לב חיים פלג'י חלק ב יט

קי"ל דבבא לשנות מנהג קבוע בעינן דעת כלם ויחיד מוחה. ובכן נשאר המנהג עד היום לו' סדר אהישענות אחר תפילת מוסף ובא וראה מפלאות. תמים דעים כי אנכי הצעיר זיכני השי"ת אחר כמה שנים שעמדתי על דעתי ונתגדלתי בבית מדרשו של רבי ישיבת בית יעקב הגביר מ"ד הנז' יב"ץ והבאתי ראיה למנהגינו מב' לשונות מס' הזוה"ק כאשר כתבתי בעניותי בסה"ק דוח חיים בא"ח סי' תר"ס יעש"ב בס"ד הרי דאפי' לא היה שינוי המנהג שלא לאומרו כלל לא להוסיף לא לגרוע כ"א שינוי להחליף האמירה ממקום למקום עכ"ז הקפידו בדבר משום אבות הראשונים כ"ש בבא לשנות שינוי גמור להוסיף דבר וכ"ש לגרוע שהוא איסור גמור נגד הדין ככל האמור: ואוסיף להבי"ט עוד בס' משא מלך דנ"ט ע"ב שכתב וז"ל ועל ענין מנהגי התפילות לא אגלה דעתו לא טוב ולא רע כי ראיתי בבחרותי כתב שולח לי מהרב הגדול מוהר"ר יוסיף פ'ירמון. ז"ל וכפי אשר היה נראה ממנה הוא שחייב אדם ללכת כמנהג אבותיו בתפילותיה' בכל סידורם ובהקדמ' סידור הסיסילייאני כתוב מעט מזה לקיים מנהגם וכפי אשר כתב אלי הרב הנז' שעברו דברים קשים כגידים בינו ובין מורי הרשד"ם זל שמורי הרשד"ם כתב שמנהג הספרדים הוא הישר וההגון והאריך בראיות כאשר יראה בתשובות השייכות לחא"ח סי' ל"ה ואין בידי להכריע וגם כי איני כדאי ומ"מ חזי מה עמא דבר רוב העיירות וכל הלשונות מתפללים כתפילת הספרדים זולת האשכנזים כנראה דעיקר מנהגם מטעם שכתב מורי מהרשד"ם ז"ל וכה"ג אמרינן הנח להם לישראל עכ"ל הרי מבואר כי לא היה מחלוקת בין מוהר"י פ'ירמון ז"ל עם מהרשד"ם ז"ל כ"א באופן כשיהיה בעיר אחת ב' כיתות כגון כיתה אחת אשכנזים וכיתה אחת ספרדים ויש ביניהם שינוי במנהגם בסדר התפילות כיתה אחת אומרים פיוטים בתוך התפילות וכת אחרת אינן אומרים ע"ז היה המחלוקת באיזה מב' המנהגי' בוחרים בנוסח סדר התפיל' כשנמצאו בהם שתי כיתות כת האשכנזים וכת הספרדי' כספרדי' הוא היותר נכון להכריע כמותם ואה"נ כי הרב מהרשד"ם לא יכחיש בקהל אחר כולו אשכנזים או רובו דהוי ככולו שלא ישנו סדר תפילתם כמנהג אבותיהם ממה שהיו נוהגים מקדם וזה ברור ופשוט גם הרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' קי"ו על מנהג עיר אחת לומר בליל שבת שאחר מזמור שיר ליום השבת אומרים ויכולו שהיו רוצים לשנות מנהגם וב' ת"ת השיבו וא"ל שישארו במנהגם ולא יבטלו מנהג אבותיהם וכו' יע"ש: ואין מקום לומר דמאחר שזה שבאו לשנות המנהגים בסדר התפילות לגרוע הפיוטים ולהוסיף להביא אורג'אנוס וכלי שיר לביה"כ בשבתות וי"ט ע"י גוים וגם כי הוא דבר דלא אפשר שיסכימו ב"ד. על ככה עכ"ז אפי' את"ל שיהיה ברשות ב"ד הרי יהיה. שעשו דבר זה ברשות איזה חכמים מחכמי הב"ד יש מקום לומר דמצו עבדי הכי כיון דהם ב"ד וכח ב"ד יפה לעקור דבר תורה וכמו שהוכיח הרב קול שיהו בתשו' חאה"ע סימן י"ד, דס"ו ע"ב על מ"ש הרב גו"ר בחאה"ע כלל ד' סימן כ"ב באשה ששהתת עשר שנים ולא ילדה דמנהג בתי דינים במצרים להודיע לאשה שבעלה רוצה לישא אשה וליטול רשות ממנה ונתן