לב חיים פלג'י חלק ב קפב

אתם של פארג"ה הן עתה בזה יוסף עוד לומד ראז"מ על שם הרב שצ ייאנינא ודעדיפא מכלהו הוא המעשה ב"ד אשר נעשה על רזא דנא בעיר ייאנינא יע"א בשליש אחרון לחדש סיון משנתינו זאת ע"י הרב של ייאנינא ובית דינו ומעמד סבי דצורה נשיאי עדה הנקראים בשם כוללות העיר ובו העידו כי הם חקרו ודרשו ומצאו כי אתרוגי ראפיזה ואייא הם כשרים ומעולם הם מוחזקים בכשרות וגם בא לפניהם איש אחד זה שמו יצחק שלמה אשר זה רבות בשנים שהיה סוחר של אתרוגים ואחר האיום והגיזום העיד בתע"ג שהוא היה הולך לפארגא ראפיזה ואייא ומביא אתרוגים מכולם כדי לשלוח לערי ישראל והרב הזקן כמהר"ר משה יאודה זצוק"ל אשר כרועה נאמן רעה עדרו יותר מחמישים שנה היה נותן כתב הכשר ומעיד על כשרותם ולא היה עושה שום הפרש והבדל ביניהם וגם המעשה ב"ד הזה הובא לבית הדפוס אחר שנתקיים ע"י שליחא דמלכא הוא הקונסול אשר בעיר ייאנינא הנה כי כן גם מהמעשה ב"ד הזה מפורש יוצא שאתרוגי פארג'ה ראפיזה ואייא כלם חדא מילתא נינהו ובשם אתרוגי פארגה נקראים כדמוכח ממעשה רב של הרב הזקן ז"ל שלא היה עושה הפרש ביניהם וכן נמי מוכח שאתרוגי פארגה. דאפיזה ואייא היו מימי עולם ומשנים קדמוניות ואינם חדשים מקרוב באו כדברי ראז"מ . ומתוך שני כתבים הללו ישפוט השופט כי נפל פיתא דראז"מ בבירא ועל שערי טענותיו ננעלו תנן דתו לא מצי ראז"מ למטען מידי דהכי אמר רחב"א אמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד אין בדבריו כלום (בפרק שנים אוחזין די"ז א) : (ו) עוד לזאת יחרד לב כל חכם ויתר ממקומו איך נהיה הדבר הזה שנכנסו דברי ראז"מ באזני איזה חכם מחכמי ישראל וחשש להם אפי' בדרך חששא רחוקה דהא קי"ל דכל דמטי ליה הנאה בדבר לדיין או לעד פסילים לדון או להעיד (בכורות דכ"ט א' ופ' חה"ב דמ"ב ב') וכתב הרמ"ה בשיטתו לכ"ב וז"ל ושמעינן מהא דכל היכא דהוה סהד נוגע בעדותו ואפי' בדרך רחוקה ביותר דאתיא ליה הנאה מניה פסיל לאסהודי בה ואע"ג דלא ברירא מילתא דהאי אנפא דמטייא מינה הנאה איתיה גבי האי סהדא חיישינן ליה דהא הכא לא ידעינן אי איכא עליה ב"ח או לא וקא פסלינן ליה מספקא עכ"ל הרמ"ה. ומצאת כי תדרשנו בשיטתו הנקראת יד רמה בפרק חזקת סי' ק"ל ודין ועדות חדא מילתא נינהו כידוע לכל תופס ספר וכמ"ש הר"ן והריטב"א ז"ל בפי' בספ"ב דקידושין וטעמא דמילתא כתב הש"ך בחח"מ בסי' ל"ז ס"א משם מהר"ם מלובלין וז"ל דאדם קרוב אצל עצמו דכל דבר שיש לאדם הנאה בו יש לו דין עד הקרוב שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות מה"ת עכ"ל והדברים ברורים ושרירין וקיימין הנה כי ראז"מ אינו נאמן לא להעיד ולא לדון בדבר זה ואם יטעון דחבר הוא הא נמי בורכא היא דהא בפירושא איתמר בפרק כל פיסולי המוקדשין בכורו' דל"ו א' דהלכתא כר"ג דס"ל דלא חילקנו בין כהן חבר לכהן ע"ה וליכא למימר נמי דמאן דמאמין ליה לראז"מ מצי למימר דקי"ל בגוויה וכההיא דאמרינן בפרק הכותב דפ"ה ע"א. דרבא