לב חיים פלג'י חלק ב קפ

בהם. כי גינוב'א מקום האתרוגים אצל ליוורנו ומודונא הוייא לה כאילו ישראל עומד על גביו ומרתת רתת מישראל תדע דאתרוגי קורפו מחמת שאין לאנשי ליוורנו עסק עמה אינם נמכרים בליוורנו בלא עדות הרב של קורפו כמבואר בס' עיקרי הד"ט באותו פרק. ובאותו סימן שרמזתי למעלה: עד כה היו דברינו במאי דחזי לאתרוגים לענין דינא וגם. כי דברינו היו בתכלית הקיצור לפי העת והשעה והשמטנו כל המשא ומתן של הלכה דנפיק מיניה טובא לענין דינא מ"מ כתבנו כיד ה' הטובה עלינו מה שיש בו די והותר לחכם ומבין מדעתו מעתה חל עלינו חובת ביאור סדר ואופן מסחר האתרוגים כאשר הורגלו בו במדינה הזאת כי גם מידיעה זו נפקא מינה טובא לענין דיני כאשר צדיק בעיניו ישר יחזה ולבבו יבין מחזה מול מחזה זה ועל מה זה דק קנה זה עמד וימודד אר"ש בדבר הזה. הנה מימי עולם ומשנים קדמוניות לא היו מתעסקים בעסק זה של האתרוגים כי אם ב' או ג' גבירים ממחק"ז ואדם אחר לא היה לו חלק עמהם הם היו קונים כל פירות הגנות והפרדסים אשר בערים ובכפרים של המדינה הזאת הם היו הולכים לפארגה ראפייה ואייא מידי שנה בבנה תכף אחר חג השבועות ויושבים שם עד כלות לקיטת האתרוגים והם היו שולחים אותם מכאן לעיר טריאיסטי ולשם היו באים הסוחרים מערי פולין ואשכנז וקונים כדי צרכם הם הגבירים הנ"ל היו שולחים לשאר ערי ישראל אשר בארץ תוגרמא ואיטאליא אמנם מאחר שהיו נשלחים מקורפו היו נקראים אתרוגי קורפו דוקא ולא עלה על דעת אדם לכנותם בשם פארגה או אביזרה כדמוכח מתשובת הרב זלמ"ן המ"ל וכן מדברי בעל עיקרי הד"ט הנז"ל כאשר יראה הרואה דבריהם במקומם דקארו להו אתרוגי קורפו ולא עוד: אמנם בהמשך הזמן ובהשתנות המלכיות נשתנה גם הענין הזה של האתרוגים דהיינו שניתוספו עוד סוחרים אחרים מ"מ כל הקרב הקרב למסחר הזה היה מוכרח לילך לעיר פארגה כי בזולת זה לא היינו נותנים בידם שטר ההכשר על כן היו מוכרחים ללכת בעצמם היו מסדרי שלוחא בחריקייהו ובלבד שיהיה אדם כשר והגון ובקי בענין כדי שיהיה ראוי לסמוך עליו והיה הדבר הולך וסובב על האופן הזה עד שזה ימים לא כביד עמד איש אחד אשר היה בעת ההיא בעיר טריאיסטי שמו ריא"ז מינן הוא שמו של ר' אלכסנדר זיסקנד מינץ בין הסוחרים כפי מה שנתברר לנו עפ"י העדויות אשר נגבו פה ע"י בדה"ץ יצ"ו דקהילתנו הוא רא"ז מינץ כדי לפטור עצמו מחק הגאבילה הנהוגה פה אפי' שהיא דבר מועט בערך המסחרומה גם שהיא מיוחדת לצדקה ואזלא לעלמא לעוברים ושבים כאשר מילתי אמורה כבר והלך וקנה לו חבר שאינו ב"בהוא סי' אליסנדרו רוסי מבלי שתחול יד ישראל באמצע כאשר עשה בשנת אלף תתמ"ב למנינם שנשתתף עם סי' רוסי הנז' וקנו ב' פרדסים דוקא מפרדסי אייא ואתייא זכירה כי הדבר הזה אתברר לן מאיגרותיו של ראז"מ בעצמו המופקדים לעת עתה ביד ב"ד ה"צ י"ץ וגם הוברר הדבר הזה עפ"י עד אחד ומצאת כי תדרשנו בשטר גביית העדוייות אשר נגבו פה ע"י ב"ד ביום כ"ט לחדש סיון משנתנו