לב חיים פלג'י חלק ב רטז

דאין דנים אפשר משאי אפשר דבער"ש הוא דהותר דוקא להכין ליום השבת דאי אפשר להכין בשבת עצמו משא"כ בשאר ימים והוא ברור ומ"מ אפי' לפי סברת ר"י אינו אלא מיום ליום מחר אבל לימים אחרים גם הוא ס"ל דאסור: איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש במנחות דק"ג ע"ב ע"פ והיו חייך זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר וכו' יע"ש וכ"ה בירושלמי בשבת פ"ח סי' ב' יע"ש הרי דאדרבא לקללה יחשב מי שהוא סומך על הפלטר שאינו לוקח תבואה בביתו להיות לו תדיר חטים וקמח בתוך ביתו והרב א"א ז"ל שם הביא משם רבינו האר"י שהיה נזהר מאד שלא לקנות מאכל היום למחר יע"ש ונראה לישב כי לענין לקיחה יש לו ליקח תבואה משנה לשנה ואפי' לשנים רבות כדי שיהיה מצוי בתוך ביתו ולא יצטרך ליקח מן השוק בכל יום ויום אבל לענין בישול ואפיה יהיה דבר יום ביומו וכדדייק קרא במן מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו כי ש"מ משום שלמחר הוא שבת הותר בע"ש לאפות ולבשל ליום מחר הלא"ה לא וכן דייק דברי רבי ייסא סבא דקאמר דלא לבשלא מיומא ליומא אחרינא וכו' ומ"ש הרב א"א בשם רבי' האר"י ז"ל כעת לא ראיתי בדברי רבי' האר"י ז"ל שכ"כ בהדיא כי אין לנו אלא דברי הזה"ק במ"ש ר' ייסא סבא דלא לבשלא מיומא ליומא אחרא וכו' והיינו דוקא לבשלא וכן שמעתי באומרים לי על הרב הקדוש המקובל האלהי כמוהר"ר שלום מזרחי שערבי ז"ל שבכל יום ויום היו אופים לו חררה אחת לקיים דלא לבשלא וכו' והה"נ לאפות: ונראה ודאי דאדרבה לת"ח העוסק בתורה יש לו להכין פרנסתו לימים הרבה שהרי ביציאה אחת שיוצא לשוק ובקניה אחת יכול לאכול לשנים רבות ואינו מתבטל מלימודו כמה פעמים בכל הימים כדי לצאת לשוק ולקנות בכל יום או בכל שבוע ושבוע וגם שיבא באיזה זמנים שאינו מוצא תבואה לקנות והוא מחזר אחריו יום יום כל כה"ג אדרבה מצוה איכא ועמ"ש הרב א"א שם והרב מהרש"י ועמ"ש בדרושי' פ' מקץ משבת הלבש' בס"ד ומצאתי ראיה לזה ממ"ש הרב ספרי דבי רב ס' ראה דרכ"ד ע"ג שכ' לחלק דמ"ש בגמרא דיש שכר פסיעות למי שיש לו ביה"כ סמיך לביתו והולך לביה"כ יותר רחוק זהו דוקא לע"ה אבל לת"ח יותר טוב שיהיה לו הביה"כ סמוך לביתו כדי שלא ילך בדרך רחוקה ויתבטל מלימודו יע"ש א"כ כה"ג איכא למימר הכא נמי כי ע"י שמכין צורכי ביתו בפעם אחת לזמן מרובה הרי הוא אינו מתבטל בהולכה והובאה כל הימים לקנות צורכי ביתו והוא ברור ומש"ה השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך היינו שיהיה הבטחון בה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל לא לענין אם יש יכולת בידו לקנות תבואה בשעתו שלא יקח ויהיה טורח כל ימיו. כי בודאי אין זה מן השם ומה שכתב הרב א"א שם וז"ל וכיון שכן השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך ועסוק בתורתו ואל תוציא זמן לרדוף אחר ההכנות פן תאבד זמנך בלי עסק התורה ע"ד ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכו' יע"ש