לב חיים פלג'י חלק ב קצד

בבית מדרשו של רבי הגביר הצדיק הנז' הנקרא בשם בית יעקב כידוע שיזכני השי"ת ושירוני מן השמים להביא ראיות בריאות וטובות לקיים המנהג להודיע לבני אדם גודל צדקתו כי ח"ו לא עמד נגד הרוב ונגד הרב ז"ל שלא לבטל המנהג מחמת קינטור ודידן נצח כי כל מעשיו הן הנה היו לש"ש כידוע ומפורסם לכל זיע"א ומ"ג למה שהכריח הרב"ח ז"ל להביא סמך למנהג הזה מדברי הש"ס דילן וז"ל טעם הושענות אלו שאנו אומרים אחר תפלת המוספין הה דוגמה מה ששנינו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא. ובגמרא שקלינן וטרינן אי הואי האי הקף בלולב או בערבה ואנו סוברים כמ"ד בלולב ולפיכך נוהגים להקיף בלולב כל ז' ואומרים הושענא זכר למקדש ומאחר שאותה הקפה שבמקדש היתה אחר ההקרבת קרבן מוסף והתפללו תפלת המוספין כדמשמע מדתנן ובשעת פטירתן מה היו אומרים יופי לך מזבח דלמא שתקף אחר ההקפה נפטרו והלכו להם אף אנן עושין כן הושענא אחר תפלת המוספין ונפטרין לשלום אלא די"א דאחר שיסיימו כל התפילה ואמרו קדיש מתחילין לומר הושענות וי"א דראוי לכלול תפלת זאת דהושענות דרך תחנונים סמוך לתפלת המוספין ואחר כך לומר קדיש על הכל וכן אנחנו נוהגים וכו' וע"ד הטור שכתב שרב סעדיא כתב שמקיפין מיד אחר הפטרת וכו' כתב הרב"ח וז"ל ואפשר דס"ל לר"ס דכשם דנטילת לולב סמוך לתפלת השחר כך ההקפה בלולב היתה באותה שעה הכל קודם תפלת המוספין וכפי זה צריך לפרש הא דתנן בשעת פטירתן מה היו אומרים היינו בשעת שנפטרו מהקפתן אבל לא שנפטרו והלכו לבתיהם ורבינו כתב שהמנהג טוב הוא בעיניו אלא שאין נוהגים ואם חומרים שכיון שכל עיקר אינן עושין כי אם זכר למקדש יפה מנהג שלנו שמאחרים סמוך לשעת שנפטרין לבתיהם כדמשמע פשטא דמתני' עכ"ל ועיין בספר נדפס מחדש בכורי יעקב בסימן זה סק"א מה שכתב להכריח דהעיקר כמנהג ארץ ישראל תובב"א לעשות ההקפות אחר ההלל יע"ש וגם הוא לא זכר מלשונות הזוה"ק ותרגום מגילת אסתר וצ"י : ועמ"ש בסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סימן וי"ו ד"ז ע"א יעש"ב כי כן נראה להחזיק במנהג זה לומר ההושענות אחר תפלת מוסף קודם קדיש תתקבל וכ"נ שהוא מנהג שאלוניק"י כמ"ש הרב"ד חא"ח סימן תנ"ט והרב ש"ג שם בסימן זה וכתב שפה אנדריאנ"ו ראיתי שנוהגים כמנהג הטור שמכניסים ס"ת למקומו ומתפללין מוסף ומוציאים ס"ת אחר וקורין אותו ספר הושענות יע"ש: ומ"מ בשבת קדש דליכא הקפת התיבה בלולב אנחנו נוהגים לומר סדר ההושענות שהתקינו לומר בשבת תכף אחר קריאת ספר תורה קודם תפלת המוספין בעוד הספר תודה עדיין בתיבה ואחר שמסיימים סדר הושענות מתחילין אשרי יושבי ביתך ומחזירין ספר תורה למקומו ומתפללין מוסף: סימן קכח המאור הגדול. מעוז