לב חיים פלג'י חלק ב קפא

כי מראשו ועד סופו אין בו מתום ועלה בדעתי שלא ליטפל בשיחה בטלה שלו ולקיים בעצמי יחיסותא דבעל שתיקותא אך לא אוכל להתאפק דחיובא רמיא עלי שלא לכבוש את עדותי מוכרח אני ליטפל בזה: ואומר כי מתיך מעשיו ודבריו וכתביו (א) ואען של האיש הזה ניכר שאינו בן תורה שאילו היה בן תורה לא היה חולק על רבו הוא הרב בעל שו"ת בית אפרים עוד זאת רעה חולה דפליג עליה דמר באתריה ממש כי העיר בראדי היא אתריה דרבי זלמן כנודע ואילו הוה גמיר הוה ידע פיסקא דמוהריק"ו שכת' וז"ל והרי לך בהדייא שאפילו כל חכמי דור ודור שאחרי הגאונים כשפסק הדיין שלא כדבריהם נעשה כטועה בדבר משנה וחוזר ע"כ דברי מוהריק"ו ז"ל בשלהי שורש יו"ד יע"ש א"כ האיש הזה החולק על הרב זלמן בעל שו"ת בית אפרים ועל הרב זרע אמת ועל אמבוה דספרי רבני ליוורנו וחכמיה ועל כל אותם הגדולים אשר רמזתי שמותם לעיל דבר בשם אומרו. לא מסתייה לשוויה טועה בדבר משנה וחוזר הדין אלא חייבים כל חכמי ישראל גם הם לקראתו חולק על רבותיו מאיס תהוה ליה ארכא ולבטל דבריו בפניו כי היכי דתהוי ליה כפרה: (ב) ועוד שמפאת ד"א היה לו לימלך בי ולשמוע מה בפי בפרט שאני היותר קרוב למקום האתרוגים ועוד שנטפלתי בהם זה כמה ימים ושנים וזאת גם כן תורת האדם (ג) עוד חיובא רמייא על כל אשר בשם ישרי יכונה לדרוש ולחקור איך מלאו לבו לחלוק על ורבני ברדישוף הלא עיר ואם בישראל היא ובי דינייהו בי דינא רבא ויקירא הוא וכל בר ישראל חייב בכבודו והם חקרו ודרשו ומצאו שאין בינותם (דהיינו בין אתרוגי פארגה ראפיזה ואייא) שום הבדל וכולם שוים לטובה ולא נעדר מהם אף אחד מהסימנים וז"ל הב"ד ההוא אב"א תב"ת: על דבר האתרוגים המבוארים מעל"ד אשר הוציאו דבה ונוגים פתאים ושוגים ינקפו חגים כבר עמדנו אנחנו ב"ד לחקור ולדרוש למען דעת האמת הנכון והברור ויצא לאור שכולם שוים לטובה ואין שום הבדל בינותם וסימני הכשרם לא יבצר בהם אף אחד וחלילה להוציא לעז ולעג עליהם ויוחקו בעט ברזל ועופרת להיות עטרת תפארת כה דברי הבאים על החתום יום ג' ד' מרחשון תקננ"ו בעצה לפ"ק פה ברדישוב וחתומים עליו בי דינא רבא הנז"ל הנה כי קראו לחולק ופוסל האתרוגים איש שוגה ופתי ומוציא דבה וצוו לכל עדת ישראל לבלתי הוציא לעז ולעג על האתרוגים הנ"ל: (ד) עוד אני רואה עליונים למטה ותחתונים למעלה כי האיש הזה מחשיב עצמו ליחיד מומחה ולבית דין חשוב מאחר שהוא גוזר ופוסק מסברא דנפשיה והתמיהא הגדולה היא על שומעי דבריו איך שרים עצרו במילים ולא קאמרי ציה דאפי' אי יהיבנא ליה כוליה טעותיה הא קי"ל בי דינא בבית דין לא דייקי ובמכ"ש שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ואפי' אם יעמוד ב"ד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין מ"מ צריך לשמוע טענות הב"ד שכנגדו ואיך מלאו לבו לעקור הלכות קבועות ובמסמרות נטועות: (ה) עוד אשוב אתפלא אך מלאו לבו