לב חיים פלג'י חלק ב טו

השחד ורצה השואל לו' שחייבים נידוי על אשר לא נהגו כמנהג רוב ישראל והרא"ש צידד לבקש להם זכות כי סמכו על סברת הראב"ד וכו' כמו שיע"ש הרי מבואר מדברי הרא"ש כי דוקא כי בשכבר נהגו מזמן רב ויש להם על מה שיסמוכו הוא שפטרם הרא"ש מלנדותם הלא"ה אם יהיה כנ"ד שבאים לבטל מנהג הותיקים מכמה דורות כי בודאי דגם הרא"ש יודה שחייבים נידוי ואצ"ל לס' הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' טוב עין סי' ח"י דט"ל ע"א אות כ"ח שהביא תשו' בשמים ראש הלזו וכתב וז"ל ובתשו' בשמים ראש לא חתים שמיה דמאריה עליו ואין לסמוך עליה ומ"ג כי נשמע שערערו שהמעתיק תשו' אלה בתוגרמה הוסיף איזה דברי' כמ"ש בקונ' ועד לחכמים ונראה ברור בתשו' הנז' שלא נודע אם הם סמכו על הראב"ד ולא היה עירו של הראב"ד שהיה רבם כדי שנאמר במ"ש בש"ס במקומו של ר"א כורתין עצים וכו' במקומו של ריה"ג וכו' דשם רבם ובחייו נהגו כרבם אבל כאן שלא היה רבן ולא נהגו כן בחיו רק שאחרי כן בחרו להם סברא זו נגד כל הפוסקים לא מן השם הוא זה ובודאי דהראב"ד עצמו יודה בנדון זה דמי שמקל עפ"י סברא יחידאה נגד כל הפוסקים מעצמו יש לנדותו ולהחרימו שלא יפרשו מכל ישראל שכל אחד יבקש בקולות אחרות פוסק שלא היה רבו ולא בן עירו ויבא להקל נגד כל ישראל וכו' יע"ש והרי אם שהיה להם מנהג עירם ומזמן רב וכסברת הראב"ד שהיה להם על מה שיסמוכו עכ"ז יש לנדותם שלא יפרשו מכל ישראל ושהראב"ד עצמו יודה בזה שחייבים נידוי והאמת איתו דכיון שהוא סברת יחיד נגד רבים וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים א"כ אפי' החכם בעל סברת היחיד אם רואה באחרים שנוהגים כסברתו נגד הרבים הוא מנדה אותו וכמו שמצינו בירוש' פ"ק דברכות ד"ט והביאו התוספות בפסחים דנ"א ע"ב ד"ה אני ראיתי וזל תימא לר"י דאמרינן בירו' ר"ש חזא לההוא גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית אמ"ל מאי האי אמ"ל ולאו את הוא דשרית אמ"ל ולא חברי פליגי עלי קרי עליה פורץ גדר ינשכנו נחש וכן הות ליה והשתא כיון שהוא בעצמו היה אוכל למה היה כועס על אחרים שהיו אוכלים וסומכים על הוראתו ויש לו' דמ"מ לא היה רוצה שע"ה יסמכו עליו כל זמן שלא פסקו הלכה כמותו עכ"ל וכ"כ שם בפסקי התוס' יע"ש ועמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סימן פ"א דק"ך יע"ש ועמ"ש בעניותי עוד בזה בסה"ק רו"ח על יו"ד סי' של"ד ע"ד הרב טוב עין לו יעש"ב בס"ד" נקוט מיהא כי בענין סידור נוסח התפילות אין לשנות שום דבר וכבר כתוב בס' הכונות והביא דבריו הרב מג"א ז"ל שם בא"ח רס"י ס"ח דהמנהגים שנהגו בשורשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ממה שהוזכר בגמ' שהוא שוה לכל עכ"ל וכ"כ הרב שמש צדקה בחא"ח סי' י"א על מה ששאלו לו בצבור שמכרו בה"כ ליחיד א' והיחיד רוצה לשנות ולנהוג מנהגים אשר ישרו בעיניו והיחידים משיבים אמת הדבר כי משכנו ידינו מעצמות הבה"כ ומכרנו ומחלנו אותו ליחיד ההוא אבל לא לעבדים ולשפחות נמכרנו לו לטוש תורת אמנו ולערבב ולבלבל סדר תפליתנו שנתגדלנו עליו מנעורנו ועד עתה או כדי לשנות