לב חיים פלג'י חלק ב קצח

החסיד מהפך הטבע ואומר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק ועד"ז המתענה שאינו רוצה להתנהג עפ"י הטבע כשאר הבריות ודאי מזונו עפ"י החסד שהוא מזון דק ורוחניי והוא ע"ד מזון ת"ח שמזונם הוא מזון הנשפעת מחכמה כדפירש בשער הקדושה ולכן ראוי שיקרא חסיד חסר יו'ד שיו"ד משתתף בחסד לזון החסידים האחוזים בשם וכן נמצא המלאכים הם ניזונים מצד החסד כדפי' עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת כי מבואר בדברי רז"ל בתלמוד ובמדרשות רז"ל וזוה"ק ותיקונים והמקו' כי התורה שהיא שמותיו של הקב"ה היא בחי' שם הוי"ה ב"ה המהווה הויו'ת יש מאין שלא כדרך טבע ולכן מי שעוסק בתורה הנהגתו ופרנסתו ושמירתו הוא ע"י הקב"ה בלתי אמצעי ומבלי טורח ועמל האינושי שלא כדרך טבע וכמו שכתב הרב נזר הקדש בפי' לב"ר ריש ס' ויצא יע"ש ולכן אתי שפיר כי בברכת הזימון שהאוכל הוא ניזון עפ"י הטבע אומרים נברך לאלהינו בשם להים שהיא גי' הטבע ברם בברכת התורה שהוא בחי' הוי"ה ב"ה שלא כדרך טבע אנחנו מברכים בשם הוי"ה ברכו את ה' וק"ל: סי' קבל היה מנהג בעירנו אזמיר יע"א כי ביום שבת קדש אחר תפילת שחרית כשהיו יוצאים מבית הכנסת מק"ק ת"ת וק"ק עץ החיים יב"ץ היו שני אנשים כשרים יראים את ה' עומדים בפתח בהכ"נ מבחוץ בשוק ממש וב' אגודות הדסים בידם לתת להיחידים היוצאים מהבתי כנסיות שיברכו ברכת הריח והיו משתדלים בזה הרבה בחיבה יתירה וכשהרגשתי בדבר ראיתי כי הגם כי היו הם מכוונים לדבר מצוה להיות מרבה ברכות בשבת כדי להשלים מאה ברכות ולענות אמן אחר כל ברכה וברכה אנכי הרואה כי היה בדבר הזה נדנוד עבירה שהיה מצוה הבאה בעבירה מב' סיבות אחת היא שהיה הברכה בשוק ממש ולא היה המקום נקי כי תחתיו עוברים הטינופת של העיר ולא יבצר מריח רע וגם מצד עצמו פי השוק אינו נקי דהוי מקום הטינופת זאת ועוד כי מאחר שרבים היו ממשמשים בהדסים לברך עליהם במשמוש היד הרבה בני אדם בזה אחר זה לא היה נשאר בו ריח כלל והויא ברכה לבטלה . וכאשר דמיתי כן ראיתי שכ' הרב הגדול מורינו ורבינו מארי דאתרין חיים ומלך ז"ל בס' חיים וחסד בתקנותיו סי' ט"ז וז"ל מנהג המתחסדים יום שבת לקחת ג' בדי הדס ולעמוד פתח בית הכנסת ולפעמים בשווקים גם אם המקום מטונף אין מקפידים עמש"ה כי דבר ה' בזה ועל לא תשא כי מאחר דממשמשו בהדס ג' או ארבעה אנשים שוב אינו מריח וברכה שאינה צריכה הויא שבועת שוא וחייב נידוי ואם לא נידהו השומעו הוא עצמו בנידוי כמ"ש הרמב"ם סוף ה' שבועות והחרמתי מי שיעשה עוד זה ונתבטל זה המנהג עכ"ל הרי מוכח מדברי מורינו הרב ז"ל דאסור לעשות כן והגם כי היו מאיזה מסייעים אותם שלא ישגיחו בדבר קריתי אותם לתוך ביתי לשני האנשים הלה וכה אמרתי להם מפני מה אתם עושים דבר זה והם השיבו כי