לב חיים פלג'י חלק ב טז

אם מכרו עצמות הבה"כ לא לעבדים ולשפחות נמכרנו לעשות עצמנו בריה חדשה וכקטן שנולד אסופים מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו לנכרים יחשבנוהו ויתנכר אותנו לאבינו שבשמים בשינוי נוסחי התפילו' שבידינו מאבותינו וכל שאר המנהגים שנתגדלנו עליהם ממי קדם בכל מה שנמצא בספרי קדש הפוס' ז"ל ובפרט בפסק ב"י מהגאון התורני מוהר"ר חנניא קאזיז ז"ל בבחירת המנהגים לא נאמר אלא בעיר חדשה שמתאספים שם ובאים לגור שם יחידים מקהלות אחרות ומנהגים שונים לידע איזה הוא דרך ישרה שיבררו להם בקביעות המנהגים בסדר התפילות אבל כל שמתאספים בבה"כ חדש יחידים שכולם או רובם נתגדלו הם ובניהם ואבות אבותיהם על מנהג אחד בודאי הגמור שלא ישנו את תפקידם ולא לזוז ממנהגם הקדום אפי' כחוט השערה ואם לדידי קיימא מלתא הייתי מדבר על לב הגביר והוא אמירה נעימה שיחוס לנפשו ולא יכנס עצמו בסכנה גדולה לשלוח יד בסידור התפילות והפיוטים והמנהגים אלא ישאר הוא והם על עומדם ורוח המריבה והמחלוקת לא יבא ביניהם ולא לגרום פירוד באלופו של עולם ח"ו בסילוק שכינתו מעליהם ועל האדון לתווך השלום ביניהם פן יהרסו לעלות ממעל מחצבם וגסות הרוח בחרחור ריב ומדון כי כך יפה לו וכך חובתו ואוהב שלום ולרדוף שלום וכו' עכ"ל ואחד חכם ואחד תם יראה שדברי הרב שמש צדקה אלו כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת בכמה טעמים נכונים שאין לנו לשנות שום מנהג בסידור התפלה אפי' כחוט השערה ואפי' בסדר שינוי הניגון כי לא יצא נקי לא בדיני אדם כי הוא נוגע בכבוד אבותיו שקדמוהו כי מוציא לעז עליהם כי לא התפללו נכונה והוא גנאי גדול להם להניח מנהג אבותיהם וכדברי רז"ל בברייתא בספרי סדר ראה ע"פ אשר לא ידעת אתה ואבותיך וז"ל דבר זה גנאי גדול. הוא לך שאף האומות אין מניחין מי שמסרו להם אבותיהם וזה אומר לך עזוב מה. שמסרו לך אבותיך עכ"ל הרי שהוא גנאי גדול לאומה ישראלית לשנות ממנהג אבותיו : גם מ"ש בשם מוהרי"ל בס' יוה"כ שלא לשנות המנהג ראיתו למור"ם בד"מ בה' יוה"כ סימן תרי"ט ובהג"ה שם סעיף א' וז"ל ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם יע"ש. וכן ראיתי להרב מטה יאודה בא"ח סימן תקפ"ב דל"ד ע"א בנוסח זכרינו לחיים וז"ל דאע"ג דכתיבנא לעיל דהעיקר הוא כפי קבלת האר"י ז"ל שלא לומר אל חי מ"מ במקום שנהגו לאומרו ומקדימים לומר מלך עוזר ומושיע קודם זוכרנו אין להרהר עליהם וזה דרכי תמיד שלא לשנות ממנהגים כלל וכלל כיון שנתקנו מימים מקדם ע"י רבנים וגאונים ז"ל וכל המשנה ידו על התחתונה ואינו אלא טועה ונקרא פורץ גדר דכל מנהג ומנהג יש לו שורש וצינור למעלה עכ"ל גם בספרו בית יאודה ח"א חא"ח סי' ס' דכ"ד ע"ב כ' וז"ל ולא ראינו ולא שמענו מי שפוצה פי ומצפצף לחשוב שום מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים בין בסדר התפילות בין בסדר קס"ת בין בסדר העולים דבכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו ויתד שלא תמנע וכל המשנה ידו על התחתונה והרבנים הקודמים אשר הנהיגו את קהלם במחנה אלקים זה היי מדקדקים בדברים שנתפשטו בהם המנהג שלא לשנות לא דבר