לב חיים פלג'י חלק ב קצב

כשנותן מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוא הוקצה למצותו ולפיכך צריך לעשות מדורה וכו' יע"ש וכ"כ בשה"ג בשבת פב"מ וא"כ נ"מ לב' התי' לתי' מהרי"א דבנותן סתמא אף שהוא יותר מן השיעור הוקצה למצותו א"כ גם הנותר מן השמן יש מקום לו' שנאסר דמסתמא כיון דמאותו השמן הניתן בסתמא הוא שנוטף למטה בבית קבול ויהיה נאסר דכן לתי' מרן כי לא נאסר כ"א דוקא כשנשאר משמן הניתן לשיעור ההדלק' לא בנותר אחר השיעור וא"כ כל שכן בזה שנותר מן הנוטף כי בודאי הוא היתר גמור: ולענין הלכה הרב מג"א שם סק"י הסכים לתי' מרן שכ"כ המרדכי ורש"ל וכ"פ. הרט"ז שם סימן תרע"ב סק"א והשיב על תי' הרב מהרי"א וגם מור"ם שם בר"מ אות ד' נראה מסכים לדברי הרב"י יע"ש. אמנם הדב"ח כתב דהני תרתי שינויי הלכתא נינהו ולכן אפי' דלק השיעור ואח"כ כבה כל השמן אסור כיון דשמן סתם וכו יע"ש ולא הבנתי דבריו דזה סותר לתי' הרב"י שמחיר להנאת מן השמן אחר שדלק כשיעור ואיך קאמר דתרוייהו הלכת נינהו וכמו כן להרב כנה"ג שם בהגב"י אות ב' הביא דברי הרב"ח בסתם ולא הרגיש עליו בזה וצ"י. ודברי מהרי"א ז"ל ברורים דהחילוק הוא כי כשנתן בתחיל' השמן יותר מכשיעור היה בדעתו של נותן כי לא הוקצה ואין בדעתו אלא על זמן השיעור ג"כ ממילא הו"ל כאלו התנה בפירוש אבל כשנתן בסתם אפי' עבר הזמן השיעור הרי הוא הוקצה ומה שנדחק הרב י"א בפי' דברי מהרי"א ז"ל יש להשיב וכ"פ הרב פר"ח והרב שלחן גבוה סימן תרע"ז ס"ו יע"ש: ונראה לומר דבנ"ד שזה היתרון הוא אחר זמן שהודלקו הנרות יותר מכשיעור אפשר לו' כי גם מהרי"א מודה דמותר דלא אסר מהרי"א ב"א בזמן הניתן בתוך הנר הדולקת דאפי' יש יותר משיעור הדלקה הוקצה מה שהוא בתוך הכלי בנר הדלק אבל מה שמנטף ויורד לתוך כלי בית קיבול למטה אין בזה שום מוקצה כי לא עלה בדעתו אפי' בסתם להיות זה השמן ראוי להדלקה ולהיות מוקצה לדבר מצוה והנכון נראה לי כי קודם הדלקה בליל ראשון יאמר כל השמן הנוטף לתוך כלי בית קיבול לא הוקצה למצוה והרי כל השמן המתקבל בתוך בית קיבול הרי היא חולין ולית בה שום הוקצה לדבר מצוה ובזה יצא י"ח כל הדיעות בלי ספק וכ"כ הפוסקים דמהני תנאי זה והוא ברור: סימן קכז אבקשה בינה למען דעת מה יעשה ישראל בענין ההקפות של חג דכתב הש"ע סימן תר"ס דנוהגים להעלות ס"ת על הבימה ולהקיפה וכו' דין זה הוציאוהו ממאי דתנן בסוכה דמ"ה ע"א בכל היום מקיפין את המזבח פעם אחת וכדפסק הרמב"ם ג"כ בפ"ז מהל' לולב הז"ך וכן אית' בתיקוני' תיקון י"ג דכ"ט ע"ב וז"ל וצריך לסדרא בהון בהקפה כגוונא דמזבח יע"ש אמנם לא ביארו לנו באיזה זמן היתה הקפה זאת במזבח אי בתוך התפלה או אחר התפילה או קודם קס"ת ותפילת מוסף או אחריו הנה מסידור הטור ומרן בש"ע נראה דכיון דאחר שפסקו בסי' שקודם לזה דין קס"ת והפטרה כתבו דין ההקפות נראה דדעתם הוא לומר ההושענות ולעשות