ומגדול. דרב גובריה ורב. דיין שדן דין אמת לאמיתו. שהלכה כמותו הלכתא כרב. בקי בחדרי תורה. ליאודים היתה אורה דן ידין עמו עם רב דין הוא הדר בקודש הרב המופלא בנסתר ובנגלה כמהר"ר חיים ומלך נר"ו יאיר והוי זהי"ר עד כי יבא שילה ובא גואלו מושיען של ישראל מושיע ורב כיר"א: בטרם תחי"ל האר"ש. ושור'י באר"ש ויבא יעקב שלם בשלמא למר ש'ן וש"ח כמאן דתני אהבה רבה. וציל'ה גם היא לאלקי יעקב למען יעמד חי ובריא עדיף מושבע ועומד בשובע שמחות. גם ברכות הוא ובניו בקרב ישראל זרעו לעולם יהיה זרע רב כיר"א טעמא דאיכא דבוד מקבלה ואילך כתבו הבהיר ע"י רחימא דנפשאי. דחביב עלי כגופאי פרי צדיק עץ חיים עד העולם כיר"א ושו'ש מידיעת שו"ט ומצב בריאותו ישב עולם חי ומלא. ממהדורי מילי. אנס"ו גם ראיתי הכתב והמכתב הועתק מס' חיים ע"ד ב' לשונות מזוה"ק בענין ההקפות וגם מהתרגום ב' של מגילת אסתר שצריך לעשותם אחר תפילת מוסף. ואבא היום להשתעשע בד"ק בראשית מאמר כתר נר"ו פתח לן פתחא וז"ל והנה מסידור לשון הטור ומרן וכו' אין הכרעה כ"כ דההקפות הם אחר תפילת המוספין דאיכא למצדי ביה צדדי וכו' שו"ר בטור וכו' שכתב הר"ס כתב וכו' והנראה ממ"ש שאין נוהגים כן וכו' שהם אחר המוסף עכ"ל: והנה הן אמת דמדברי מרן אין הכרעה כ"כ כמ"ש מני"ר אמנם בתחילת דברי השור שפתיו ברור מללו דההקפות הן אחר המוסף מדכתב סדר התפילה עד אחר המוסף ואח"כ כתב אומרים ההושענות וכן נראה מפשט דברי מרן הב"י וע"ז מביא ס' ר' סעדייא וכו' אלא שאין נוהגים כן לא כמו שכתבתי וזו אינה צריכא לפנים: והנה בעת'ה ויבא יעקב על מה שמני"ר אתא ואייתי מתניתא בידיה מב' לשונות הז"והק שצריך לעשותם אחר המוסף עד שמפני זה תמה על הרבנים שהסכימו לעשותם אחר ההלל ואין גם אחד הלך ברג'ש מב' לשונות אלו וכו' וכ' עוד שבדברי האר"י ותלמידיו ז"ל לא יש בירור בדבריהם וכעת אין ספרי הקבלה בידי עכ"ל לשון הזהב וש'ב יעקב דהן קד"ם דברי המקובלים מפי האר"י ותלמידיו ז"ל ברור מללו שצריך לעשותם תכף אחר ההלל והילך לשון האר"י ז"ל בס' הכונות ע"י הלולב נכנסים ז' חסדים דאור פנימי מז"א לרחל וכו' וע"י הנענועין יורדת הארת בחסדים ומתפשטים בז' תחתונות דז"א שהם סוד הלולב ומיניו וכו' וכבר נז' לעיל כי לעולם אור הפנימי נכנס קודם אור המקיף ולכן אחר נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושין ההקפות כי גם ענין ההלל הוא נעשה עם נטילת לולב להמשיך החסדים הפנימים וכו' יע"ש הרי בהדייא שתכף לנטילת לולב עם ההלל אז עושין ההקפות: ועוד ראיה ממ"ש בס' הכונות וז"ל ענין נטילת לולב אחר תפילת שחרית קודם מוסף כי אז עדיין היא עמו פנים בפנים מהחזה ולמטה אבל בתפילת מוסף עלתה יותר למעלה ע"כ וזו