לב חיים פלג'י חלק ב רה

יין בביתו הוא נזהר בזה ליקח תירוש בלתי מים כלל וכשלוקחים מן המואנאג'ים המוכרים יין לוקחים יין לבן הנקרא מוסק'יט שהוא בלתי תערובת מים וכן אנכי מעיד שהיו מורים הרבנים הגדולים מורינו הרב כמהרי"ם ז"ל ומז"ה ז"ל ונראה כי לב' סיבות חששו להחמיר האחת היא ליקח חומרת מ"ד כי עכ"פ צריך שימור כמים אפי' בנותן בשעת הבציר וזה מן הנמנע כי במצה העשירה א"א לעשות בלישה כשמירת המים לכן קבלו עליהם ליקח יין בלתי מים כלל או דחששו כי אם אנחנו נותנין להם רשות ללוש עם מעט מים אפי' בשעת הבציר יבואו לאחלופי לפעמים ליתן מים גם אחר הבציר ולאו אדעתייהו ומשום גזירה גזרו שלא לתת מים כלל ומ"מ נראה לי דאם יהיה דעבר ולש ביין שהיה בו מים בשעת הבציר אין לאוסרם אבל בנתינת מים אחר הבציר יש לאוסרם כי רבו האוסרים ועיין מ"ש הרב כנה"ג ובשכנה"ג בסי' זה ועמ"ש בקונ' גנזי חיים מער' יו"ד ד"ה יין צמוקים וכו' יעש"ב בס"ד ועיין בס' שלחן גביה בסי' זה שבשאלוניק נוהגים קולא ביין הניתן בו מים בעשייתו שאחר שממשיכים את היין נותנים מים בשמרים עד שנעשה יין רך הנקרא אגואד'יאה יע"ש ולעד"ן דאין מקום להקל במים הניתנין ביין אחר ג' ימים לתסיסתו וכ"ת בס' דבר משה ח"א חא"ח סי' כ"ו ואדרבא כ' וז"ל וגם אני שמעתי שגם פה העירה יע"א יש חרם מרבנים קדמונים שלא להטיל מים ביין אפי' בתוך ג' ימים זולת בשעה שדורכים הענבים יע"ש וכן נראה להחמיר: ונראה לומר כי כיון שמנהג עירנו אזמיר יע"א הוא ליזהר שלא ליקח יין למצה כי אם דוקא כשלא הטילו בו מים כלל א"כ הו"ל כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור א"א רשאי להתירם בפניהם ומ"ג דנראה משום גזירה שאם אנו מתירין יין עם מים בשעת הבציר יבואו להטיל מים אחר הבציר והוי איסור חמץ גמור וככה"ג יש מקום לגזור ולאסור והוא ברור: ואם יהיה הענין שהדיחו הכלי במים ותכף שמו היין אם מותר ללוש מצה בהם הנה הרב"ד בתשו' סי ר"ל כתב וז"ל ראוי ליזהר ליקח היין שרוצים לעשות בו קודם הטאראמודה לפי כי כשעושים הטאראמודה שמוציאים היין מן החביות ראשונות שנתנו בהם היין. בשעת הבציר ונותנין אותו בחביות אחרות משפשפין אותן תחילה במים ושמא ישאר בהם קצת מים ומתערב ביין ששופכים לתוכם והוי מ"פ עם מים שממהר להחמיץ יותר יע"ש ונראה דאם הוא בודאי שנשאר מים. מחמת הדחה בכלי והטילו היין בתוכו ולשו בהם המצות יש לאוסרם כפי ס' הרמב"ם ודעי' דס"ל דאפי' מים כל שהו שנתערב ביין הוי מ"פ עם מים ואסור ומ"ג כי אינן נזהרים לעשות במצות הללו זריזות יותר מהלש במים ולכן נר' לאסור ברם כשבריא לו שאחר ההדחה שעבר איזה שיעור זמן שיש לתלות כי בודאי נבלעו המים תוך הכלי או נתייבש עד שאין בו שום לחלוחית וטיפת מים בהא ודאי נר' להתיר. ואם הוא ספק אם היה משהו מים בכלי או לא יש לאסור: ואולם זה היה בזמנים הראשונים שהיה יין מיסקיט במרתפות המוכרים יין שזה היין הוא בלתי מים כלל אפי' בשעת הבציר וזאת