לב חיים פלג'י חלק ב קעז

לא פסקה ממשפחת בית אבינו תורה וגדולה השבח וההודאה לחי העולמים והאיש אשר תאוה נפשו להכיר גם שמו של מרן אבא ושם מו"ר זקני אבי אימא ידרוש נא ביום מעל ס' יוסף אומץ סי' מ"ג להרב הנודע בשערים שמו דבכל אתר ואתר מבררן שמעתתיה כי היה ה' עמו הוא מהר"י חיד"א זצוק"ל מה שכתוב שם בס' יוסף אומץ בענין שתי הלחם של עצרת ומשם יתברר לו האמת ויגיד לו האמת כי בצדק כל אמרי פי: וחופש מצפון וחוקר כל חדרים הוא היודע ועד שלא היתה כונתי בכל הסיפור הזה להודיע תפארת יחוסי ומעלת משפחתי לעשות לי שם תפארת והגם דכל כי האי מילתא רגילי בה רבנן באשר עין רואה בספרן של קדושים רבני אשכנז ופולין הראשונים כמלאכים והאחרונים האיתנים מוסדי ארץ אשר הם לנו לעינים ולא זו דוקא בחבוריהם ובפסקיהם לא אף זו בחתימה גרידתא הניתנת על הדפסת הספרים חדשים גם ישנים חזינן להו לרבנן רבני שפין ורבני מאוותא דמר מגיע יחוסו עד הרב בעל הלבושים ומר עד הרב שכנא ומר עד הרב ב"ח ומר עד הרב תיו"ט וכן עד"ז מ"מ כשאני לעצמי שמתי לנגד עיני תשובת עקביא ב"מ לבנו כשאמר לו אבא פקד עלי חבריך ותוכן תשובתו היא היא גופה מאי דאמרי אינשי דרך צחות הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו והנה בשמים עדי וסהדי כי מעודי ברחתי מן הכבוד כבורח מן הנחש וזאת היתה לי כי בעברי בשנת הת"ר דרך העיר הגדולה לאלהים פראג'א יע"א וכן בעיר פפד"מ יע"א לא הגדתי אפי' שמי ומה גם שלא נתעכבתי באחת הערים ההם יותר מיום אחד שהוא יום שבת קדש לסיבה שהייתי נוסע על הפאשט שלא. יכלתי להתמהמה עכ"ז לא עלתה בידי להסתיר את עצמי כי שם נמצאו ושם היו איזה ת"ח שהיו בישיבתי בעיר ג'יבילטאר יע"א ארץ מולדתי ואורחי ופרחי שעברו דרך עירי האנשים ההם גילו מה שכיסיתי ופרסמו מה שהסתרתי הם הכירוני לאחרים ומרוב ענותנותם וצדקתם של הקהילות יושבי הערים ההם כבדוני ונשאוני ומעטה תהלה יעטוני ועשו את שאינו זוכה כזוכה מ"מ אני עשיתי את שלי להסתיר אפי' שמי כי מימי היה לנגד עיני מאמרם ז"ל בתלמודא דבני מערבא בפרק עשירי דשביעית דגרסי' התם אמר ר' יוסי בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזיל לאתר דמוקרין ליה בגין תרתי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכים עכ"ל ועל דא ודאי עין דמוע תדמע והלב ינוע כנוע עצי יער ושאר הגוף לא פלט ובפרט הרואה דברי הרב מהר"ש יפה דמותיב עלה דהאי מילתא דר' יוסי מההיא דאמרינן בפרק ג"ה דצ"ד ע"ב גבי הא דמכריזין נפל בשרא לבני חילא פריך הש"ס והא קא מטעי להו ומשני וכו' לבסוף העלה דכבוד מילתא רבתי הוא יע"ש בדב"ק ועיין במהרימ"ט בח"ב מתשובותיו שאלה ח' מהשמונה שאלות אשר בתחי' הס' שגם הוא הוק' לו כקושיית מהר"ש יפה ותריץ לה באנפי אחריתי מ"מ גם לפ"ד האי מילתא מרפסא איגרי ואיש נבוב ילבב בראות כל דבריהם על כן בררתי לעצמי להיות מן הצנועים ואפי' באתרא דלא ידעי לי זאת היתה לי מאז למשנה ראשונה ואחרונה. אשר ארשתי לי לעולם באמת ובאמונה. אך עתה הלאני