לב חיים פלג'י חלק ב רד

סימן ק"מ מנהג עירינו אזמיר יע"א שהאומנים שבקיאים לצרף הסוקא'ר ע"י בישול באש שמבשלים האסוקאר הדק הטב מהותך עד שנעשה משקה ומלקטים כל הפיסולת העולה וצף ע"ג ומקננים במסננת של בגד סינון טוב ואח"כ משימים באור עד כי נעשה כל המשקה קשה וחוזר להיות אסוקאר קשה כבראשונה וזה נעשה ע"י כלים כשרים ונקיים מחמץ שמעגילים אותם תחילה כדין וכהלכה ואח"כ עושה זה הצירוף להוציא מן האסוקאר כל סיג ופיסולת ומתברר כי לא יש שום חשש מקמח וחמץ וכדומה כי נשאר האסוקאר נקיה וברה ומזה מוכרים לחג המצות וזה המנהג נמצא בעירינו מזמן הרבנים הקדמונים ועד היום ששולח הרב המורה על איסור והיתר הוא שולח לשליח ב"ד שלו ועושה לכל הכלים הכשר והגעלה כראוי ואח"כ נותן האסוקאר בכלים ע"ג עם מים עד שנעשה משקה ומצרף ומטהר מכל סיג ומסננו ואח"כ חוזר ומרתיחו ע"ג האש עד שחוזר לו אסוקאר קשה כאשר היתה בראשונה: ונראה לי כי זהו דוקא כשלא נמצא באסוקאר שום זיוף מקמח וחמץ וכדומה מסתמא אהני לן זה התיקון לצרף וללבן ע"י האור ולהסיר כל סיג ופיסולת ברם כשנתברר שנמצא בו בתוך האסוקאר חמץ גמור או קמח וכדומה שנתחזק איסור אז אין לנו לסמוך על צירוף זה של האומנים כי לא סמכו הראשונים בזה וכ"כ הרב בני חיי בא"ח סי' תס"ז הגה"ט אות א' שכתב וז"ל ואני שמעתי מפי אומנים בקיאים שעושים המרקחת שלא יוכלו לערב קמח או חלב חטה בתוך אסוקאר דכשיש בו עירוב קמח או חלב חטה כשמבשל האסוקאר נעשה הקמח או הח"ח כמין כדור שחור בשולי הקדירה שכבר היה אחד מן הרוקחים שעירב בתוך האסוקאר קמח ומכר ממנו ובשבשלו אותו נעשה כמין כדור כנז' וענשוהו וא"כ אנן קא חזינן בסוקאר בין של ויניציא בין של מצרים שמבשלים אותו ולא נעשה כדור א"כ אין חשש לעירוב כלל ולפי זה יפה כיוין מהר"ם די בוטון ז"ל דהת"ה לא אסר אלא המרקחות משום ששם הזיוף אינו ניכר אבל בסוקאר שניכר הזיוף בבישולו אין לחוש שהרי עינינו הרואות שאין בו זיוף ומלבד הטעם שכתב הרב בעל כנה"ג מהטעם שכתבנו אין לבי נוקפי באכילת אסוקאר ובודאי שהרב בעל המפה אמת כי לא סיימוה קמייהו ולא שמיע להו הטעם שכתבנו שהוא טעם נכון עכ"ל הנה מבואר מדברי הרב שיש היכר בסוקאר אם יש בו קמח וח"ח ע"י הבישול ועכ"פ אין לנו להתיר אם לא יעשו המבחן בתחילה אם ים קמח מעורב בו או"ל שאם יש קמח אין להתיר אפי' ע"י צירוף ועוד יש מבחן אחר לשום סוקאר בכלי זכוכית מלא מים עד שנימוח כל הסוקאר ויהיה משקה ואם יש בו קמח או פירורים מחמץ נשארים למטה: ואולם הבאה מארץ מצרים ממקום עשייתה ומעידים עליה שנעשה בכשרות ובנקיות ועושין אותן ראשים ויהיה קשה מאד ולבן אין בו ספק כלל וכ"כ בס' מזבח אדמה ד"ו ע"א יע"ש. והברכי בסי' הנז' כתב באו' ג' וסוקאר אשור לאוכלו בויניציאה ובמצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלין פתן ביערתי הדבש והוא רותח לכן ירא שמים יזהר למ"ד חוזר ונעור אסור יע"ש ומ"מ אם יש שומר ע"ז שמעיד שלא טבלו פתם האומנים וכן סוקאר היוצא מקנים שאין בה רתיחה באש כלל יש מקום להתיר לא דהשתא הכא הביא לנו סוחר אחד יהודי כשר סוקאר באבק לבנה מאינדייא והעיד שלא היה בה שום חשש חימוץ בשום צד עכ"ז לא רציתי להורות היתר בעין דאתי לאחלופי ליקח סוקאר מן השוק היותר לבנה ונקיה ולא יבצר מחשש חימוץ כי כן צויתי לתת אותה לאומנים ליתנו באש ולצרפו כדי שיהיה ניכר כי היה המבחן בזה שלא יש חשש חימוץ. ומצאתי ראיה לזה דיש לאסור משום מראית העין דאתי לאיחלופי ממ"ש הרב"ח בסי' זה ס"ד בדבש שיש לחוש לזיוף מקמח וסולת וכתב המרדכי דהבא מן הכוורת נראה להתיר ועכ"ז אסרה משום דאתי לאיחלופי וכן הסכים הרב"ח ז"ל יע"ש אלא שלדעת הרב הלבוש ז"ל בסעיף ח' שכתב להתיר הבא לפנינו מן הכוורת ולא חייש דילמא אתי לאחלופי יע"ש נר' לי לומר דהתם שאני כי כשמוציאים הדבש הרי הוא ברור ומבורר כי לא יש בו שים תערובת כלל והלוקח הוא ידע הדבר בבירור משא"כ בסוקאר שבא מארץ מרחקים ואין בו היכר לרבים להבדיל יש מקום לומר דילמא אתי לאיחלופי ליקח משאר סוקאר כדמותה כצלמה ואפשר יותר טובה נקיה ולבנה ממנה ומ"ג כשהוא למכור לרבים וגם במקום שנהגו שלא לאכול סוקאר כ"א ע"י הבחנה וצירוף כידוע אבל בדבש אדרבא המנהג פשוט לצוות ליקח מן הכוורת עם השעוה וליתנו בכלי מחופה בסדקים מזפת ולא מבצק כדי לאוכלו בפסח דוקא ושאר דבש שהיא משקה שהסירו השעוה אינם אוכלין בפסח. ובס' בית יהודה ח"א בסופו דק"א ע"א כ' שהסוקאר הבאה מפורטוגל מוחזק שאין בה שום זיוף וכ"ש אותה שעושין כמין דפוס והביאו הרב י"א מ"ב בסי' זה הגב"י אות ז' יע"ש. ומיהו צריכים לדקדק בכלים שמביאים אותו הסוקאר שאין בו חשש חמץ שיהיה בחביות ושקים נקיים שלא הניחו בהם קמח: סי' קמ"א אדרש לבית ישראל עמ"ש בה' פסח סי' תס"ב ס"ג דמותר ללוש ביין אעפ"י שא"א לו בלא טפת מים שנופלת בשעת הבציר וכו' וכתב הרב חק יעקב ס"ק ו' דאין חילוק בין שעת הבציר לשלא בשעת הבציר ומ"מ צריכים שימור כמו עיסה שנילושה במים וכו' וכ"כ בשמו בס' חמד משה שם ונראה מדבריו דאפי' בנתינת המים ביין בשעת הבציר הדין כן לעשות שימור אלא דכבר חלק עליו הרב חק יוסף וס"ל דבשעת הבציר אין צריך שימור כלל ולאחר הבציר אוסרו וכ"כ רבני האחרונים וכמ"ש הרב חמד משה בסי' זה אות ג' יע"ש ואפשר לומר דלא כתב כי צריך שמירה בנילושה במים כ"א דוקא בנותן לאחר הבציר אבל בשעת הבציר א"צ לשמירה כלל: ואנן בדידן בעירנו אזמיר יע"א נהגו איסור אפי' בנתינת מים בשעת הבציר ואינם לוקחים ליין ללוש מצית בפסח כ"א דוקא כשהוא תירוש בלתי מים כלל אפי' בשעת הבציר וכל בעל הבית שעושה