לב חיים פלג'י חלק ב רכא

להתענות בשבת ומביאו בב"י שם יע"ש וכן מפרש לה התשב"ץ בח"ג סי' רצ"ח כמו שיע"ש י וזה תמהני טובא למה שראיתי להרב שני אליהו מער' תי"ו אות יו"ד שכתב וז"ל תענית בשבת לדעת הרמב"ם אסור מן התורה להתענות בשבת ועיין להרשב"ץ בח"ג סי' רצ"ח שכתב דמאי דאמרינן בפסחים מר בריה דרבינא הוה ציים כולי שתא בר ממעלי יומא דכפורי וכו' היינו לומר דגם בשבת היה מתענה ע"ש ואני אומר דחס ליה לזרעא קדישא לעבור עד"ת בכל שבתות השנה עכ"ל ודבריו תמוהים דבכה"ג דמתענה כוליה שתא ליכא איסורא כלל כי אדרבא התענית הוא עונג והאכילה הוא צער וזה ברור וצ"י: סימן קנב מקרוב פשתה המספחת להדביק ניירות בערב שבת על הפתחים וגורמין דמסלקין אותן ביום השבת דהוא אב מלאכה איסור מוסיף דאפי' בחול מי שרי לעשות כן מאחר דיש לנו הסכמת ג' הרועים הרבנים המובהקים רבני עירינו הלא המה מורינו הרב כמהר"ר חיים יצחק אלגאזי ז"ל בעל ס' דרך עץ החיים ומורינו הרב כמהר"ר רפאל אשכנזי ז"ל בעל ס' מראה עינים ומורינו הרב כמהר"ר דוד אמאדו ז"ל בע"ס תהלה לדוד זה למעלה מחמשים שנה הסכימו בכל חוזק ותוקף ובכח התור' ובגזירת נח"ש על מי שכותב אגרות או פתקות בניירות בלתי הזכרת שם הכותב ומדבקים אותם בפתחי הבתי כנסיות ובתי חצרות ובשנת התר"ח בשבת הגדול בשעת מנחה בעת הוצאת ס"ת הוכרזה הסכמה זאת משם הרבנים הללו סרכין תלתא ובו בפרק מורינו הרב הכולל כמהר"ר יאושע אברהם קריספין ז"ל ואנכי הצעיר באנו אחריהם להתקפא איסר לאשר ולקיים הסכמה זאת בכח התו' ובגזרה נח"ש ושובב שנת התרכ"ד יצאו אנשים בני בליעל לכתוב ניירות ולדבק אותם בפתחי בתי כנסיות והחצרות כתבנו עוד הסכמה על זה וחתמתי אנכי בגושפנקא דמלכא יר"ה ובחתימת ידי ואחר שחתמתי אני הצעיר והחכמים הי"ו מקטנם ועד גדולם ככל הנז"ל והנה בעתה ביום ארבע לחודש טבת משנתינו זאת התרכ"ו נמצא בב' חצרות נייר כתוב בלי שם ויש בתוכו מקלל את חבירו בשם ומלבין פני חבירו ברבים ולה"ר כי כן בו בפרק יצא כרוז בעיר כי כל עושה אלה הרי הוא בנידוי חרם שמתא כהסכמת הרבנים ד' מלכים עליהם השלום הנז"ל וגם אנחנו מסכימים לדבר זה כאמור וכבר כתבתי במקום אחר דהסכמה זאת היא לגדר וסייג לתורה לג' סיבות סיבה ראשונה כי מעורר מדנים ומחלוקת בעיר ואפי' אם ח"ו יהיה מחלוקת בעיר מתחזק המחלוקת יותר ויותר וזאת שנית שגורם חילול ה' וחילול התורה כי נתן רשות למשחית לדבר על הרבנים והת"ח שיש חילול ה' וחילול התורה אין לו חלק לעה"ב כמבואר בש"ס ובפוסקים והג' כי לפעמים באים לידי חילול שבת כי נתאמת לי בעדים כשירים דהניירות שנמצאו דבוקים בשנת התר"ח בשבת הגדול בפתחי הבתי כנסיות' ובפתחי החצרות ראו אותם עדים כשירים שהיה בעוד לילה ליל שבת שהיו מדבקים אלו הניירות וביום השבת כשראו אותם איזה בני אדם היו מפרקים אותם ונמצאו מחללי שבת המדבקים והמפרקים כמבואר בש"ש ובכל הפוסקים ובטור וש"ע א"ח סימן ש"ם כי המדבק