לב חיים פלג'י חלק ב ריז

לש"ש שבוטח בה שתזדמן לשבת ועמ"ש בש"מ לשם יע"ש ובמכילתא פ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת לקדשו אמרו אליעזר בן חנינא בן חזקיה בן גוריון אומר תהא זוכרו מאחד בשבת שאם נתמנה לך חפץ יפה תהא מתקנו לשם שבת וכפירש"י בחומש שם בפ' יתרו והרמב"ן ז"ל טען עליו שהוא שנויה בלשון יחיד ואינה כהלכה שהרי נחלקו בזה בגמ' שמאי והלל ולדעת ב"ה דקי"ל כוותיה ס"ל ברוך ה' יום יום יע"ש. והגאון הרא"ם זל רצה לתרץ בזה דיש הפרש בין מאכלים לחפצים וכלים ושהרמב"ן ז"ל כתב דהלל עצמו מודה במדרשו של שמאי אבל היתה בו מידה אחרת במאכלים מפני שכל מעשיו לש"ש משמע שיש לחלק במדרש הזה בין המאכלים לחפצים הטובים ולכלים החדשים ותהיה בזה הלכה כשמאי הזקן וא"כ הברייתא הזאת ששנו אם נזדמן חפץ יפה בל' רבים היא שנויה ולא בלשון יחיד כדכתב הרמב"ן עכ"ל והרב מהר"ש יפה ז"ל בס' יפ"ת על ב"ר פי"א סי' ד' השיב ע"ד הרא"ם דאין לחלק בהכי דלפעמים ימצא דיהיו המאכלים בלתי מצויים והחפצים והכלים מצויים אכן הסכים דאין בזה הלכה כב"ה לגבי ב"ש כי בדבר התלוי בסברא לא נאמר כן ומאן דעבד כמר עבד שכל אחד יש לו בחינה טובה ויראה דלכך רבים מהפוסקים לא חשו להזכיר זה שהניחו הדבר לרשות האדם שיעשה כל אדם כרצונו וכו' יע"ש ולע"ד רואה אנכי שהרי"ף והרא"ש בשבת פ' כל כתבי הביאו הברייתא זאת מחלוקת שמאי והלל ואפשר לומר דהניחו הדבר סתמו כפירושו דב"ש במקום ב"ה אינה משנה או יהיה הדבר שקול דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אכן בס' האגודה שם בפרק כל כתבי סי' קמ"ב הביא להא דשמאי הזקן לבד ולא הביא ס' הלל הזקן שהיה אומר ברוך ה' יום יום דש"מ דס"ל בהדייא דהלכה בזה כשמאי הזקן ולא כהלל הזקן: ונראה לע"ד לומר דלענין דבר שאינו מצוי אז יש להכריח כדעת ב"ש לקנות ולהזמין מיום הראשון של שבת בין יהיה מאכלים בין יהיה חפצים וכלים אבל בדבר שהוא מצוי תדיר ומוצאו בנקל בכל יום אז מצוה יותר להיות מכינו סמוך לשבת ובפרט בער"ש דאיכא מצוה משום והכינו את אשר יביאו: ועוד נראה לחלק ולומר דמ"ש בברייתא במכילתא שאם נזדמן לך חפץ תהא מזמינו לשבת וכן מ"ש הרמב"ן שם דיש ברייתא אחרת במכילתא שמאי הזקן אומר זכירה עד שלא תבא שמירה משתבא ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זו מפיו לקח חפץ טוב אומר לשבת כלי חדש אומר זה לשבת אבל הלל הזקן מידה אחרת היתה בו שהיה אומר כל מעשיך לש"ש עכ"ל דהכונה דל"פ בזה הלל במ"ש שמאי כי בודאי כי אדם רוצה לצורך ביתו איזה חפץ ממטלטלי הבית או ממטלטלי השלחן או איזה כלים לאכילה או לשתיה שבא ליקח מחדש היה אומר שמאי להבא לקחתו בתחילה שיהיה לצורך השבת וכך מנהג רוב העולם שהבא ליקח מחדש איזה חפץ או כלים הוא לוקחו בתחילה לצורך השבת בתחי' חנוכתו ואח"ך משתמש בו גם באמצע השבוע עכ"פ זה הוי בכלל כבוד שבת שלוקחו לצורך שבת וגם בתחילת חנוכתו שעדין הוא חדש משתמש בו בשבת דהוי