כדי לזכות את הרבים אמרתי להם ואם תדעו נאמנה שהוא איסור גדול ושמוה"ר ז"ל מחרים על זה אתם עושים דבר אמרו בודאי כי אין אנחנו עושים כן נגד מה שהוא הדין וקבלו עליהם שלא לעשות וביטלתי המנהג הזה וזה היה בשנת התקצ"א ליצירה ומשם והלאה לא הנחתי עוד שינהגו מנהג כזה וכשאני לעצמי גם כשיש שמחות בבית חתן וכלה ובליל שמירת שבוע בן שאירע בליל ש"ק וביום ש"ק שמברכים הרבה אנשים ברכת הדס קודם הקידוש אנכי נזהר בזה הרבה לקחת שנים או ג' זוגות מבדי ההדסים כדי שלא יהיה כ"כ המשמוש בהדסים ויתבטל הריח מהם וכן אנכי מזהיר לאחרים וממני יראו וכן יעשו כדי שלא יכשלו ח"ו באיסור ברכה לבטלה כדברי מיה"ג מהרח"א ז"ל ודבריו חיים וקיימים: ואל תשיבני ממ"ש הרב פר"ח בי"ד סי' קי"ו ס"ק ז' וז"ל ולכאורה מכאן יש לדקדק' למחות ביד קצת אנשים שנוהגים להניח שושנים ושאר מיני פרחים כרמונים של ס"ת ערב שבת וביום שבת קדש עומדים על פתח בית הכנסת בשעת יציאתם מבית הכנסת כדי לתת ליחידים להריח להשלים ק' ברכות וזה נראה בזיון לרמונים שנעשים בית יד לשושנים לא דלא חזינן לרבנן קשישי דמחו בידייהו ואפשר שהטעם משום שעיקר כונתם ליפות ולעטר הרימונים וכיון דלכבודן של רמונים מניחין בהם השושנים ש"ד בתר הכי לארוחי בהו ולברוכי עלייהו דהשתא תו ליכא בזיון לרמונים עכ"ל והשתא מוכח מדברי הרב פר"ח דלא אקפד ליה במנהג זה כי אם משום בזיון לרמונים לבד ועל זה חתר ליישב המנהג ולא איכפת ליה משום הני תרתי חששות דידן משום לברך בפתח ביה"כ מבחוץ דאיכא חשש טינופת ומשום דע"י משמוש היד ניטל הריח ואפשר לומר כי בזמן הרב פר"ח המנהג היה לברך בפתח בית הכנסת בפנים דהיינו הפתח שיוצאים מבית הכנסת לעזרת בית הכנסת כי שם המקום נקי ומקודש ומה שהקפיד מורינו הרב מהרח"א ז"ל הוא על המברכים בפתח חצר ביה הכנסת דהיינו בפתח היוצאים ממנה לשוק כי שם שייך משום טינופת ועל מה שהקפיד מוה"ר מוהרח"א ז"ל משים נטילת הריח ע"י מישמוש אפשר לחלק כי הרב פר"ח מיירי בשיש להם מיני שושנים ומיני פרחים הרבה כי בזה ליכא חשש משום נטילת הריח ע"י משמוש א"נ כי יש לחלק בין בדי הדס כי ע"י משמוש היד הריח כלה ואבד משא"כ במיני שושנים ופרחים כי אין צריך מעיקרא להעביר היד עליהם ולמשמש בהו כי הריח עולה מאליהן וא"כ נמצא כי גם הרב פר"ח הוא משלנו והכל הוא שפה אחת ודברים אחדים ומכאן תוכחת חיים על כמה מנהגים שהיו בעיר כי הנוהגים חשבו כי למצוה רבה יחשב וכשנראה להרבנים שבעיר כי מלבד כי אינה מצוה אדרבא הוא עבירה עמדו וביטלו וסברו וקבילו ואין בזה משום מ"ש מנהג מבטל הלכה וכמ"ש בספרי סמיכה לחיים חלק א"ח סי' א' וחלק יו"ד סי' ג' וסי' ד' וחלק אה"ע סי' ט' ובס' נשמת כל חי חלק י"ד סי' ובס' חקקי לב חלק א"ח סי' ו' ובחלק י"ד סי' מ"ג ועש"ב בס"ד ואין כאן מ"ל: