לב חיים פלג'י חלק ב קפז

המצוה ובר מן דין כיון דאבלות מדרבנן כבר כתב גם מהריק"ו דמנהג העשוי לכבוד התורה דוחה איסור שבת וה"ה הכא ידחה אבלות דרבנן ויקרא לכבוד התורה יע"ש. והרי ביחיד העולה לס"ת ביום ש"ת ליתנהו לכל הני תרי טעמי דלטעם הראשון שאני חתן תורה דדמי להבאת בכורים וגם לטעם ב' לא מינכר כבוד תורת בשביל יחיד שאינו עולה והרי כמה יחידים יש ביום ש"ת דכשמתחילין לעלות בפסוקים ולאשר אמר יוצאין מבה"כ זה והולכים לבית הכנסת אחר ועולין שם וכמו כן מאותו בה"כ באים לבה"כ זה ותולין מה שלא עלה דהלך לבה"כ אחר וכן ראוי לעשות לכתחילה דכשמתחילין לעלות בפסוקי' ולאשר אמר יצא האבל מביה"כ ויתעכב בחוץ שיעור מה ויחזור לשמוע הפ' כולה מפי החתן המסיים והחתן מתחיל והמפטיר וכן ראוי לעשות. ומ"ג אם יהיה יום א' של אבילות ביום ש"ת דאז הוי יום א' מד"ת דאינו יכול להיות לא חתן תורה וכ"ש לעלות לס"ת ג עיין בספר שמן המשחה דקל"א ובס' דבר אמת סימן ה' אות כ"ט ובס' עיקרי הד"ט א"ח סס"י ל"ד ויו"ד סימן ל"ו אות ל"ב ומבואר בש"ע א"ח סימן תקמ"ח סעיף ד' וביו"ד רס"י ת' דאבל ברגל שלא התחיל אבלותו עכ"ז אסור בדברים שבצינעא שהם תשמיש ורחיצה ות"ת וא"כ אסור לקרות בתורה וגם אסור לעלות לס"ת וכ"כ בס' פ"מ בחלק א"א בא"ח סימן תקמ"ח סק"ח ובס' כתונת יוסף חיו"ד סי' ז' ובכנה"ג ביו"ד סימן ת' והחמיר שם הרב כנה"ג בשם תשו' רש"ל סימן ע"א דאפי' הוראת ר"ת דהיכא דנהג לעלות דהוי בפרהסייא ליתא בזמנינו זה יע"ש: והנה בעתה נשאלתי מאת גזברי ק"ק אלגאזי יב"ץ העי"א על איש אחד מיחידי הק"ק שהיה גזבר בשנה שעברה שמנהג הק"ק הוא כי גזברי הק"ק משנה שעברה עולים לס"ת ביום הוש"ר ולכן לשאול הגיעו בגזבר משנה שעברה שמת לו מת בתוך החג אם יכול לעלות לס"ת. ופסקתי שאינו יכיל לעלות כי יש לחלק מענין נדון ר"ת שכתב הטור ביו"ד סי' ת' שהיה עולה בכל שבת שלישי ואירע"לו אבל ועלה משום שהוא בפרהסייא שאני נ"ד שאינו מנהג ברור לכל כמו ענין מנהג ר"ת בכל שבת ושבת. ועוד כי מי יודע אם זה הגזבר שהיה ראוי לעלות מחל עלייתו ליחיד אחר כאשר נוהגים לפעמים. ועוד שכתב מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג שם ביו"ד סימן ת' הגה"ט אות ח' בשם רש"ל ז"ל כי הוראת ר"ת לא נהגינן בזה"ז כי אפי' אבי הבן אינו עולה וכמו כן אם אירע באותו שבת כי הוא חכם הקהל הקורא בעשרת הדברות עכ"ז לא יעלה יע"ש ואם אבי הבן וחכם הקהל בעשרת הדברות שהוא יותר מפורסם כתב שאינו עולה כ"ש וק"ו גזבר משנה שעברה והוא ברור : ולענין קריאת פרשה שנים מקרא ואחד תרגום לקרות פ' וזאת הברכה אין ספק דלכ"ע ביום שמיני חג העצרת מותר לקרותה כיון שהיא זמנה שביום שמח"ת קורין אותה ומתחילים מסדר בראשית ואז הוי הזמן היותר נאות להשלימה עם הצבור ועיין פו"ד ביו"ד סימן שפ"ו וסימן ת' ושאר פוסקים וזה