שמחה ותענוג וזה אינו תלוי בענין אם יש לו הבטחה בה' שלוקח בכל יום מה שצריך לראות אם יש נאה לשומרו לשבת דזה אינו אלא בלוקח חפץ או כלי אחד לימים הרבה שצריך כי בלא"ה הוא צריך החפץ והכלי והרי הוא לוקחו באיזה יום מימי השבוע שנזדמן לו ללוקחו והוא לוקח חפץ אחד או כלי אחד ואין דעתו ליקח עוד אומר שמאי שיעשה כבוד לשבת שיהיה לקיחתו בתחילת חנוכתו לשם שבת והלל דפליג עז ואמר וכל מעשיך יהיו לש"ש הכונה דר"ל דלא בשמירת שבת לחוד תכוין בדבר שהוא לצרכיך להזכיר מ"ע של זכירת שבת אלא בכל שאר מעשיך כאכילה ושתיה ושינה וכדומה לזה הכל יהיה לש"ש ובכלל גם את זה דמשום זכירת שבת תכוין לש"ש וא"כ היינו כונת דברי הרמב"ן דמשמע דקא מחלק בין מאכלים לחפצים וכלים דקניית המאכלים לשם שבת הוא ענין אחד שאם נזדמן נאה הימנה מחליפה אבל בענין קניית החפצים והכלים הוא ענין אחר שאינו תלוי בתמורה וחילוף כלל והוא דבר ברור ועיין בס' יד אליהו סי' מ"ב יע"ש ולהרב ר"ח שה"ק פט"ו יע"ש: סימן קנא שאלתני מה עמדי במ"ש בסימן פר"ח סעיף ד' דמותר להתענות בשבת תענית חלום וכו' דיש מתחכמים להרהר בלילה קודם השינה בדברים שהחולם בהם חייב להתענות כדי שלא להתענו' ולא יפה הם עושים שהרי אמרינן בפ"ק דחגיגה ד"ה ע"פ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אותם הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו עכ"ל ופרש"י בחלום אדבר בו ביום ההוא קא דייק ביום ולא בלילה שמראין לו חלום כד שיתפלל על הדבר עכ"ל הרי דהחלום הוא לטובתו של אדם וא"כ איך מתחכם האדם על גזירותיו יתברך ועוד דהעיקרא דבר זה צריכה רבה אי במהרהר את החלום ביום מהני דהנה הרט"ז כתב כן בסימן זה סק"ג דאם מהרהר ביום אין להתענות בשבת ועמ"ש בס' חינוך בית יאודה סימן ג' והרב שבות יעקב ח"ב סימן ל"ד והרב י"א ח"א הביאו בסימן זה ובספר ד"מ ח"א חא"ח סימן כ"ב. עוד נר' לדקדק מדברי רש"י דדוקא על החלום שחולם בלילה הוא דעושין עיקר שמראין לו. מן השמים בדקא דייק מקרא ביום ההוא ולא בלילה דנראה דביום אם חולם אינו מעלה ומוריד וכ"פ בס' קנה חכמה דמ"ב ובתשו' יד אליהו סימן ל"ב ומחב"ר בסימן זה כי דוקא בשבת אם חולם חייב להתענות אפי ביום לא בימות השבוע והיה נראה להביא ראיה מדברי רש"י אבל נר' לדחות דהכתוב דיבר בהווה דאין שינה ביום כ"א בלילה ואה"ן אם יהיה חולם גם ביום יעשו ממנו עיקר ועדיין צ"י. גם אמרו בברכות דנ"ה ע"ב ובזוה"ק ס' מקץ ד"ר ע"א ע"פ והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע יע"ש. וכן ראיתי להרב חמדת ימים בסוף פז מהל' ר"ה שכתב דיש מי שנתחכם להרהר בחלומות קודם שישכב ועל זה השיב וכל זה איננו שוה לי לעשות תיקונים לענין זה ונהפוך הוא כ"א נגזר עליו רעה ח"ו ומן השמים ירחמו להגיד לו בחלומו אז טוב לו למען ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו וכן אמרו והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע עכ"ל ועיין