ולע"ד אחרי המחי"ר יש להשיב על דבריו דכל בתר איפכא דאדרבה כשהוא מכין התבואה בביתו הרי הוא אינו רודף בכל שעה אחר ההכנות ואינו מאבד זמנו כי ביום אחר מכין לימים הרבה וע"ד שאמר רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי היכי דלא טירדו במזונייכו כולי שתא הרי דההכנה בימים הנועדים מצילו מטירדה כל השנה ומ"ש הרב ז"ל והעד לפי זה דפסוק זה נאמר בקללות כשאין עושין רצונו של מקום וכו' דודאי דאם יהיו ישראל זוכים ויש להם שדות וכרמים הרי הם מוציאים תבואתם בכל שנה ושנה מהשדות והכרמים שלהם וכשנאמר והיו חייך תלויים לך מנגד זה הלוקח חטים לשנה וכו' זהו בעצמו הוי קללה שלוקח חטים ואין לו בשדותיו והוא ברור: איברא דמצינו ס' הלל הזקן דמידה אחרת היתה בו שכל מעשיו לש"ש ואומר ברוך ה' יום יום והביאו הרי"ף בה' בפ' כל כתבי וכתב המפרש המכונה לרש"י שם וז"ל ברוך ה' יום יום והיה מכין כל יום רק לאותו יום והיה בוטח בה' לזמן לו לעת הצורך צורכו יע"ש ולפי דעת הרמב"ן עה"ת ס' יתרו ע"פ זכור את יום השבת לקדשו דהלכה כהלל אכן לדעת מהרש"י ביפ"ת בב"ר פי"א סי' ד' ס"ל דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ולפי דעת הרב האגודה בשבת פרק כל כתבי סי' קמ"ב נראה דאדרבה דעתו לפסוק כשמאי הזקן מדהביא מימרא של שמאי הזקן ולא עוד ועמ"ש בסמוך בס"ד ולפום מאי דקמן נראה לומר דגם הלל הזקן ובית הילל מודים דבדבר שיש בו טירדה רבה לקנות ולהבטל מלימודו דיותר טוב הוא שיקנה ויכין הכנה דרבה ולא דיבר לומר ברוך ה' יום יום כ"א כשהדבר מצוי ביותר ועיין להרא"ם בפ' יתרו ד"ה שאם נזדמן וכו' מ"ש לחלק בין מאכלים לחפצים וכלי חדשים ומה שהשיב מהר"ש יפה בב"ר פי"א סימן ד' יע"ש ובמ"ש לקמן בס"ד: והנה בסימן ר"ן סעיף א' כ' ישכים בבקר ביום הו' להכין צרכי שבת וכתבו הפוסקים דלא ביום הה' ואפי' בליל הו' ומיהו עכשיו נהגו להכין ביום הה' נראה ללמד זכות כדי שלא יבואו לידי חילול שבת דמאחר דיש אפיה ובישול לא יספיק לגמור הכל ביום הו' ובפרט במקומינו כי אפית הפת הוי בתנור שבבית ולפעמים אופין ב' או ג' בעלי בתים בתנור אחד ולא יספיק להיות הכל ביום הו' וצריך להקדים גם מביום הה' ובליל הו' כדי שלא יבואו לידי חילול שבת וזה ברור עכ"פ פירות ומגדנים ודברים שאינן צריכים אפיה ובישול יזהר שיהיה ביום הו': ואמרו בביצה פ"ב די"ו תניא אמרו עליו על שמאי הזקן היה עוסק בכבוד שבת מצא בהמה טובה אמר זו תהא לשבת למחר מצא בהמה אחרת נאה הימנה מניח את השנית ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש"ש דכתיב ברוך ה' יום יום תנ"ה בש"א מחד בשביך לשבתיך ובה"א ברוך ה' יום יום ופרש"י לש"ש בוטח שתזדמן לו נאה לשבת יע"ש ונר' דהוצרך רש"י לומר כן בפירוש לש"ש כי היה ס"ד כי לשמאי הרי הוא מורה מעשה בפועל שהיה לש"ש שהיה אומר זו לשבת וכשמוצא טובה הימנה ל'ו יחליפנו ול'ו ימיר ובודאי שהוא לש"ש אבל הלל שהיה סומך על נס אפשר ח"ו שיהיה מחמת התרשלות לז"א כי גם זה