: אך בזאת צריך להזהר דבעינן דעת מניח. רק שיודיעוהו בי"ט קודם שיתחיל לבשל כמ"ש הרב שכנה"ג בהגב"י אות ז' דהביא מנהג קושטא ותירי"א להכריז בליל שבת דכל מי שלא הניח העירוב יסמוך על עירוב החכם ובאזמיר ההכרזה היא בליל יו"ט הראשון וכו' יע"ש והן עתה המנהג פה אזמיר יע"א להכריז ביו"ט הא' לפי שעכשיו בזמנינו רוב בני העיר מתפללים תפלת ערבית בבתי היחידים ואינם באים להתפלל בבתי כנסיות כ"א מיעוטא דמיעוטא לכן קבעו ההכרזה בי"ט הא' והוא פשוט ועיין בס' שלחן גבוה: סימן קנה עוד זאת אדרש במ"ש בסי' תקט"ו ס"ד בהגה אבל דבר שצריך להכין ביו"ט שני לצורך השבת אחר מאחר דנהגינן לאיסור ואף לטלטל ביו"ט שני אם לא לצורך אורחים וכו' כ"כ בתשו' ת"ה סי' ע"ח וז"ל דנראה דכל זה בפירות שנלקטו מן המחובר דחזו למיכלינהו חיין אבל דגים דצריכין בישול ובשבת אסור לבשלו וביו"ט שני נמי א"א לבשלו דמוקצים הן ואסורים אפי' לישראל אחר וכו' יע"ש וראיתי להרב מג"א בסי' זה סקטו"ב שכתב וז"ל צ"ע אם יש להתיר לבשל ע"י גוי וכו' יע"ש מה שצידד להתיר ע"י גוי וכ"כ הרב נהר שלום שנסתפק הרב מג"א אי שרי לבשל ע"י גוי יע"ש ולע"ד יש לעמוד בזה דהרי אם הגוי בישל יש איסור משום בישולי גוים והגם כי מצינו ביו"ד סי' קי"ג ס"ז בהגה דיש מקילין וס"ל דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת ואפי' חיתוי בלי כונה מהני ומועיל וי"א דאפי' לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שהכותית הדליקה. האש מאש של ישראל שרי יע"ש וא"כ כמו כן יכול להיות כי בתנור שהיה האש דלוק בבית ישראל שם באותו מקום ישים הגוי הקדירה לבשל הדגים ויותר יכול להיות כי ישים הישראל גם המחבת בשמן או במים באש ויתן שם ביצה אחת לבשל והגוי ישים גם הוא בתוכו הדגים דהשתא הוי הקדירה ע"ג האש בבישול ישראל וכמ"ש הרב כנה"ג שם ביו"ד בסי' זה בהגב"י אות ל"ח בשם הרב באר שבע דצ"ט ע"ג שכתב דאם ישראל הניח הקדירה ע"ג האש במקום הראוי להתבשל ובא הגוי ובישלו אין בו משום ב"ג שהרי נתכוון הישראל בהנחתו להוציאו מידי ב"ג יע"ש וא"כ דכוותא נמי כשהניח הישראל הקדירה עם השמן והביצה והגוי הניח הדגים דאין כאן משום ב"ג : אלא דרואה אנכי למורינו הרב הגדול כמהרי"ך ז"ל בעל בתי כהונה בס' אסיפת הדינים הביא דבריו הרב שיורי ברכה בסי' זה אות יו"ד שכ' וז"ל הוה עובדא בשפחה ישראל שהטילה לתוך קדירה של תבשיל שע"ג האור ב' ביצים בקליפותיהם להתבשל והקדירה הניחתה יהודית עם התבשיל ע"ג האור להתבשל הנה הגם דבהנחת ישראל סגי אע"ג שהגוי הגיס וסייע בתבשיל והוי גומרו ביד גוי מ"מ היה מקום לחלק דהתם שאני שהניח הקדירה והתבשיל עצמו שמתבשל והוא כדי להפקיע בשול גוי כמ"ש ז"ל אבל הכא דפנים חדשות באו לכאן שכשהניחה היהודית לא היו שם ביצים לא יועיל הנחת הקדירה ומ"מ יש להתיר התבשיל בפשיטות כשיש רוב וכו' יע"ש הרי נר' דדוקא בתבשיל עצמו שהניחה היהודית בקדירה הוא שצידד מוה"ר ז"ל להתיר אבל הבצים עצמן שהניחה השפחה לא התירם וא"כ כאן נמי הדגים שהניח הגוי בתוך הקדירה הגם שהיה מקודם ע"ג האור עם תבשיל בשמן וביצים עכ"ז הדגים שהניח הגוי הוי פנים חדשות ויש לאסור ואעיקרא דין זה שהוא מהרב ת"ה סי' ע"ח מבואר מפשט דבריו דבדגים שהם מוקצים לטלטלם ביו"ט שני אין להם. היתר ולא ביקש תיקון בבישול ע"י גוי וגם הרמג"א לא החליט המאמר כ"א כמסתפק בודאי דאין לעשות מעשה כזה לבשל ע"י גוי ומ"ג כי כיון שהוא יו"ט ואסור לנו לבשלם א"כ כשהגוי מבשלן מורה הדבר שלא יש יד ישראל בדבר ולא דמי כשהוא חול כי גם הישראל יש לו היתר ויד בבישול ההוא משא"כ כשהוא יו"ט דאסור לישראל וכ"ש אפי' לדידן דקי"ל דבשני ימים טובים נולד בזה מותר בזה דאם יהיה יו"ט הסמוך לשבת כמו שאירע שהביאו לו דגים ביום ב' אין היתר לבשל ע"י גוי כי בלא"ה אסורים אפילו לשבת מצד איסור מוקצה יתר על איסור בש"ג: ואירע מעשה דביום ש"ת שהוא יום ב' הביא הגוי בבית ישראל דגים הרבה כי הוא רוצה לאכול שם והיה יום יו"ט ב' ערב שבת דאסור לישראל ליגע בהם משום מוקצה מה עשה הגוי עמד ובשלם וצלאן בבית הישראל לאוכלם שם והאש בעדה הישראל וגם המחבת נתנה הישראל ע"ג האש ואחר שאכלו הגוים הותירו מהם ולשאול הגיעו אם מותרים לאכול והשבתי כי ביום שב"ק אסור אכן למוצאי שבת יש מקום להתיר שיאכלו הישראל יען היה הענין באונס גמור שהגוי הוא סוחר שלו ואיכא משום איבה וגם