מנהגים הקדמונים אשר נחלו לנו זקנינו וחכמינו לזה השיב כי ידוע ומפורסם לכל יודעי דת ודין כי יש לכל מנהג מלאך ממינה וחלון ברקיע לקבל התפילות וכל המשנה ממנהג אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה אחר יורד מטה מטה עד שאמרו כל המשנה ידו על התחתונה ועובר על בל תיטוש כדאיתא בירוש' שלח להו ר' ייסא אעפ"י ששלחנו לכם סדר המועדות פי' התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם ולא בלבד בנוסח התפילות עצמן נאמר אלא בשינוי איזה מנהג שיהיה אפילו מכוער הרבה וכו' משל הקדמונים עושה חדשות בעל מלחמות ואני בעוניי נשאלתי בדיני המנהגים והשיבותי הרבה פעמים באריכות לקיימם ובפרט וכו' וכשם שהמתפרש מן הצבור ומבריחו לעזוב איזה מנהג עובר על בל תגרע כך הבא להוסיף ולחדש עובר על בל תוסיף ובגלות הקיל הזה אשר עם ה' מפוזר ומפורד בין העמים שכמעט לא נשאר לנו מידה טובה ונפסק שלשלת הקבלה מי יתן מנהיגי הדור יביאו אותנו על מצבינו ולא יוסיפו לנו עברו מכה על מפותינו להוסיף ולגרוע. לתקן ולקלקל לבנות ולהרוס ולחדש בכל יום תמיד מעשים שונים משונים ושנאים המחלקים לבנו ומטרפים דעתינו וגורמים פירוד המחשבות והלבבות והלואי ואולי שלא יגרמו פירוד האחדות האמיתי ונברחת הודינו העומד אחר כתלינו לשמוע אל הרנת ואל התפילה אשר אנחנו מתפללים באזניו וזכורני כשנשאל הגאון המפורסם מוהריר"ב ז"ל מיחיידי בה"כ אחד אשר בק"ק קאסאלי יע"א ויותר מעשרים שנה שהיו רוצים לבטל אמירות הקדמות מילי ביומא דעצרתא שנתחבטו בו גאוני עולם לפני הרב בעל שער אפרים הובא בתשו' סימן ט' ויו"ד והוכיחם על פניהם במתק לשוני הזך והטהור והזהירם שלא לשנות מנהג אבותיהם והוא בעצמו מסר לי פה אל פה שבזמן שהנהיג מוהרמ"ה ז"ל בק"ק מנטופה שתהיה עומד לראש ולקצין לומר פיוט בליל שבת לכה דודי ולא הניח בני הבה"כ שלא לאומרו ועוד היום כדומה לי שאין אומרים אותו וסיפר לי בהיותו יורד בתיבה בימים נוראים היה נזהר מאד שלא לשנות בדיבורו ובניגונו אפי' אות אחד ממה שהורגל בו ההמון אף שהיה יודע בעצמו בלגלוגו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה ירא וחדר מההיא דמוהר"י סג"ל ספר הנ"ל תפילות יוה"כ שהצדיק עליו את הדין שמתה בתו ביוה"כ על שאמר סליחה אחרת שלא היו נוהגים לאומרו בקהל שהתפלל בו אף שכונתו היתה לכבוד מחברת אשר מנוחת כבודו שם והוקשה עליו לשנות מנהג המקום אפילו בניגונים שאינם מורגלים ועפ"י הדברים והאמת האלה אבוא אל פרט נדון השאלה ואומר אחת משתים לא תמנע או שהגביר שבה בה"כ נתגדל על מנהג עצמן הבאים להתפלל שם או הוא מנהג אחר אם הוא נתגדל על מנהגם ורוצה עתה אחר חידוש הבנין לחדש גם המנהגים ולעזוב תורת אבותיו לא די שאין בו כח לכוף ולהכריח לאחרים לעשות ולנהוג כמנהגי המחודש אלא שגם הוא אינו רשאי בעצמו אע"ג שיכול החוטא החומס נפשו הוא ונותן תפלה באבותיו שהביאוהו לחיי עוה"ז ואולי גם באביו שבשמים כאילו אינו שועה מנחת אחרים ואת תחינתם ואם הוא ממנהג אחר ורוצה שיגררו רבים אחריו ויטושו את תורת אמם הואיל ומכרו לו זכות הבה"כ הא ודאי נמי ליתא ויפה אמר