לב חיים פלג'י חלק ב קעד

אפוא כי ביום שבת קדש שעבר בא אלי כתב אשר נכתב מאת הרב. של טריאיסטי נר"ו ויהי כפתחי אותה בליל מוצאי שבת קדש מצאתיה כל תנויי דידה בענין האתרוגים ובפרט על כל הקורות אותם בשנה שעברה ובתוך דברי דבריו כותב וז"ל כי רבני פולין כתבו לי דברים קשים כגידין על שסמכתי על עדות מעכ"ת עכ"ד. ופירושם של דברים אלו במראה ולא בחידות הוא שרבני פולין מאשימים אותו על שסמך על עדותי ומי כהמון ישראל אשר לא יקרע סגור לבו על שמועה רעה כזאת. ואש חוקר בקרבי בהעלותי על לבבי כי מידכם ובסיבתכם נהייתה הרעה הזאת כי חכם עירכם מהר"ר גבריאל יאורה כתב ונתן ביד הירש דוד מינץ או גירי דיליה מכתב אשר המכוון ממנו להטיל מום בעדותי. וכי ראה הד"ם כי אזלת יד החכם כמהרי"ג הנז' להעיד הפך עדותי קיים בעצמו תחי' מהמר"ם ז"ל הרוצה ליחנק יתלה עצמו בכתבו של כמהרי"ג הנז' ובכתב אשר הדפיס הד"ם קראו בשם מודעה רבה כתב וז"ל רבים נמשכו להזיל זהב מכיס על סמך עדות שקר עכ"ל לשון אפעה הא קמייכו דברי הר"ם בדמותם בצלמם. מעתה במטותא דמר החכם מאריה דאתרייכו הלא היה לו לשום כחותם על לב מאמרם ז"ל זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כ"ש ואם ח"ו שכח היה להם להזכירו לפניו ועוד למה זה לא ראיתם את הנולד כדרך כל ירא את ה' וחרד על דברו. האנשים סוחרים מתגרים זב"ז על בצע כסף העל אלה תופסי התורה מתנגחים שלא כהלכה. ומתבזים בכל ערי המישור על שלכ'ה בלי העמדה והערכה. היעלה על הדעת שלא אודיע צערי לרבים ונכבדים חכמי ישראל המכונות והעמודים העומדים על הפקודים ובעם דודים המה יעמד למשפט. המה ידינו את דיני. המה יתבעו את עלבוני באיש או אנשים אשר זדון לבם השיאם עון אשמה לבטא בשפתים דברים אשר כל שמעיהם תיצלנה אזניו ולא די להם אלא. שהוסיפו על חטאתם פשע ומכתבי עמל כתבו וחקקו אותם בעט ברזל ועופרת העל זאת אחריש העל זאת אתאפק והגם כי תלי"ת אני מיחל וסולח לכל מאן דמצער לי מ"מ בכגון דא. לא נתן להשבון דדא שניה כי יש בה הוצאת שם רע כמתבאר מתוך הירושלמי הביאוהו ההג"מ בפ"ב מהל' תשובה וזכר עשה רמ"א בהגהותיו על השלחן הטהור א"ח סימן קתר"ו ובפרט הכא בנ"ד דהוי אתרא דלא ידעי לי ומוכרח אני מפני כבוד שמים ומפני כבוד תורתנו הקדושה לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו משפט אמת אדון לאשורו. אמנם שמעו חכמים מילי הגדתי היום כי הטוב והישר להשקיט ריב ומצה ומטרם הרים קן קולמוסא לעלות לצבא. ולצאת באוכלוסא. הטוב טוב הוא להחזיק במעוז המידה השביעית ממידות החכמים שהיא להודות על האמת ורבן של נביאים האיש משה איש עניו קבל תשובת אחיו אעפ"י שהיה תלמידו והודה בפניו. ואנחנו המתפארים להיות תלמידיו. לן יאות למתבע מיניה אולפן ובכן החכם כמהרי"ג בחכמתו יתקן את אשר