ולא חצי דבר והיו טורחים לקיים המנהג ומעמידים אותו בדבר המעמיד ואפילו באלף לא בטיל זאת תו' האדם השלם לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל כי אם יבא לסמוך כל אחד עפ"י הכרעתו ושיקול דעתו ולתקן כפי אשר יכשר בעיניו ולא יחוש למי שקדמוהו היום יבטל מנהג אחד ולמחר שתים וכן למחרתו וממילא כל המנהגים יעדרון ותהיה תורה חדשה בכל דור ודור וימשך מזה לפשוט יד גם בדברים שנהגו בהם איסור עפ"י גדולי הדור והשופט אשר היה בימים ההם ועבירה גוררת עבירה ולכן כל מורה צדק בעיר הזאת שישב על כסא קדשו סמך את ידו החזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו הדרך זה אנו דורכים מעתה ועד עולם עכ"ל ועו"כ שם דאפי' היה מנהג תמוה בעינינו אין לסמוך על דעתינו הקצרה נגד דעתם הרחבה וכו' יע"ש הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דמלבד האיסור מצד עצמו לבטל מנהג הקדמונים עוד רעה חולה דעבירה גוררת עבירה כי כיון דהותרה הרצועה לבטל מנהג באים אח"כ לבטל דבר האיסור מד"ת או מד"ס כי כיון דמסרו בידם כח לבטל אינם מבחנים אח"כ בין מנהג לאיסור וכאשר הודיעו לי השואלים מאתי כי הה מתייראים כי דבר זה לשנות ממנהג הקדמונים היא סיבה גורמת לצאת החוצה לפרוץ גדר בדברי חכמים כאשר כתוב בשאלה ומ ג כי כל הבא לשנותו ממנהגים ולבנות במה לעצמו הוא כדי שבזה יהיה נבדל ומופרש מקהל עדתינו מאשר נהגו אבותינו ואבות אבותינו הוא סיבה ראשונה שלא לקבל מרות ולשמוע לקול מורים ולהיות באים ברצון ובזה יעשו כחפצם ורצונם לפרוק מעליהם עול התורה ועול המצות והרי אם מצות בנין בה"כ ולקבוע מקום בס"ת כדי להתפלל בו במנין עשרה שבזה החמירו הפוסקים דהבא למונעם ולבטלם מונע את הרבים מלעשות מצוה וחייב נידוי כמ"ש בתשו' הריב"ש סימן רנ"ג ושל"א ואחריו החזיקו הרב מוהר"י הלוי בתשו' סימן מ"ה והרב מוהר"ר לב סרוהאל ז"ל והרב מ"א מוהרי"ץ הלוי ז"ל בסימן ע"ה והרב מוהר"ש הלוי בתשו' חא"ח סימן ח' ודעימייהו כמבואר בדבריהם הלא בספרתם כמו שיע"ש עכ"ז מצינו חולקים על זה בתשו' הרא"ם ח"א סימן ג"ן והרב משפטי שמואל סי' מ' שיכולים למונעם וכבר הרב כנה"ג בא"ח סימן ק"ן בהגה"ט עמד בזה והביא תשו' כ"י להרב מהר"א ג'אמיל ז"ל שחילק כמה חילוקים בזה שיש אופנים כדי לאסור בנין בה"כ ושלא להתפצל במנין עשרה וגם הרב המו' צרור המר דודי לי תנא דב"א ז"ל בתשו' כי באה בס' חק"ל חח"מ ח"א סימן קי"ח חילק כי כיון ששורת הדין נותנת ללכת אחרי רבים והם לא עשו כן שנתפרדו ודאי דלאו שפיר עבדי יעש"ב וגם בתשו' הרב המו' ר"מ ור"מ באי רודיס יע"א כמהר"ר מיכאל יעקב ישראל ז"ל בנדון שאירע ברודיס יע"א שהיה רוצה יחיד אחד להפריד מהק"ק ולקבוע ביה"כ בביתו בס"ת עמד וימודד אר"ש טובה ורחבה ובכלל הטעמים אשר מנעם משום שיבואו לידי מחלוקת ופירוד הלבבות ושינאת חנם יעש"ב וגם אנכי הצעיר השבתי בתשו' על אותו נדון והחזקתי דבריי בראיות ברורות המרובות כיד ה' הטובה לי בעזר צורי וגואלי יעש"ב בס"ד והמה בכתובים בספרא דמאריה טב ס' יד ימין חא"ח סימן ב' וסימן ג' יעש"ב בס"ד. ושוב בא לידי תשו' הרב הכולל איש ירוש' זר"ק כמוהר"ר משה פארדו