שנית שהיה ענבים לבנים מצויין הרבה וכל אחד ואחד היה לוקח ענבים וסוחטן לעשות למצה בלתי נתינת טיפת מים כלל ואת הג' ל'ו בא כי הרבה מבעלי בתים היו עושין יין בביתם בעת הבציר ובתחי' היו מפרישין יין למצות בלתי טיפת מים כלל והן עתה בעונות ג' אלה חסרים כי ענבים שעושין מהם יין מיסקיט שהוא בלתי מים כלל זה חסר כי בזמנינו אינן נמצאים שלקו הגפנים בימות החורף ונתבטלו לגמרי וגם הענבים לבנים שהיו נמצאים עד חג המצות שמהם היו עושין הבעלי בתים יין למצות גם אלו לקו ואינן נמצאים וגם מחמת לקות הגפנים הענבים ביוקר ולא נמצא עכשיו בעירינו מבעלי בתים שיעשו יין בביתם כ"א אחד מעיר ושנים ממשפחה וע"כ אילין דהוו מוכרחים ליקח ממוכרי היין והם מפרישין חבית אחת מהיין חשוב ומתוק למצות עכ"פ יש בו יין בשעת הבציר וא"כ אחרי שקבלו דהוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור א"א רשאי להתירם בפניהם מ"מ הוי חומרא זו שאין רוב הצבור יכולים לעמוד ובבן יש לבקש מקום להתירם בחרטה ע"י התרה כיון שנהגו לגדר וסייג מה שהיו לשים ביין בלי טיפת מים כלל ומהני התרה כמ"ש הפוסקים וכמ"ש הרב שלחן גבוה בסוף א"ח בכללי המנהגות ד"ז אות ק"ל ועמ"ש בעניותי בס' סמיכה לחיים חיו"ד סי' ה' בס"ד: ומ"מ הנני גוזר בגזרת נח"ש שהיין המוכרין למצות מוכרי היין לא יטילו מים כ"א דוקא בשעת הדריכה לבד ואם יטילו מים ביין גם לאחר הדריכה לא ימכרו אותו ללוש מצות בפסח וכ"ש ביין צימוקים הנעשה מצימוקים השרוים במים דזהו הוי חמץ גמור ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו אם יעשה מוכר היין יין למצות בלתי הטלת בתוכו אפי' טיפת מים בשעת הדריכה כלל כלל לא וימכרנו ביוקר כפי ערכו ועליו תבא ברכת טוב וכבר כתבתי עוד בזה בסה"ק גנזי חיים מער' יו"ד ד"ה יין צימוקים ובסה"ק משא חיים בדיני המנהגות בחא"ח יע"ש בס"ד " כי כן אני כמזכיר וכמזהיר כי כל דיין ומ"ץ בקהל עדתו יזהיר למוכרי יין שיעשו יין למצות בלתי נתינת טיפת מים כלל אפי' בשעת הדריכה וימכרהו ביוקר ואם א"א לפחות יהיה נתינת המים בשעת הדריכה הלא"ה יש לאסור ועיין בס' נ"מ בית אהרן לכמהר"א קריספין ז"ל בחא"ח במער' יו"ד אות ד': סימן קמב שניו"ת מדבר סופרים הנני בא בארשו'ת החיים מצוה בחזר'ת על מה שכתבתי בסה"ק לב חיים ח"א סס"י ץ' דקי"ח כתבתי וז"ל ואם הוא טלית שאולה אין צריך לברך כלל לא החתן ולא הסנדיקוס כמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב הא"ח סימן כ"ג יע"ש וסמכתי סמיכה לחיים לכתוב בדרך פשוטה דעל טלית שאולה לא יברך כי הגם שיש בפוסקים מחלוקת בזה אם יברך על טלית שאולה הרי קי"ל בש"ס ובפוסקים דספק ברכות להקל ומ"ג כי הפוס' שפסקו שלא לברך הם מגדולי הפוסקים מהרש"ל בים ש"ש סימן ג"ן והרט"ז ודעימייהו וחילייהו ממ"ש הרנ"י בהל' ציצית בשם גדולי רבני הצרפתים שחששו שלא לברך על טלית שאולה תוך ל' וסיים הרנ"י וראוי לחוש לדבריהם וכ"כ הרב ערוך השלחן בא"ח סימן