עותו יפרש את שיחתו. ויתקן את דבריו באופן שלא תוכחש האמת וגם לא יסתור את עצמו וזהו כבודו של חכם וזוהי תפארתו. כי מודים דרבנן היינו שבחייהו ולהיות לבי שקט ובוטח ביראת חטאו של החכם כמהרי"ג אנכי תקנתי ארש נכוחית יסודותיה בהררי קדש ובאר על הלוחות ושמתיה תוך כתבא דנא כדי שהחכם כמהרי"ג יראנה ויבחיננה במבחן שכלו. והיה אם תמצא חן בעיניו מהר ימהרנה לו ואם לא תישר בעיניו אחרת יקח. לו אך ורק שצריך שיזכיר בה יעין כל הדברים אשר אנכי הזכרתי בזאת אשר עשיתי כי בזולת זה לא יתכן שיתברר האמת וחומת השקר אשר בנו בני אדם על ידי כך ערער תתערער וצריך גם כן שתהיה כתובה בכתב אשורית כאשר גם אני כתבתיה מפני שאין בני אשכנז בקאים בטיב המושיטה הספרדית ובפרט כתב אשר נכתב בערי טורקייא. כה דיבר האיש נושא עול אהבתכם על שכמו לכבוד ולתפארת שש ומתפאר בכבודכם מזהב ורב פנינים דר וסוחרת. זכרונם בפיו כצוף ומן ואם מך הוא מערככם. עושה תפילתי קבע יתמיד האל חדות שלות מעוזכם. כנה"ר גם חסידה וכנא ה כותב וחותם ביומא דהילולא דרשב"י זי"ע ועליכם ומישרי"ם כל מעגל טוב לנו ולכם. כזרא הצב"י והוא בעיניו נבזה ונמאס ע"ה יהודה ביב'אס ס"ט בלא"א הרב החסיד כמוהר"ר שמואל זצוק"ל שע"ה לפני מלכים תתיצב את האורים ואת התומים טובי העירה ייהנינה יע"א וגובה להם איש על העדה דלביש מדא דאתי מיאודה נר"ו אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרנו תעטרם כיר"א: למאן דקרי ותני לית ליה שיעורה. והיה לבאר כל מידי דסתום כל שאינו נקו"ב מדרבנן עשאו פתוח נהר'א נהר'א. הלא הוא הוד והדר מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמהר"ר נר"ו יאיר ויזהיר כזוהר המאורים נס"ו. רישא דברי הקול דרכו של איש לקדם וכשאני לעצמי תולעת ולא איש במה אקדם האהן בכורי בכורי קו"ל לא ידעתי לכוין אימרא אפי' שית' קלה כא' הריקים אבל לישרי לן מר לברך את המוברך טומום של ברכות ומסכת שמחות יחולו על ראשו ל'ו יהיה למנה וינטלם וינשאם גמר קיחה קיחה נס"ו: ואבא היום להודיע למני"ר מקבלת האגרת אשר כוננו ידיו לכוללות עירינו יע"א והיא צועקת מר ממררת זה בא בקורת'ו העיר קנו שילו'ח הק"ן נהג בארש ראשו ורובו בציק'א כי הגם שעלו בו טרדי'ם הוא ענ'ה מקרי'ן מפריש שנה ופירש ונישנית בערבות וזה אשר דיבר אדוני האר"ש כי מהר"ר גבריאל יאודה כתב ונתן ביד הירש דוד מינץ מכתב אשר המכוון ממנו להטיל מום בעדותי וכי ראה הד"ם כי אזלת יד החכם כמהרי"ג הנז' להעיד הפך עדותי קיים בעצמו תחילת מאמרם זל הרוצה ליחנק וכו' ותלה עצמו בכתבו של כמהרי"ג ובכתב אשר הדפים הדם קראו בסם מודעא רבה וז"ל רבים נמשכו להזיל זהב מכיס על סמך עדות שקר עכ"ל לשון אפעה הא קמייכו דברי הר"ם בדמות' כצלמם מעתה במטותא דמר החכם מאריה דאתרייכו הלא