לב חיים פלג'י חלק ב קצה

ראיה חותכת שהרי כבר ידוע שאם לא נשלם תיקון אחד לגמרי אינו עולה למדרגה אחרת יותר עליונה וכיון שהפנימי והמקיף תיקון אחד הם אחים לא יתפרדו איך יתכן שאחר שעלה בתפילת מוסף לחב"ד ובחזרה לכתר בקדושת כתר כידוע שירד ליקח המקיפין שהם מהחזה ולמטה ח"ו הס כי לא להזכיר וז"ל הרב מהרח"ו ז"ל בס' נגיד ומצוה להדליק נר של חנוכה קודם נר של שבת ביום שבת עולה עד כתר שלה וכו' לכך ראוי להדליק נר של חנוכה שהיא בנה"י קודם שידליק נר של שבת כי ראוי להעלותה ממטה למעלה כנז' ואיך ידליק של שבת ואח"ך נר של חנוכה יחזור למטה דנה"י ח"ו הרי בהדייא שאיך וכמו צריך ליזהר בענין עליות שיהיו כסדר ולא יהיו בהפך ח"ו ויעויין בס' שומר אמונים תשו' למהר"י אירגאז ז"ל בסוף הס' לענין ברכת הלבנה ביו"ט או בשבת : ועוד כתוב בס' נגיד ומצוה טוב לעשות הקפות תכף אחר ההלל והטעם הוא כדי להמשיך המקיף הכף אחר שכבר נכנסו פנימים כי הנענועין להמשיך וכו' וההקפות וכו' וטוב לסמוך זה אצל זה בלי הפסק בנתיים עכ"ל הרב ז"ל והדברים עתיקים כי תכף לפנימי שמירת המקיף כידוע לי"ח וא"כ אחר דכבר כתבנו כ"ז מדברי האר"י ותלמידיו ז"ל דצריך לעשותן אחר ההלל הרי בודאי מוכרחים אנו לפרש כונת דברי הזוהר באופן שלא לעשותו לאר"י החי חולק על דברי הזוה"ק: ואבא היום לפרש כונת הזוהר על ראשון ראשון באחד משני פנים ויצא הראשון ל' הזהר שבפרשת ויקרא נוכל לפרש כונת הזוהר ששאלת הבת יחידה או המזבח דדא ודא חדא היא כידוע לי"ח היתה בשעת הציווי שנצטוו ישראל על הקרבת פרי החג ואז נתן הקב"ה הקפת המזבח שאם נאמר שאחר ההקרבה באה השאלה ואז נתן הקב"ה ההקפות א"כ מוכרחים אנו לומר שבשנה ראשונה לא היו הקפות או לפחות ביום א' וזה אין הדעת סובלתו ואם נאמר דב"ב אחר ההקרבה נצטוו ג"ז דוחק. ברם אם נאמר שהשאלה היתה בעת הציווי כדכתיבנא ניחא ואז באת השאלה ובישרה הקב"ה פרקטא וכו' דשוי ככלהו ואז ותעבור המנחה על פניו ואם כן אין מדברי הזוהר ראיה : ובהכי אשכחנא פתרי למה שיש להק' מדברי המדרש לדברי הש"ס וז"ל המדרש רבה פרשת בהעלותך את מוצא י"ב שבטים הקריבו ושבט לוי לא הקריב והיו מצירין משל וכו' אמר הקב"ה לאהרן כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה לכך נאמר דבר אל אהרן ע"כ עוד שם סמוך ונראה וז"ל את מוצא י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים גם כן הקריב וכו' חוץ מנשיאו של לוי וכו' א"ל הקב"ה אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן דבר אל אהרן וכו' עכ"ל הרי בהדייא מדברי המדרש הנז' שאחר הקרבת הנשיאים היה מיצר אהרן ובישרו הקב"ה בהדלקת הנרות וקשה מהא דאמרינן בהניזקים ח' פרשיות וכו' ופר' נרות וכו' ופרש"י ז"ל פרשת נרות בהעלותך את הנרות לפי שב"ב התחילו להדליק הרי דביום א' שהתחילו הנשיאים להקריב התחיל ג"כ אהרן להדליק הפך המדרש הנז"ל ודוחק לומר אגדות חלוקות הן דמלבד דזה