לב חיים פלג'י חלק ב רג

לאסור מחמת שלא היה נטילת משום ועיין בספר פרי מגדים בחלק א"א סקט"ז שאם לא הסיר כ"נ יש לחלק בין אפו כך ואח"כ בפסח שימשו ממצה בכ"נ י"ל אוסרת כלן משא"כ אם הסירו כ"נ בעודה חיה ואפו אח"כ ובתוך הפסח שמו ממצה בכ"נ למאכל הדין כבסי"ב די"ל דצונן אינו מפליט יע"ש זאת ועוד שכבר הביא שם מרן מש"ע שיש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה וראוי לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק וא"כ היה מקום לאסור לדעת הסמ"ק סימן רכ"ב אפי' כל המצית משאר עיסות הנאפות בתנור. ושוב אמרו לי כי כשהסירו החטה מע"ג המצה נטלו ג"כ מהעיסה מכל הסביבות וא"כ הרי היה נטילת מקום וגם כשנתנו אותה בתנור כדי לאפות יש להם סימן הניכר וא"כ בהסיר אותה מצה לגמרי יש מקים לסמוך על המתירים שכתב מור"ם בהגה' וז"ל וכן נוהגים תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה החטה ומתירים את האחרות בין שנמצא בה אפויה או חיה ואמרינן כאן נמצא וכאן היה יע"ש ואם כן כתב מור"ם בנמצא בעודה אפויה כ"ש כשנמצא בעודה חיה והסירה עם נטילת מקום: ועוד נראה להתיר אם יש ספק בחטה עצמה אם היתה בקועה יען כי כשהרגישו במצה שהיתה בה חטה נמצאת החטה שבורה ותלו מחמת העריכה שדחקו עליה ע"י האוקלאגי נשברה ולא שהיתה בקועה והרי כתב הרב"ד בחא"ח סימן רל"ו דס"כ ע"א וז"ל ודאי דזהו דוקא כשיש וראי חטה בקועה אבל מספק כי הכא אפי' הרשב"א יודה דשרי שהרי בסוף לשונו של הרשב"א בתשו' ח"א סי' קע"ו כתב ויש לחוש וכו' משום משהו הוא וכיון דהכא הויא מספק אין לחוש על משהו ספק יע"ש וא"כ ה"נ יש לו' דמה שנמצא חטה שבורה הוא מחמת דוחק העריכה באוקלאגי של עץ בכח גדול וכמ"ש הרב"ד שם בכיוצא בזה' וז"ל אבל שבור לשנים ולא נתפח י"ל שנשבר מחמת הכאת הקיטוף שמקטפים בעגלה של עץ גדול הנקרא ברוגין יע"ש. וכתב מרן החבי"ב בכנה"ג בסימן זה בהגה"ט וז"ל נהגו להחמיר בעיסה שנמצאת חטה בתוכה לאסור כל העיסה ועיין הטעם בתשו' הרשב"א א שהביא רבינו ב"י ובתשו' רש"ל סי' ע"ט יע"ש וכן ראוי להחמיר דכשנמצא חטה בעיסה לאסור כל העיסה אכן כשנמצאת במצה אחת שהיא ביד יש מקום להקל להתיר שאר העיסה אם בדיעבד אפו כל המצות שבאותה עיסה אבל לכתחילה יש לאסור כל אותה עיסה והוא ברור ומור"ם בד"מ סימן זה סעיף ג' כ' ואל ואם נמצאו ב' או ג' חטים אסורים לכ"ע דאיכא למיחש דאיכא טפי כמש"ל יע"ש והרב"ד בחא"ח סימן רל"ו התיר אם נמצאו הרבה חטים כל שלא נתבקעו ואפי' אם הוא ספק שמא נתבקעו יע"ש: וראיתי בס' בני דוד בהל' חו"מ פ"ה דין ז' ד"ז ע"ג שהביא מעשה שהיה שנמצאו במצות שמורות בקצת מצות חטים ובדק ואשכח שהיו מן הקמח ולא מן המים ורצה לומר דאין לחוש לדעת האוסרי' החולקי' על הרא"ש דאין חוששים אם ידעו בודאי שקודם לא בא החטה במים לא כתוך העיסה אין לחוש יע"ש. ואחרי