לב חיים פלג'י חלק ב רכג

עוד כמה וכמה מרבנן בתראי שמחמירים בדבר לחדש השכירות כשנכנס מלך חדש ואפי' במקום שלא נהגו חומרא זו לחדש השכירות כשנכנס מלך חדש אין בזה משום לעז להראשונים שיכול לעשות הרב מ"ץ דבר זה בצנעה ע"י אחר מרשומי שבעדה אשר יש לו יד ושם בשר העיר לשכור מידו וגם הגבהת השמן מחדש בשם כל בני העיר כאשר הסכימו הרבנים הנ"ל דהבא לשבור מחדש צריך לערב מחדש א"כ הא נמי יכול לעשותו בצנעה ובכן ממילא יכולין אנחנו לומר כי גם לרבנים הקודמים כה עשו בזמנם ע"י אחד מרשומי העיר ולא נתודע לכולם ובכן אין מי שזוכר בדבר מהמעשה שעשו הרבנים הקודמים וגם הרב שדה הארץ שם בסוף דבריו הרגיש ממה שלא עשו כן הרבנים הקודמים ויישב עד"ז יע"ש: ובזמנינו בשנת התקצ"ט שמלך מחדש שולטן עבדול מיג'יד יר"ה בו בפרק עמדתי על הדבר הזה וכה עשיתי שגיליתי הדבר לאחד המיוחד אשר צורכי העיר נעשים על ידו שישכור ממושל העיר מהשר הגדול אשר מינה המלך יר"ה על כל מס הקרקעות שבעיר הנקרא בל' תוגרמה אימלא"ק וגם עירוב משיתופי מבואות בשמן נעשה מחדש ע"י ככתוב לעיל וכבר היה כתוב אצלי בזה ובשרפת שנת החר"א נשרף לתפ"ץ והנה בעתה כפי מה שנתבאר כשמת המלך ומינו מלך חדש יש לחזור ולקנות מחדש וכמו כן לתקן העירוב מחדש ועיין בס' תורת נתנאל סי' ל"ג שגם הוא מקלי בדבר יע"ש ועיין בתשו' הרשב"א ח"ה סי' ו' ובמ"ש בהגהות לשם יע"ש בס"ד: ובשנה הזאת היא שנת התרכ"א ביום ט"ז לחדש תמוז נפטר המלך שולטן עבדול מיג'יד ומינו תחתיו ב"ב לאחיו שולטן עבדול עזיז יר"ה וכה עשינו לחזור ולקנות משר העיר ומושל על כל הקרקעות באימלא"ק וכמו כן עשינו הגבהת השמן מחדש בעד כל בני העיר והבאים לדור לעיר מחדש ולענין אי מהני שכירות מהמלך יר"ה או מהגזבר שלו להכניס ולהוציא מבתי הגוים יען שבזמן הזה הוא דאין רשות למלך להוציא מהבתים לשום אחד מהדרים בביתם אפילו לצורך חיל מלחמתו עיין בספר באר מים להרב מוהר"ח מוצירי זל בחא"ח סי' ג' שנשאל על זה אי במה שקונים מהשר מהני להוציא מבתי עכו"ם למבואות מן המבואות לבתי הגוים אי לא והאריך להביא ראיות ובסו"ד עלה בהסכמה וז"ל ומעתה אבא לנ"ד למי דומה המלך יר"ה שהרי הבתים אינם שלו ואינו יכול מדינא דמלכותא לסלק שום איש מביתו ואפי' בשעת מלחמה יש מקומות שמסלקין ולא מן דינא לא שכך נהגו ובשאלוניק לא נהגו לא לסלק ליאודים ולערלים ולא לתורגמים ולפ'ראנקוס וכו' וא"כ אין זה דומה אלא לשר שפסק מדן שאין מועיל אלא להתיר המבואות לא להתיר בתי העכו"ם ואם יאמר האומר דגם המלך זה יש לו רשות להניח כליו אף שאינו כן מ"מ בהיות טוא אל תקרי רע וכמ"ש הריב"ש וכו' וכ"ש כי לדעתי מדינא נמי אסיר עכ"ל הרי לדעת הרב ז"ל לא מהני השיתוף ורשות מהמלך ומבני מלכותו כ"א להוציא ולהכניס במבואות לא להכניס ולהוציא בבתי הגוים ' אמנם מורינו הרב המו' מהריב"ן