לב חיים פלג'י חלק ב רז

חא"ח סימן יו"ד יע"ש ואם בש"ץ שקורא בצבור בקול רם ושומעים כל הצבור דחאו הרב"ח מתורת מנהג באשר הש"ץ לא ידע כ"ש וק"ו בענין זה שאפי' יהיה השמש אומר לו בקול רם שיברך על טלית שאולה דלא מקרי בעבור זה מנהג דודאי לא ידע הדין שבזה מחלוקת והרבנים וחכמי העיר מחמירין וכ"ש כשהביא הטלית בשתיקה ונתנו לחתן בשתיקה דאין מזה הוכחה לקרותו מנהג כי בודאי כל זה הוא בלתי הוראת חכם: ועוד נראה לומר כי עתה בזמנינו אלה כי הטליתות החשובים הם נלקחים בדמים יקרים ואנחנו רואים כמה בני ארם שמקפידים שלא יתנו הטלית שלהם לשום אדם ויש מהם מצוים לשמש בפירוש שלא יתן הטלית שלו לשום אדם הרי כל סמך המתירים לברך על טלית שאולה הוא משום דניח"ל לאיניש למעבד מצוה בממוניה והרי דכל דקפיד ולא ניחא ליה אין מקום לברך לכ"ע וכ"ש כשהשמש מוציא הטלית מבית הכנסת להוליכו לבית החתן או לבית המילה להסנדיקוס דאז יש עוד הקפדה אחרת דלא ניח"ל לאדם שיוציאו הטלית שלו מבה"כ להוליכו למקום אחר כאשר מצאנו ראינו הקפדה הזאת שכתבוהו רבני האחרונים ז"ל הלא בספרתם ומאחר שיש בידינו מקום לתקן הענין עפ"י הדין ועפ"י המנהג בנקל דהיינו כשיארע חתונה וברית מילה והשמש בא ליקח טלית מאיזה יחיד להוליכו לחתונה וברית מילה שיתן ידיעה לבעל הטלית שלקחו ומ"מ אם נותן לו רשות דניח"ל יכול לומר שיתנהו גם במתנה ע"ד שנהגו בברכת לולב ביום א' של סוכות כמבואר בפוסקים בא"ח סי' תרמ"ט ואז יוצא י"ח כל הפוסקים דיכול לברך אליבא דכ"ע וכבר כתב מהריק"ו שרש ט' דהיכא דיכול לתקן שיבא המנהג עפ"י הדין לקיים שתיהם מה טוב ומה נעים ע"ש וכ"כ אנכי בעניותי בספר סמיכה לחיים חלק א"ח סי' א' די"ב ע"א והבאתי ראיה מתו' הרדב"ז ז"ל ח"ג דפוס פיורדא סי' תקכ"ז יע"ש וכן הסכים על ידי הרב הגדול מ"ז אור היר"ח ז"ל שם בתשובתו הרמה סס"י ב' דט"ז ע"ד ועמ"ש עוד בעניותי שם בהשמטות דקל"ו ע"א יע"ש ובספרי הקטן חקקי לב חא"ח סי' ו' בס"ד : ואם יהיה שהשמש של ביה"כ יודע בודאי שבעל הטלית מקפיד ואינו נותנו בתורת שאלה או שאומר לו בפירוש שהוא מקפיד ולא יניחנו שיטלהו א"כ בודאי שאין מקים לברך לכ"ע והשתא דאתית להכי הטוב והישר הוא להזהיר לכל השמשים שבכל ב"כ דכשיש להם חתונה או ברית מילה והם מוכרחים להוליך טלית מאיזה יחיד בתורת שאלה שיתנו לו ידיעה ושיתן להם רשות ליתנו לפי שעה בתורת מתנה ואז יכול לברך עליו ובזה אנחנו מסכימים המנהג לברך אליבא דכ"ע לא נשאר כי אם מיעוט פוסקים מיעוטא דמיעוטא דבלא"ה הם פוסקים שלא לברך ברכת ציצית כ"א דוקא בשעת התפלה ואפי' בקס"ת י"א שאין לברך וכ"ש בחתונה וסנדיקוס לסברת הפוסקים הללו שהם מיעוטא דמיעוטא אזי סמכינן לס' רובא דרובא דמברכין ומשום הא הוא דהוצרך הרב שבות יעקב ח"ב סימן כ"ג לתקן לאידך גיסא ליקח טלית בתורת