להעיד כי ראפיזה ואייא הם רחוקים מפארגה מהלך שעה וחצי בהבדל הר גבוה ותלול עם יער צומח עצים וכי מעולם דרכה כף רגלו בארץ ההיא או לפחות ראה אותה מנגד עד שיושב ומכריז להבדיל כמה אלף הבדלות כבן עזאי בשוקי טבריה וקושטא הוי דמפעא פעי וכדבותא מוועי דהא קיימא לן דבמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי (בכורות דל"ו א') ומכ"ש במילתא כדנא דאנן קיימין בה דהיינו על המרחק או הקירוב. אשר בין פארג'ה ראפיזה ואייא כי הדבר הזה הוא מן הדברים אשר לא יקבלו שינוי ותמורה כי הארץ לעולם עומדת והמקומות א"א להם להשתנות עד שיגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו וכדי שלא יכסה את עין השמש בכברה וירח בקערה.באו' כי על עדות הר' של ייאנינא מסתמיך ואזיל הנה נא הרב הנז' שלח לידי העתק העדות ההוא שנתן ביד סי' שמואל משה תושב ייאנינא והוא שלחה לידו וז"ן אג"א תב"ת בשבטי ישראל הודעתי נאמנה איך היום בא לפני הגביר שמואל משה מתושבי עירנו יע"א ואמר לי ידיע להוי למע' איך ביום חמשה לחדש אפריל מחודש הנוצרים משנתינו זאת שנת התר"ה ליצירה קניתי האתרוגים מכל גינת פארג'ה אחד מהם לא נעדר לשני שנים רצופים דהיינו שנה זו שנת התר"ה ושנת התר"ו הבע"ל אילטיזימי כנהוג וקנין זה היה בעדו ולשמו של הגביר הרב מורינו רבי אלכסנדרי זיסקנד מינץ בראדי מטריאיסטי יע"א באופן שאי אפשר שימצא לשום אדם אתרוג מגדולי פארג'ה זולת מהקונים מהרב הנ"ל ואם המצא ימצא באיזה איש הן ישראל הן גוי. אתרוג מגדולי פארג'ה שאינו קנוי מהרב הנ"ל בודאי שהוא גנוב או גזול ופסול כמ"ש ז"ל ועד"א באתי על החתום אני עני משרת פה עיר ייאנינא יע"א היום כ"ט ימים לחדש תמוז שנת התר"ה ליצירה והכל שו"ב וקיים.עין רואה כי עדות החכם הזה אינה עדות ואין כאן אלא סיפור דברים בעלמא שסיפר לו הגביר שמואל משה ואם הגביר הזה שמואל משה אמר האמת או שקורי קא משקר ביה זה ענין בפ"ע: ועוד הודיע לנו הרב החכם הזה בכתבו שאתרוג הגנוב או הגזול פסול הנה אלה שני דברים שכולל הכתב אשר ראז"מ מכנה בשם עדות הרב של ייאנינא ואם אמור יאמר ראז"מ מ"מ אני כך הבנתי ועיני התעתני או שוגג הייתי הא תבריה לגזיזיה הרב של ייאנינא גופיה באגרתו אשר יחד לי לשמי על פתגם דנא והיא גולתה הועלת'ה על מזבח הדפוס למען יראו חכמי ישראל איך הרב של ייאנינא מתרץ לדיבוריה ומפרש שיחותיו ואני אעתיק כאן קצת מדבריו וז"ל. ברם הנה בשמים עדי וסהדי במרומים כי מעולם לא כתבתי כי אתרוגי ראפיזה ואייא אינם כשרים וראויים לצאת בהם ידי חובה. גם לא כתבתי כי האתרוגים של ראפיזה ואייא אינם יכולים להחשב על עיר פארג'ה כי הם רחוקים וכיוצא ע"כ לשון הרב של ייאנינה באגרתו ישמעו אזניו של ראז"מ והנמשכים אחריו שני דברים אשר הרב של יאנינא אומר גוזר ומקיים אחת כי אתרוגי ראפיזה ואייא נחשבים על עיר פארג'ה וזאת שנית שהם כשרים וראויים לצאת בהם יד"ח כמו