זאת והגם כי הוא לא טוב עשה להשתתף עם שאינו ב"ב אמנם סי' רוסי הנ"ל תיקן הדבר מעצמו ושלח ב"ב שיעמוד על לקיטת האתרוגים ובראותינו כי בזה נגדרה הפירצה אשר פרץ ראז"מ נתננו בידו שטר ההכשר הנהוג ובשנה שאחריה היא שנת אתתמ"ג למנינם נועדו יחדיו כל הסוחרים והיו לאגודה אחת במסחר הזה ואלה שמותם הגביר סי' אברהם די קאשטרו ממחק"ז וסי' אליסנדרו רוסי וסי' אנדריאה אינגליסי שני אלו אינם ב"ב אולם הם גם מאנשי העיר הזאת וראז"מ אשר היה בעת ההיא בעיר טריאיסטי ובשנת אלף תתמ"ג נתפרדה חבילת שותפותם אז השתדל ראז"מ וקנה לעצמו ע"י סי' שמואל משה מעיר ייאנינא אתרוגי פארגה לבד והאנשים אשר היו שותפיו לפנים קנו אתרוגי ראפיזה ואייא. ויהי כראות ראז"מ כי לא יכול להם וכי אין כל האתרוגים בידו כדי להעמיד בידו האפאלטו של האתרוגים פרסם בשם בנו הירש דוד מינץ פתקא אחת קראה. בשם מודעא רבא : והימנותא תהא כי בשעה שראיתיה אמרתי בודאי שראז"מ לא קדמה לו ידיעה ממנה זאת היתה לי מתרי טעמי תריצי קמא קמא כי מאחר דחזינא דבשם רבי ורב קרו ליה וגולתא דדהבא פריקו עליה א"כ חבר הוא וחזקת חבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כזה אשר לא יעשו אותו אפילו ילדי הזמן ליטול לעצמו עטרה למיהב רשו והורמן וזאת שנית כי לישניה לישנא קטיעא ולא משתעי לא בלישנא דקרא ולא בלישנא דרבנן ואפי' בלישנא דקא משתעו אינשי לא משמעי פתח דבריו פתח באנכי וכה אמר כי אנכי קניתי. מהפאשא וכו' ואסתגר בקמייתא כי לא ידע כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום כנראה שלא למה אפי' ספר עה"ת אשר בו תמצא שביאר ר' זלמ"ן הענא מילת אנכי וגדרה בי' גדרים וכולהו ליתנהו בכותב הזה עד שיאמר על בעצמו אנכי ותמצית דברי בעל צה"ת על הפרט הזה תמצאם ג"כ בס' שלמה מול אדר להרב המופלג מוהר"ר שמואל אריה המכונה זנוויל ליב בח' הב' מהם הנז' אשר קראו בשם אור הישר דמ"י ע"ב (מדפוס פראג שנת בשער"ו) הראת לדע'ת חסרון ידיעתו בלשון ויוסף עוד ויאמר אכן קמו תרבות אנשים וכו' ואינו מבחין לא באותיות ולא בנקודות שאם רצונו לומר במילות תרבית אנשים. תלמידי גברייא חיבייא כתרגומו היה לו לומר תרבות כלישנא דקרא ולא תרבית שהוא לשון רבית כדכתיב נשך ותרבית ועוד כי לפי זה אמר נושא המאמר דהיינו תואר המלמדים אם צדיקים או חטאים ואם יאמר שכונתו לומר ריבוי אנשים א"כ היה לו לומר מרבית כדכתיב מרבית העם וזאת שנית מוכיח עליו דאפי' קרא לא ידע ויוסף עוד ויאמר כי התעו את הרב מקורפו לתת להם על פרי וכו' וגם בזה לא פירש מה נתן להם הרב הנז' אולי נתן להם מקל לרדות בו הכותב הזה או חכה להשקיע בחבל לשונו ואם יטעון שבכח המאמר מוכן שנתן בידם עדות אף אתה אמור לו שאם לא קרא גם לא שנה ולא ידע בלישנא דרבנן כי בכה"ג לא שייך למימר ביה טעות ולהיות הדבר פשוט לכל מי שהתחיל ללמוד הלכות עדות ע"כ לא ראיתי להאריך בו וגם איני רואה מקום להוסיף לדקדק אחר דבריו