שלה דאז מצינו עוד פוסקים דס"ל דאין לברך ולא יברך כלל וא"כ שני דרכים הללו לפניו אם ירצה ליטול טלית שאולה לכתחילה ולא יברך או יטול טלית בתורת מתנה ויברך ולעד"ן לומר בזה כי המנהג עיקר להיות מברך עליו בין החתן בין הסנדיקוס ובתנאי שיהיה הטלית שלו לגמרי או שנתנו לו בתורת מתנה וכל זה פשוט וברור: וכבר כתבתי בספרי הקטן משא חיים בקונטריס תורת המנהגות להוכיח מדברי מרן הקדוש ז"ל במחלוקת הגאונים עם ר"ת דהגאונים מקילים ור"ת מחמיר ומנהג העולם הוא שנהגו כהגאונים ז"ל להקל עכ"ז מרן הקדוש לרום קדושתו בהיות הדבר נוגע לגופי תורה לא רצה לומר סוגייא דעלמא היכי אזלא ופסק כר"ת להחמיר וכמ"ש הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה בא"ח בקונטריס אחרון סימן רס"א אות ב' יע"ש ובסה"ק חקקי לב שם חלק י"ד מסי' ל"ח עד סוף סימן מ"ג כתבתי בזה באורך וברוחב בס"ד. ובמאי דקמן יען נקטו רבני האחרו' ז"ל במברך על טלית שאולה שהמחמירין שנוהגים שלא לברך ש"מ כי יש חומרא בענין זה להחמיר משום ספק ברכות להקל וברכות אינן מעכבות ושב וא"ת עדיף. כי כן יותר טוב אפי' אם היה מנהג פשוט לברך על טלית שאולה שוא להזכירו ולהעלותו על הספר ומכ"ש דאין מנהג פשוט וברור וכך הסברא נותנת כי הפוסקים ז"ל שכתבו לברך כשאינו מברך אין בזה שום זילותא כי בלאו הכי ברכות אינן מעכבות משא"כ כשמברך איכא משום זילותא להמחמירים ז"ל שכתבו דאין לברך דהוי ברכה לבטלה לדעת אותו פוסק והוי בקום עשה וע"ד שאמרו כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך כנ"ל כעת: סימן קמ"ג מה שהשבתי להרב ועצום נז"י כמהר"ר אברהם הכהן נר"ו ן' הרב הכולל במוהרח"מ הכהן נר"ו. שמח לבי ויגל גילה אחר גילה בראות דברי פי חכם חן אברהם רחימא לש"ט ולתהלה ואם שאיני מופנה דחקתי את עצמי להשיב דבר משום חיבה. ואען ואומר דהנה אמת נכון הדברים שדברים אלו נאמרו ליכתב על ס' ש"ע המכונה ע"ש רבי' הקדוש האר"י ז"ל כמ"ש מעכ"ת נר"ו וכן כתוב בס' פרי עץ חיים שער התפילין פ"י דכ"ה ע"ד שהובאו שם דברים כאלה מהחבירים ז"ל יע"ש וכן הביא הרב משחא דרבותא בא"ח סי' כ"ח ד"כ ע"ד יע"ש וכ"כ בס' מצת שמורים דס"ד ע"ג שיעשה ג' כריכות בקיבורת יע"ש וכ"כ בס' מקור חיים בשם כונת האר"י וה"ד הרב אליה רבה בסי' זה סק"ח יע"ש: ואולם כשאני לעצמי נר' להשיב עליהם כי הנה מצאנו ראינו בס' הכונות המיוחד והמתוקן מגלילי יד הקדוש הרב מהרש"ו ז"ל בן הרב הקדוש מוהרח"ו זלה"ה כתוב שם וז"ל צריך להיות הרצועה ש"י ארוכה כדי שיעשה ז' כריכות בזרוע וג' באצבע עכ"ל מלשון זה נראה בהדיא דאין לעשות כ"א ז' כריכות דוקא ולא עוד ואין לעשות בקיבורת שום כריכה וכמ"ש הרב באה"ט משם האר"י ז"ל והיינו מ"ש בס' הכונות ומ"ש שם הרב באה"ט ועיין יד אהרן היינו מ"ש בשם ס' משנת חסידים שכתב בדו"ן