טעם למנהג שמא מתוך פיוס שפייסה לבעלה או שהסיתה לה בדבריה כענין שמשון נתפייס ומחל לאשתו על התנאי שהתנה שאם תשהא עשר שנים ולא תלד לו יקח לו אחרת ונשארה הש בועה לעולם אפי' תשהא כמה שנים לא יקח אחרת וכו' וכתב על זה וז"ל מעתה לפי האמור לכאורה דראוי לבטל המנהג הזה שאם לא תאבה האשה לתת לו רשות נמצא מתבטל הוא ממצות פו"ר וכבר כתב הרב משא מלך דנ"ז וז"ל בני העיר שנהגו חומרא לעצמן ויש חשש שימשך מאותו תנאי איסור תורה כ"ש אם יבא לביטול מצוה מן התורה ראוי לזלזל באותו מנהג מדאמרינן בפ' מ"ש בני חוזאי. וכו' יע"ש וכ"כ הרב המאסף ביו"ד סימן רי"ד הנה"ט אות י"ח גם בשם מוהריק"ו אך האמת יורה דרכו דאין לבטלו ונוראות נפלאתי על הרב מ"מ היכן מצא זה דבדבר שעתיד לבא לידי ביטול מצוה מן התורה דראוי לבטלו דמההיא דפרק מ"ש אין ללמוד לא היכא דעתיד לבא לידי איסור תורה כאכילת טבל לא בביטול מצוה ועיין בהרא"ש כלל נ"ה סימן יו"ד בתשו' המתחלת כל המנהגים שהביא מההיא דפ' מ"ש ללמד דיש לבטל מנהג שיש בו עבירה ואפילו מנהג שיכול לבא ממנו לידי קלקול יע"ש אבל מנהג שיש ביטול מ"ע לא שמענו ואדרבה מצינו שיש כח ביד חכם לעקור ד"ת בשוא"ת ולולב ושופר בשבת יוכיחו ואפשר דהרב מ"מ מיירי במנהג שנהגו שלא עפ"י ב"ד כ"א בני העיר מעצמן דבעינן שיהיה המנהג קבוע עפ"י ב"ד דב"ד יש להם כח לבטל ד"ת בשוא"ת אך לא בני העיר מעצמן אם היות וכו' וע"ש וא"כ גם הכא אם יהיה הענין דנעשה עפ"י ב"ד הו"ל כח ב"ד ויכול לבטל אפילו ד"ת כי לזה אמינא דאין ראיה מזה כלל מכמה טעמים חדא דתינח מה שמבטלים שלא לומר פיוטים דזהו הוי בשוא"ת אבל להביא אורג אנוס כלי שירה לבה"כ לנגן ע"י גוים הא ודאי הוי קום עשה שמוסיפים על המנהג ואין להם כח לזה ועוד אנכי אומר כי גם שיש להם כח לב"ד לבטל אפילו מ"ע מן התורה בשוא"ת היינו היכא דאיכא משום גזירת חכמים שכבר גזרו גזירה כוללת שלא לעבור עד"ת ומשים גדר וסייג לקיים שפיר גזרתם העמידו דבריהם אפי' במקום שיבא לעבור עד"ת דלא פלוג רבנן ועוד משום גדר וסייג לתורה וע"ד שאמרו ביבמות ד"ץ ע"ב ובסנהדרין דמ"ו דב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור עד"ת לא לעשות סייג לתורה והרי כתב הרא"ם בתשו' ח"א סימן מ"ו דבדבר שאינו סייג לקיום התורה אלא לתיקון העם וכיוצא אין יכולת לשום ב"ד בעולם ואפילו לנביא שיבטלו מאיסור תורה אפילו להוראת שעה ואפי' בדברים של קנס וכו' יע"ש ועוד שאתה בא לסייע לבטל מנהג הראשונים מכח ב"ד אחרון שבזמנינו מאי חזית למינקט מכח ב"ד שהנהיגו כן זיל בתר כח ב"ד הראשונים וגדולים מהם שהנהיגו כן כי בודאי כח ב"ד הראשונים כחם יפה מן האחרונים וכבר כתבתי בעניותי בסה"ק חיים ושלום סימן א' ד"י ע"ב יע"ש בס"ד. ומלבד מה שהוכחנו מסוגיות הש"ס דאם יבא אליהו וכו' ומעשה רב במסכת תענית שהוכיח מוהריק"ו דאין כח ביד שום רב וחכם אפילו יהיה גדול הדור לבטל המנהג ועוד בה כי הרמב"ם פסק בהדייא בהל' ממרים בפ"ב' ס"ב דכ"ד שגזרו גזירה והנהיגו מנהג ופשט כל הדבר בישראל ועמד