הקפות הא מיהא אחר קס"ת וקריאת ההפטרה אלא דאם יהיה גם אחר תפלת המוספין אין הכרח כ"כ דאיכא למצדי צדדי בזה דאימור כיון דמעיקרא לא כתבו שם דין זה בתפילת המוספין בסי' בפ"ע א"כ יהיה גם אחר תפילת המוספין או דילמא דעתם הוא דאחר קס"ת וההפטרה שהס"ת עדיין בחוץ בתיבה שלא הצניעו אותו בהיכל תכף יאמרו ההושענות ויעשו ההקפות כמו שהוא המנהג בעירינו בשבת דליכא הקפות אלא אומרים ההושענות תכף אחר קריאת ההפטרה בעוד הס"ת בתיבה ושו"ר בטור סימן זה שכתב וז"ל ור"ס כתב שמקיפין אחר קריאת ההפטרה בעוד. הספר על הקיבה ומנהג טוב הוא שלא להוציא הספר שלא לצורך כיון שאין קורין בו אלא שאין נוהגים כן עכ"ל והנראה ממ"ש שאין נוהגים כן הוא שמוציאים ס"ת פעם אחרת אחר תפילת המוספים וכ"כ בהדייא בס' הלבוש ס"ס תרנ"ט כמו שיע"ש וכ"כ בס' אבודרהם דק"ט ע"ד וכ"כ בספר אורחות חיים בהל' תפילת המועדים דע"ח ע"ב יע"ש וכ"כ בספר סדר היום יע"ש ולכן צריכים אנחנו לדעת איזה דרך ישכון אור לו' ההושענו' ולעשות ההקפות אם יש מקום לעשותן תכף אחר קריאת ההלל או אחר קס"ת וההפטרה כפי דעת רב סעדיא שמביא הטור או לעשותן אחר תפילת המוספים והנה ראיתי להרב חמדת ימים בה' סוכה פ"ה דרכ"ב ע"א שכתב וז"ל ומנהג ירושלים תובב"א להקיף את התיבה תכף ומיד אחר ההלל והוא מנהג ותיקין ורבו מחלוקיות בענין הזה בין רבני ירושלים שהיו מהם אומרים לעשות ההושענות אחר המוסף משום אחר קריאת התורה שהעם מקובצים בשביל קריאת התורה וברוב עם הדרת מלך ושאר הרבנים הסכימו לעשות מיד אחר ההלל מטעם דזריזין מקדימים למצות והיכא דאיכא זירוז מצוה שמצוה להקדים לא אזלינן בתר רוב עם הדרת מלך והיתה הוכחרם מדברי הגמ' פ"ד דר"ה דל"ב ע"ב שאמרו שם דבי"ט של ר"ה תוקעים במוסף ולא בתפילת שחרית ושאלו בגמ' מ"ט דתקיעי במוסף ותירצו משום דברוב עם הדרת מלך שהוא אחר קריאת התורה שהעם מקובצים בשביל קריאת התורה משא"כ בתפילת שחרית והקשו בגמ' א"ה הלל נמי פי' ביום ר"ח יאמרו הלל אחר מוסף דברוב עם הדרת מלך אלא עכ"ל שתקנו לאומרו בתפילת שחרית משום דזריזין מקדימים למצות א"כ בתקיעה נמי זריזין מקדימים למצות ותי' בגמ' אמר"י בשעת גזירה שנו שגזרו שלא לתקוע והיו אורבים להם כל זמן תפילת שחרית ולכן העבירוה לזמן תפילת מוסף ש"מ דאע"ג דאיכא דברב עם הדרת מלך והיה ראוי לקרות את ההלל אחר קריאת התורה עכ"ז אסיקו דיותר ראוי להיות הכל בשחרית משום זריזין מקל"מ אלא דהתקיעה איחרוה מפני הגזרה כנזכר וכיון שכן הדבר ברור שראוי לעשות כל מצות היום הלל וההושענות בשחרית משום זריזין מקל"מ ודעת המאחרים משום דברוב עם הדרת מלך דחויה היא מפני מסקנת הגמ' דזריזין מקל"מ טפי עדיף מרוב עם הדרת מלך ועוד דאפי' מאן דאזיל בתר רוב עם ה"ד שהוא ראוי לאומרן לאחר קריאת התורה קודם מוסף שאז הם נאספים מפני התורה והמוסף אבל לא היה להם לאחרם עד אחר קדיש תתקבל דמוסף