וממקומי הוציאני ומר בחמת רוחי על דעתי העבירני. כי ראיתי חמס וריב יצור יצרנ'י. ואם הדברים היו מגיעים דוקא למילי דעלמא נאמן עלי הדיין שלא הייתי מזלזל במצות אל תען כסיל הבאה בקבלה אכן בראותי שהדברים מתגלגלים ובאים עד דברי תורה או אפשר לומר ונקה כי אבי שבשמים פקד עלי ענה כסיל וההוא בד"ת כתיב כידוע: הלא מעתה שמעו מלכים מאן מלכי רבנן האזינו רוזנים לקדושים אשר בארץ אלפי שנאן המאורות הגדולים אשר נתן אותם ה' ברקיע השמים להאיר על הארץ על ישראל ועל רבנן גופא דעובדא היכי הוא בסדר ובמנין כל ענין וענין ובעה"י. בטחתי כי בהגלות נגלות האמת דברים כהוייתן בקומתן ובצביונן גדולים צדיקים ליעבדו יומא טבא לרבנן ויתקלס עילאה מנייהו ומינן : הנה כאשר הביאני המלך מלכו של עולם לרעות צאן קדשים עי"ת קורפו יע"א והיתה המשרה על שכמי להעיד בתע"ג על האתרוגים הנשלחים ממחק"ז לכל ערי ישראל הקרובות והרחוקות תחילת כל דבר ראיתי כי טוב וכשר הדבר בעיני אלהים ואדם לסלק עצמי מהנאתם של האתרוגים כדי שלא אהיה נוגע בעדותם כי מתני' דפ"ד דבכורות דכ"ט עמדה לפני כחומה גבהה וכל הבאים בשערי בהמ"ד מידע ידעי מ"ש מרן ביו"ד סי' ח"י סעיף ח"י על הטבחים וכו' ומדברי מהרש"ל בפא"ט סוף סי' ח' מוכח להדייא שהרב מפרש לה למתני' ולסוגיין דבכורות דמשום חשד נגעו בה ואחריו ימשוך כל גדולי האחרונים כגון הרב בעט"ז והרב ש"ך והבת"ש והרב בית לחם יאודה כלם סברי כרש"ל דאלת"ה כל החילוקים והתירוצים שנאמרו ושנכתבו בדבר זה לא מצו למיקם ואינם עולים אלא עפ"י שטה זו דהיינו שטעם האיסור הוא משום חשדא וקושטא קאי דיש להביא ראיה לדבריהם מדתנן התם הנוטל שכרו וכו' אין שוחטין וכו' אלא א"כ היה מומחה כאילה ביבנה ופי' רש"י ז"ל כאילה הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד לכך ע"כ ש"מ דמשום חשדא נגעו בה אמנם מריהטא דשמעתיה משמע דטעמא דאיסורא הוי משום דין ולא משום חשדא ואזלת הא מתני' כמתני' דאתייא בתרה דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלים וכן מצאתי להדייא שפירשה הרמב"ן זל בהלכותיו על בכורות אשר הובאו על מזבח הדפוס ע"י האדם הגדול בענקים הרב החסיד גאון עוזינו ראשון לציון מהריט"א זצוק"ל ובנה לו סביב שורא ובר שורא מאורייתיה דמר מהריט"א גופיה וקראו בשם הלכות יו"ט והרוצה לעמוד ע"ד הרמב"ן בשרשן יראה כי עפ"י פירושו אתפריקו להו כל תיובתי דמותבי הרבנים הנז"ל וכן מוכח שהיא דעת הרמב"ם ז"ל ממש"כ בפ"ג מהל' בכורות ה"ז הנוטל שכרו להיות רואה בכו' וכו' אלא א"כ היה מומחה גדול וידעו בו חכמים שאין כמותו הא קמן דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל שאין טעם האיסור משום חשדא כמ"ש רש"י אלא משום טירחא ובטלה וכמו שפירש הרמב"ן. ועוד זאת שלדעת הרמב"ם והרמב"ן אפי' המומחה אינו נוטל שכר מעצמו לא מה שיפסקו לו ב"ד דהכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל דפסיק ותני ופסקו לו שכר וכן פירש מרן הב"י ז"ל דבריו של הרמב"ם בי"ד סי' שי"ב וכן מפורש יוצא