ניירות בשבת והמפרקן מחלל שבת וגם מי שמפרקן ע"י גוים לא יבצר מאיסור שבות דרבנן וקי"ל דהעובר ע"ד חכמים חייב מיתה וכמ"ש במקום אחר יעש"ב בס"ד והן עתה אנכי אומר כי אם נבקש זכות על המפרק הניירות על ידי גוים דאיכא צד מצוה וצורכי כבור צבור דיש מתירין וכמ"ש בש"ע א"ח סימן דע"ו וסי' ש"ז סעיף ה' דבדבר שיש מצוה וצורך קצת התירו אמירה לגוי עכ"פ ישראל המדבקן והמפרקן הרי הוא מחלל שבת כאמור: ועוד אני מדבר כי אם יהיה המדבק לו הניירות או כותב אגרות בלתי שם הכותב אם דבריו להזכיר על איזה אדם גנאי שעבר איזה עבירה בלשון זכור מעשיך הראשונים הרי הוא עובר על איסור מלבין פני חבירו ברבים שהם מאותן שלשה שיורדין לגהינם ואינם עולים כמ"ש בגמ' בב"מ דט"ן ע"ב יע"ש ואפי' הוא אמת הוי לה"ר שהוא חמור יותר מג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד כדאיתא בערכין די"ז ע"א ואם הוא שקר גמור הוי עונשו יותר חמור והרי הוא נכנס בב' כיתות שאינן מקבלות פני שכינה כי הוא בכלל כת שקרנים וכת מספרים לה"ר רח"ל ואם יהיו דבריו לקלל את חבירו בשם הרי הוא עובר בלאו וחייב מלקות כמבואר בש"ס ובכל הפוסקים ובטור וש"ע ח"מ סימן ז"ך ואפי' אם קללו בלא הזכרת השם וכל הכינויים עכ"ז אסור ואיסורו מדאורייתא כמ"ש הרב בית חדש שם בח"מ יע"ש ואם יהיה שמקלל את הדיין חייב שתים כמ"ש הפוסקים ז"ל ובסה"ק תוכחת חיים ס' תצוה הארכתי בזה בס"ד וכמו כן אם מקלל לממונה על הקהל שיש בפוסקים שהוא כמבזה לדיין דיש עוד לאו אחר כמו הדיין אם הוא בשעת שעוסק בצורכי צבור עיין מהראנ"ח ח"א סי' צ"ג וקי"א ומהר"י הלוי סימן מ"ח יע"ש ואם יש בדבריו אלו חירוף וגידוף לחכמים ולרבנים ח"ו הרי הוא חייב חרם ונידוי כמבואר בש"ס ובפוס' ובטור וש"ע יו"ד סימן של"ד ובלא"ה עונשו חמור כי המבזה לת"ח אין לו חלק לעה"ב וכמ"ש הפוסקים שם יע"ש עוד איכא איסור מוסיף להיות גורם הכתבים והאגרות אלו בלי שם שיהיו חושדים בכשרים ולפעמים מדמה מעשה הכתב לאדם כשר ככתב הכתבים והאגרות הללו ויבואו לעליל עליו שהוא הכותב ולא היו דברים מעולם וחושדים בכשרים ולפעמים גורמים על זה שנאה וקינאה ותחרור וקטטות רבות זאת ועוד אחרת כי מונע את הרבים מלעשות מצוה שמונעים מלהתעסק בצורכי רבים ומלבד שצורכי רבים אפי' בדברים של חולין מקרי דבר מצוה כ"ש כשיהיו מתעסקים בדבר מצוה גופא בצורכי עניים כהלבשה וחיטי דפיסחא וחילוק לצנועים ויתומים ולמנות וגם לעניינים של אפרושי מאיסורא וכדומה כי אלו גורמים חרבנות בעיר בין במילי דשמייא בין במילי דמתא ח"ו והכל יבוקש מיד האנשים האלה ועוד אני אומר כ"א נמצא בתוך הכתבים אלו בניירות ובאיגרות שהם מחרימים ומנדין אם יכתבו בפירוש שהם מחרימים ומנדין אין ספק שהוא מנדה ומחרים למי שאינו חייב נידוי שחוזר החרם והנידוי עליו ואפי' אם יהיה שמנדין ומחרימים למי שהוא חייב נידוי הרי כיון שיש רב וב"ד בעיר גדול ממנו הרי הוא פוגם בכבוד האדם גדול ואין