המח"ר דבריו תמוהים דהמעיין בדברי הפוסקים יראה דהמחלוקת הוא אפי' כשבאו החטים מן הקמח ולא מן המים כמבואר בטור ובב"י ובב"ח ודרכי משה ושאר רבני האחרונים ז"ל: ואם ארכו הקאהב"י ומצאו אחר החירוך גרעיני חטה או שעורה קלויות יפה וכבר טחן קצת מהקאהב'י אין לחוש כלל משום חמץ מאחר שהחטים והשעורים הם מי פירות ואם הוציאו איזה זיעה או מים ונתנו לקאהב'י הכל הוי מי פירות ואי משום שמא החטה והשעורה היא לחה מסתמא אין לחוש דהרוב וההווה ובפרט כשנמצאת בתוך הקאהב'י אין לחוש כלל ואם יש לחוש שמא היו עוד אחרים בתוך הקאהב"י וכבר נטחן וכשמבשלים אותה הקאהב"י במים נעשה מ"פ עם מים. הא נמי ליכא למיחש מתרי טעמי חדא כי אחר שנקלה החטה והשעורה יפה יפה יכול לבשלה עם מים ואין לחוש וכמ"ש לעיל סי' תס"ג סעיף דכרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנים אותו אין מבשלין הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלין אותו וכו' כמו שיע"ש אתם שאני שהבהוב קל ביותר והרבה גרעינין משא"כ כאן שהוא א' או שנים והקאהב'י צריכים חירוך הרבה עד שמתבשלת לגמרי ונעשה גוון שחור לגמרי וכנגד חירוך הקאהב'י שהיא גרעין קשה ביותר כבר נקלה בישול הרבה יותר מן הראוי בחטים ובשעורים שהם רכים לגבי הקאהב"י. ועוד דמסתמא סדר בישול הקאהב'י הוא כי אחר שנותנים המים בכלי ע"ג האש והוא מרתיח המים אז נותנים אבק הקאהב'י וא"כ אפי' אם לא נקלה יפה החטה והשעורה הרי הוא מותר לגמרי כי תכף בנתינתו על המים רותחים הוא מתבשל כי כן אין מקים לאסור אפי' מה שטחנו כבר וכ"ש בנשאר עדיין בלא טחינה כי יסירו החטה והשעורה ויבדקו אותו פעם ושתים בהיות טוב ויטחנו השאר ואין כאן בית מיחוש כלל: מיהו ראיתי בס' פרי מגדים בחלק מ"ז בסי' זה אות ח"י שכ' בפי להתיר בשעת הדחק שאין להם אחרת ואיכא מניעת שמחת יו"ט ליקח לכתחי' מישמעאל הקאהב"י שקולין אותו בכלי שלהם מההיא דהרש"ך בי"ד סי' צ"ו סקי"ז וסי' קכ"ב סק"ו ואף אם יש לחוש שקולין בו שעורים מ"מ אין לותתין ועוד לטעמים אחרים יש להתיר במקום דוחק ומשים שמחת יו"ט אמנם ישראל קדושים הם ואין קינים שום דבר שיש בו חשש כל דהו יע"ש ואם הרב ז"ל קא מתיר ליקח לכתחילה קאהב'י מן הגוים ואין לחוש לחטה ושעורים שאין לותתין כ"ש כאן בנ"ד. וכבר ראיתי להרב שלחן גבוה בסי' תס"ג שבא מעשה לידו וכתב להתיר מן הטעמים הנזכרים והביא שגם הרב דבר משה ז"ל הסכים עמו להתיר יע"ש: ואולם אם עתה שטחנו הוא דבר מועט ויכול לשתותו קודם פסח או להניחו אחר הפסח מה טוב כי אז אין צריך ליזהר לתת האבק הקאהב"י ע"ג המים שיהיו רותחים הא לא"ה כי כבר טחן הכל והוא שעת הדחק שבנקל אינו מוצא עוד יש לסמוך על המתירים ובלבד שיזהר שירתיחו המים הטב ואח"ך ישליך האבק ובזה אין מקום לחוש כלל והוא ברור. ועיין בתשו' חסד לאברהם ז"ל ח"א חלק א"ח סי':