כלל גדול בתורה דכל כמה דאפשר לשווי משוינן דלא ליפלגו אהדדי עוד בה דאם איתא כפי פשטיות דברי המדרש שאחר הקרבת י"ב נשיאים בא שאלת אהרן נמצא שבי"ב ימים הראשונים לא הדליקו נרות וזה כמה מן התימא ואם נאמר ששאר השבטים הדליקו גם זה תימא שפר' בהעלותך לאהרן נאמרה אמנם כפום מאי דפירשנו דברי הזוהר הנז"ל ניחא לן גם כן דברי המדרש הנז"ל דכל מה שהיה מיצר אהרן היה אחר הציווי ולא אחר ההקרבה ואחר שהקריבו דנקט המדרש ל"ד ור"ל אחר שציוה שיקריבו עוד נרא' לפרש כונת דברי הזוהר הנז"ל באופן אחר והוא דהאושפיזין הנז' כאן בדברי הזהר הן הן השבעה מינין הן הן השבע אושפיזין וכמפורש יוצא בהדייא בזוהר פרשת ויחי דף ר"ך ע"ב ודף רכ"א ע"א ומה שיש לעמוד בדברי הזוהר הנז' כעת אין ספרי מפרשי הזוהר בידי לעיין בהם ע"ד הזוהר הנז' וכן נמי מפורש יוצא מדברי הזוהר פר' אמור דף ק"ד ע"ב וז"ל מתל למלכא דזמין אושפיזין וכו' ע"כ אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין. אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחין תדירא. הרי בהדייא דהשתדלות אושפיזין לחוד והקרבת קרבנות לחוד ומ"ש אח"ך אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחי תדירא וכו' לאו למימרא דהן אושפיזין אחרנין אלא הן האושפיזין שכתב בתחיל' אלא שבאלו הימים עשה סעודה להם ואשתדל הוא והם בהון ודוק' והשבע' אושפיזין הנז' הן הן השבע' ספירות חג"ת נהי"ם כידוע לי"ח עיין בפרשת פנחס דף רכ"ה ע"ב: מעתה נוכל לפרש דברי הזוהר הנז"ל עפ"י אופ"ז למלכא דומין אושפיזין ואתעסק בהו היינו ענין נטילת ד' מינין שהן שבעה כידוע ואינון אינון השבעה אושפיזין ואתעסק בהו להמשיך הפנימיות לז' ספי' חג"ת נהי'ם ואו בא שת הבת יחידה בגין אושפיזין לא אשגחת עלי א"ל פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא דשוי ככלהו והיינו דמקיף גדול מהפנימי כידוע וזהו דשוי ככלהו ורוק ואין ספק שלזה כיון המפרש בזוהר דפוס ליוורנו שכ' למטה פרקטא חדא בריכה של מים ע"כ ר"ל שהם חסדים מגולים ודוק ושלה זאת נמשך גם כן בשעת ציווי הקרבת פרי החג ותיבת כך דנקט הזוהר פירושו הוא ג"כ בכל יומא ויומא וכו' ואז ג"כ באת השאלה ולי מה אנת יהיב והשיב הקב"ה בכל יומא ויומא יסובבון ליך באופן דשאלת הבת יחידה והמזבח נמשך הן בענין לקיחת הד' מינין שהן הז' אושפיזין והן בהקרבת הקרבנות וכיון שהמתנה טובה שניתן לה שהן המקיפין בא מכח נטילת הז' מינין שהן האושפיזין מעתה נוכל לומר שהקרבת הקרבנות באים אחריהן ויסובבון ליך הוא מקודם שהיא אחר הנענועים וקודם ההקרבה ומנה אחת אפיים. חשובה היא לפני שעולה לשתיים. ודבר זה שכתבנו מלבד דכן הוא האמת דהאושפיזין הן הז' מינין כנז' זאת ועוד דאם נאמר דהן רומזים לשרים סיום דברי הזוהר דנקט בלשונו דשוי ככלהו לא ניחא כלל כי רב המרחק בניהם ברם לפי מ"ש א"ש ודוק באופן דאין מלשון הזוהר הזה ראיה דאיכא לפרושי כמו שכתבתי :