האמין לברתיה דר"ח שהיתה אשתו משום דקים ליה בגווה הא נמי משבשתא היא דלא אמרינן הכי לא בדבר שהתורה הרשתה לדיין לסמוך על דעתו כגון שודא דדייני או דין מרומה וכיוצא בהם דהא כי סמיך דיינא אגברא או איתתא דקים ליה בגוייהו הוה ליה כסומך על עצמו א"כ בנ"ד כ"ע ידעי דראז"מ הוא בעל האתרוגים וכל מה שהוא דורש לכבוד עצמו הוא דורש ואין לך נוגע בדבר יותר ממנו. ועוד שהדברים מבוררין כשמלה שמאחר שנתקוטט עם שותפיו ב"ב ושאינם ב"ב נהפך להם לאויב הוא נלחם בם ועשה קורדום לחפור בהם חכמי ישראל החיים אשר הם חיים עדנה ואשר נפשם צרורה בצרור החיים: (ז) עוד כאן הבן שואל לכל המטה אזנו לדברי ראז"מ הא בשעת מעשה אמרה ובמילתא דידיה אמרה וקי"ל בפרק הערל דע"ז ע"ב ובפרק עשרה יוחסין דע"ב דת"ח המורה הלכה ובא אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו ושני החילוקים היוצאים להלכה מתוך ב' הפירושים שפירשו הרב בעל הלבושים והרב בעט"ז בדברי הנ"י בשם הריטב"א ורי"ו הביאם רמ"א בי"ד סי' רמ"ב סל"ז בהגה אין גם אחד מהם דמסייע ליה לראז"מ כי היכי דליהמנו ליה : (ח) עוד אני נבוך בענין זה ולא ידענא מאי אידון ביה והוא זה כי הוא ראז"מ עד העת והעונה שנתפרדה חבילת השותפות הוא היה מוכר אתרוגי ראפיזה ואייא לרבים בחזקת אתרוגי פארגה כאשר על כרחו מוכרח להודות בעמדו למשפט כי אינו יכול להכחיש חתימתו והגם כי באמת מילתא תמיה הוא שהאיש הזה משקר במקום עדים ואיך יצטדק כנגד העדים המעידים אותו והלא אגרותיו יחבטו אותו על פניו ויענה בפניו כחשו. השתא ניחזי אנן מה יאמר ראז"מ. אם אמור יאמר שכל אותם השנים שעברו הכשיל את הרבים והשתא מיהת שב בתשו' ואינו רוצה להכשיל את הרבים. אם כן אנו וכל חכמי ישראל נשיב לו כי אשריו ואשרי חלקו ששב בתשו' ויהי רצון שהקב"ה יחזירנו ויחזיר כל עמו בית ישראל בתשובה שלימה לפניו. מיהו לענין דינא איני רואה שיש מקום היתר לראז"מ להסתחר באתרוגים כי מאחר שלפי דעתו כל אותם שנים שעברו הכשיל את הרבים במילתא דאית בה דררא דממונא א"א לו שיחזור לכשרותו ויוכל להסתחר באתרוגים והקונה ממנו לא סגי ליה דלא עסק אדרבלן אם לא שילך לפניו צדקתו יעשה אותה התשובה המוזכרת בפרק זה בורר דכ"ה ע"א וכמ"ש הרא"ם בתשובה ח"ב סי' כ"ד ומוהריב"ל ברא"כ א' כלל ט' והביא דבריהם הרב פרי חדש בי"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ח וז"ל הרב פרי חדש שם הכלל העולה מכל מה שכתבנו דבמידי דאית ביה חשד חמוד ממון לית ביה תקנתא אלא דפ"ז ב' ולא שאני לן בין איסורים דאורייתא לאיסורין דרבנן וכמו שביררנו לעיל ודלא כמהריב"ל ז"ל. והרב בעל פר"ח ז"ל גם הוא מסכים הולך לדברי הפר"ח בפרט הזה. ואם אמר יאמר שעכשיו נגלו לו תעלומות חכמה וידע מה שלא היה יודע עד עכשיו על דא ודאי קא בכינא בראות כי החכמה הזאת נחה עליו אחר שנתפרד מחבריו שאר הסוחרים. (ט) עוד מה לו כי יצעק על הקוראים אתרוגי ראפיזה ואייא בשם אתרוגי פארגה