נמי פשוט: סימן קכד נשאלתי מעיר מילאס יע"א שנהגו לעשות הקפות עם ספרי תורות לתיבה ז' הקפות כמו ביום שמחה תורה גם בליל מוצאי יו"ט ויש מי שרוצה לבטל מנהגם יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה מצאתי להרב הגדול חיד"א ז"ל בס"ס לרוד אמת סימן כ"ו אות ו' סק"ה שכתב וז"ל בעיה"ק חביון ח"ו נהגו להקיף הס"ת בליל מוצאי י"ט שכך נהגו מקדם קדמתה מימי רבנן קשישאי קדושים אשר בארץ החיים המה זצ"ל והיה הדבר קשה לחכמי דורינו ז"ל ונמצא כתוב בס' הכונות של מהר"ש ויטאל ז"ל שהעיד מהרח"ו ז"ל שרבינו האר"י ז"ל היה מקפיד מאד לעשות בליל מוצאי י"ט ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלימות של יום שמחת תורה עכ"ד ובכן נתגלה דמנהג העה"ק חברון יסודתו בהררי קדש יע"ש הרי מצינו דיש מנהג בעיה"ק חברון ת"ו לעשות הקפות בליל מוצאי י"ט וכך נמצא כתו' בס' הכונו' שכן היה מנהג רבי' האר"י ז"ל וכ"כ עוד הרב חיד"א ז"ל שם אות ז' וז"ל ראיתי להרב החסיד המקו' המופלא מהר"ש שרעבי ז"ל וזיע"א שהיה מקיף הס"ת בקהל שלו אחר ערבית ש"ת וקודם מוסף ובמנחה ובליל מוצאי י"ט והיה אומר שיש רזין עילאין בזה עכ"ל ומאחר שנמצא שורש למנהג הלזה לעשות הקפות בלילי מוצאי י"ט אם כן זה המנהג שנהגו במילא"ס יש להם על מה לסמוך ועיין בספר טוב עין בסוף ספר ועד לחכמים סימן י"ד: איברא דעדיין היה מקום לדחות דבשלמא בערי הקדש שנהגו לעשות הקפות בליל מוצאי יו"ט לפי שהוא יום אחד יו"ט שלהם שאין להם יו"ט שני של גליות משא"כ אנן בח"ל שכבר עשינו שני ימים טובים וליל מוצאי יו"ט לדידן הוא ליל שניה של חול שלהם ואפשר דל"ד כלל מ"מ כיון שמצינו דהמנהג איתיה בעולם ובספרים לעשות הקפות בליל מוצאי יו"ט מאן פלג לן כי כמו שיש שייכות היות השראות מקדושת יו"ט מהיום לליל מוצאי יו"ט לבני א"י ליו"ט א' כמו כן לגבי דידן בליל מוצאי יו"ט שהוא מיו"ט ב' והכל אחד וכבר ידוע שהמנהג עיקר בכל המקומות כל עוד שלא יש בדבר סרך איסור כלל כמ"ש הפוסקים וכמ"ש בספרי סמיכה לחיים חלק א"ח סי' א' בס"ד וכאן בנ"ד אין מקום לשום סרך איסור כלל ואפי' אם ח"ו לא יועיל לעשות כוונים לשמים כמו שהוא בא"י תוב"ב מ"מ הא מיהא לא יזיק ואין רשות לבטל המנהג כיון דאיכא מצוה וכבוד לתורה ושו"ר בס' עיקרי הד"ט ז"ל חלק א"ח סי' ט"זאות י"א שכתב וז"ל הד"ט דכרני בהיותי משרת בקדש בעיר פירארה סיפרו לי שבדור שלפנינו היו רוצים בני הק"ק איטיליינו לעשות זכר לשמחה בית השואבה במוצאי יו"ט אחרון של חג כאשר היו עושים שם בביהכ"נ ספרדי והיו באים לעכב ולמחות בבני ביה"כ איטלה באשר שדרכם לבא גם הם לביה"כ שלהם כי היו נוהגים איטליינו לעשות השמחה בליל אחר באופן שבני איטליינו היו הולכים לביה"כ ספרדי ובני ביה"כ ספרדי לביה"כ איטליינו והיו מכבדים את התודה יותר ברוב עם יע"ש והנראה ממ"ש והיו