ז"ל בס' לב מבין בהל' ערובין פ"ב ה"י ד"מ ע"ג שעמד ע"ד הרב באר מים חיים והסכים להתיר והביא סמוכים דרבנן מכמה רבוותא דס"ל להתיר יע"ש ועמ"ש בס' ראש משביר ח"א חא"ח סי' י"ג די"ז ע"ד יע"ש: סימן קנד מצוה להודיע ולהודע שורת הדין דמצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מנהג עירנו אזמיר יע"א שהרב הגדול אשר הוא דן איסור והיתר עליו המצוה מוטלת לערב בעד כל בני העיר ומכריז השמש בביה"כ ביום אחד של יו"ט מי ששכח ולא עירב יסמוך על הרב שבעיר ואולם בכפרים שאינו נמצא שם רב קבוע ושהוא מושכר מן העיר נראה שהחכם היותר גדול שבכולם עליו המצוה מוטלת לערב בעד כל בני הכפר שאין ענין זה צריך שיהיה רב במינוי בני העיר או בני הכפר שהרי דבר זה הוא מדין זיכוי דזכין לאדם שלא בפניו אפי' הדיוט יכול עשוהו וכמ"ש מהרש"ל והרב"ח בסי' זה דהאידנא אם שכח אחד ולא עירב שרי דהא איתא בנוסח העירוב לנא ולכל ישראל וא"כ כל אחד מערב על כל ישראל וקי"ל דזכין לאדם שלא מדעתו כמו שיע"ש וכ"ש בנ"ד דהא מיהא הגדול שבכולם וכונתו מבוררת להדייא ביחוד גמור על כל בני הכפר כי נראה בודאי לומר כי אפי' לסברת הרב מג"א שם סקכ"ג והרב א"ר שם סקי"ז דשדו ביה נרגא בדברי מהרש"ל והרב"ח אלו באומרם שהם לא דקדק. יפה במעשה בני אדם דהא קי"ל דצריך לזכות כמ"ש בש"ע בסימן זה סעיף יו"ד ואין לך אדם שעושה זה אלא הבקי בכך ולכן כתבו שאין לסמוך על זה ומה שאומרים בנוסח לנא ולכל ישראל טועים במה שאומרים כל הנוסח יע"ש נראה דה"ט דל"מ משום שאינן עושים הזיכוי כדין הא אם עושין הזיכוי כדין מהני אפי' אינו גדול שבעיר כי כן נראה דמהני עירוב שמערב הגדול שבכפר כדינו ע"י זיכוי ע"י אחרים. ואיכא בזה אדרבה חיוב מצוה המוטלת עליו לעשותו ואינו יכול להשמט ולומר כי איני מחשיב עצמי לגדול כדי שבזה יערב. לכל בני הכפר כי בדבר מצוה ובפרט במצוה דרבים לזכות את הרבים אין לנהוג בזה ענוה כדכתיב ויגבה לבו בדרכי ה' ואדרבה נראה דאינו יכול לתת המצוה המוטלת לאחר שיעשנה וע"ד שכתבו הראשונים במגילה דל"ב גבי מ"ש הגדול שבהם גולל דמצוה המוטלת על הצבור בכללות יש קדימה לגדול שבהם ואם הגדול אינו רוצה אם מותר ליתנה לאחר נראה מדברי מז"ה הגדול בס' חק"ל חא"ח סימן ד' דאינו יכול לתת המצוה המוטלת עליו לאחר ועמ"ש בעניותי בפרט זה בספרי הקטן לב חיים ח"א סי' צ"א באורך בס"ד ומ"ג כי בלא"ה למי שהוא הגדול כי עליו המצוה מוטלת יוכל עשוהו בדקדוק משא"כ כשאנחנו באים להפקיע המצוה ולדחותה אצל אחרים דזיל הכא קא מדחה ליה וע"ד קדרא דשותפי לא קרירי ולא חמימי ואין זה בסוג גאוה כיון כי אפי' הקטן שבישראל אם בקי לעשותו לעשות הזיכוי כדין מהני עירובו והוא יעשה המוטל עליו לערב לכולם כדין כדי שלא ימנעו משמחת י"ט שלא יוכלו לאפות ולבשל ואם ח"ו יבשלו יכשלו באיסור וכגון דא דמזכה