לב חיים פלג'י חלק ב קצז

תפילתי כי לא יעדי מינן ז"ו אורו ונתעלסה באהבים רבות בשנים. דשנים ורעננים. ברוב עוז ושלום החבי"ף ס"ט סימן קל נשאול הרב פנים מאירות בתשו' ח"א סי' ט"ל להודיע טעמו למה אנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ג' פעמים אלהים והיה. סגי בפעם אחד לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב ועוד למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי יעקב בוי"ו ולא גבי יצחק וכתב וז"ל ואמת להשיב לך טעמו של דבר ע"פ נגלה דהא מצינו דאמר דוד לבנו בד"ה א' סימן כ"ח פסוק ט' ואתה שלמה בני דע את להי אביך ועבדהו הפירוש הפשוט שאין לאדם להאמין באלוה מצד מנהג אבותיו כי זה מנהג האומות אלא מצד החקירה ע"פ תורתינו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכן אמר דע את אלהי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא היה חוקר א' אלהותו והוא מודיע אלהותו בעולם כי בימיו היו עובדים לעובדי ככבים ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם היה חוקר ראשון שחקר אלהותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אבותינו ומנהגם ולכך אנו אומרים להי אצל כל א' ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד לא אלהינו והוא חיזוק אמונתינו הקדושה ומה שאנו אומרים ואלהי בוי"ו אצל יעקב עפ"י הסוד יש טעם גדול ואין לנו עסק בנסתרות כי אין אתנו יודע על מה עיין בזוה"ק פ' וארא ואני. לא כתבתי אלא ע"פ הנגלה כדי שתדע להשיב וכו' יע"ש והנה אמת דהכי אתמר בזוה"ק שם דכ"ו ע"א וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ביעקב תוספת וא"ו דאיהו שלימו דאבהן כד"א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב יע"ש ועיין עוד שם דכ"ג ע"א יע"ש. ונראה לע"ד לומד ע"ד הפשט דה"ט דאיתוסף ביעקב וא"ו עפ"י מ"ש רז"ל ורש"י בחומש ס' בחקותי בחמשה מקומות כתיב יעקב מלא וא'ו ואליהו חסר בחמשה מקומות יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבא ויבשר גאולת בניו יע"ש ולרמז זה נאמר ביעקב בתוספת וא"ו רמז הואו מאליהו לבשר הגאולה. ואולם בעיקר החקירה עצמה למה אנחנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא סגי לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב נראה לע"ד שבא להודיע שכל אחד מג' אבות בפני עצמו הוא ראוי והגון מצד זכותו לבד ליחד שם אלהותו עליו וע"ד שאמרו רז"ל והביאו רש"י בחומש ס' דברים ע"פ אשר נשבע ה' לאבותיכם למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב אלא אברהם כדאי לעצמו יצחק כדאי לעצמו יעקב כדאי לעצמו יע"ש ולכן אנחנו אומרים אלהי אברהם להי יצחק ולהי יעקב: אלא דקשה על זה מקרא האמור במלכים א' סימן י"א ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וכו' הרי דאליהו הנביא הוא אמר אלהי אברהם וכו' ובחד סגי. להו הן אמת שראיתי באגדת בראשית פ' ע"ו וז"ל ד"א ויהי בעלות המנחה ולמה לא אמר אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב אלא אמר אלהי אברהם יצחק וישראל אלא אמר אליהו עכשיו אני יודע שנשתקעו ישראל אחד הבעל ואין יודעין עוד מהו האלהים ואם אתפלל ואומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עכשיו הן אומרים שלשה אלוהות הן שהרי אף אליהו כך ביקש לפיכך לא הזכיר אלא אחד בלבד עכ"ל וכן הביא בילקוט שם כמו שיע"ש הרי לך בהדייא שאליהו הנביא מ"ש אלהי אברהם יצחק וישראל היה טעמו ונימוקו עמו כדי שלא יטעו עובדי הבעל דיש ג' רשויות וא"כ למה לא תיקנו נמי אנשי כנה"ג בתפילה לומר כן. ונראה לומר דדוקא באותו דור שהיו כ"ב עפ"ז וכמ"ש אליהו בלשונו אני יודע שנשתקעו אחר הבעל ואין יודעים עוד מהו האלהים ומאחר שכן שנשתקעו הרבה עד ששכחו שם אלהים א"כ יש חששא זאת אבל כשישראל הם יודעים ומכירים שם אלהינו כשאנחנו עם בני ישראל הודו לה' מאמינים בהקב"ה אין חששא לומר ג' פעמים אלהי: איברא שעדיין קשה מקרא האמור בד"ה א' סימן כ"ט ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך דקשה דאיך דוד הע"ה אמר כן ולא אמר אלהי בכל א' ואחד מג' אבות ובימי דוד ובדורו לא היו מהם עע"ז ושנשתקעו בה כדי שיחוש שמא יהיו אומרים שח"ו יש שלשה רשויות אם לא שנאמר דכונת דוד המלך ע"ה היינו זה בעצמו כי הוא כמתנצל בדבר כי ראה בעיניך כי מה שאני אומר ה' להי אברהם יצחק וישראל אבותינו הוא שאנכי מתפלל שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך שאם יפתה יצרם הרע לחטוא במחשבת ע"ז שהמחשבה כמעשה כמ"ש בגמ' בקדושין דט"ל תהיה זאת שמירה מעליא לבל יחטאו לומר כי יש ג' רשויות והכן לבבם אליך ונראה הטעם כי תקינו אנשי כנה"ג לו' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב הם בעצמן לפי שאמרו ביומא דף כי אנשי כנה"ג הם עמדו בפרץ להרוג ליצה"ר דע"ז א"כ השתא כי לית בהו בישראל אנשי רשע שמשתקעים בע"ז א"כ יכולים לומר בפה מלא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כל אחד בפרטות וליכא חששא כלל וק"ל : סימן קלא חקר הרב תוס' יו"ט בפ"ז דברכות מ"ג דלמה בברכת זימון אומרים נברך אלהינו ובברכת התורה ברכו את ה' וכו' יע"ש ועמ"ש בס' ברכת מועדיך לחיים בדרוש ב' לס"ת בישוב חקירה זו בס"ד והנה בעתה נראה לומר כי הענין עפ"י מ"ש הרב הקדוש ר"ח שער אהבה פי"א דק"ז ע"א וז"ל ועוד אפשר לומר טעם אחר שראוי שיקרא המתענה חסיד מפני שהאוכל הוא ניזון עפ"י טבע העולם כשאר הבריות האוכלות לקיום גופם והעולם נברא עפ"י הטבע שהוא אלהים שכן הטב"ע עולה כמנין אלהים ולכך העולם נברא באלהים בראשית ברא אלהים ול"ב אלהים שנז' שם וכל הדברים שהם עפ"י הטבע כגון שמן שידליק ומים מכבים את האש וזהו עפ"י הטבע והנה