לב חיים פלג'י חלק ב קנח

משבת דהוא ג"כ מ"ע מד"ת לאכול בשבת שלש סעודות ועכ"ז מותר להתענות בו תענית חלום יורינו המורה מה חילוק יש כי אדרבא יותר חמור יום שבת וגם הוא מפורש יותר הציווי כדכתיב אכלוהו היום וכמ"ש בגמרא ושכמ"ה: תשובה נראה לחלק בפשוט כי הן אמת כי שבת חמור מערב יוה"ך מ"מ חילוק גדול יש כי בשבת עיקר חייב האכילה והשתיה הוא לתענוג ולענג את השבת ולא להתענות בו וכל שהוא מצטער על שחלם חלים רע והתיקון לבטלו הוא ע"י התענית א"כ נמצא למפרע כי מה שאינו אוכל הוא אדרבא עונג הוא לו עד שכתבו הפוסקים דאם נראה לו דיותר הוא לו צער התענית מצער החלום שלא יתענה וכמו שמצינו במר בריה דרבינא שהיה מתענה כל ימות השנה ואפי' בשבת כדתרגמה בהגמ"י פ"ה מה' תענית שכתב וז"ל אדם המתענה בכל יום ואפילו בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת וראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה וכן שמעתי על ר"י החסיד שהיה עושה כן וכן אמרינן בפסחים על מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולי שתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי אבל בלא כה"ג אסור יע"ש וכ"כ מרן בב"י בא"ח סי' דפ"ח יע"ש אמנם בתשובת הרשב"א ז"ל שהזכירה מרן שם והיא ל'ו נדפסה בח"ד סי' רס"ב ס"ל דת"ח היה יע"ש והרשב"ץ ח"ג סי' רנ"ח ס"ל כהגמ"י יע"ד וזה תימא להרב כסא אליהו שם בא"ח סי' רפ"ח אות א' ובס' שני אליהו מע' תי"ו אות יו'ד שהקשה ע"ד התשב"ץ אלו ולא זכר שר מכל דברי הראשונים הנ"ל אשר הזכירם מרן ז"ל בב"י וצ"ע. משא"כ באכילת עריוה"ך כי הטעם שציותה תורה לאכול הוא כדי שלא יזיק לו התענית ביוה"כ והרי איכא ספק פיקוח נפש וכמ"ש הטור בא"ח סי' תר"ו וגם איכא חשש מאיסור אכילה ביוה"כ שהוא בכרת ולכן דין הוא לדחות התענית חלום מקמיה. עוד יש לומר דבשלמא בשבת כתיב בפירוש אכילה כדכתיב' אכלוהו היום וכו'. אבל בערב יוה"ך קרא אפקיה לאכילה בלשון תענית כמ"ש בגמרא ע"פ ועינתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי וכיון שהאכילה בעצמה בערב יוה"כ הוי כאילו התענה א"כ הרי הוא מכפר ומבטל הגזרה של החלום הרע כעושה תענית ממש כיון שהתורה עצמה. קרא לאכילה תענית ושו"ד להרב הלבוש בא"ח סי' תר"ד שכ"ב להדייא: סימן קך שאלה אם מותר לעשות סכך מחבילות של פשתן או אסור ואת"ל דאסור אי מותר לעשות דבר המעמיד להניח הסכך שיש בחבילות של פשתן או לא: תשובה לכאורה היה נראה דאסור אפי' לעשות דבר המעמיד לסכך בחבילות של פשתן והוא ממ"ש מרן בש"ע סימן תרכ"ט סעיף ז' וז"ל יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו וכתב שם מור"ם בהגה' וז"ל ולכן אין לסכך עליו ואפי' להניחו על הסכך להחזיקו אסור וה"ה בכל כלי המקבל טומאה כגון ספסל וכסא שמקבלים טומאת מדרס וה"ט דאסור אפי' להעמיד הסכך משום גזירה שמא יבא לסכך בו וכמ"ש הפוס' ז"ל והרי פסק מרן שם לעיל מזה סעיף ה' וז"ל בחבלים של פשתן פסולה וא"כ אם הוא אסור לסכך בחבלים של פשתן גם כדי ליקח ממנו כדי להעמיד הסכך אסור משום גזירה וא"כ ש"מ תרתי ש"מ דאסור להעמיד הסכך ומכ"ש לעשות ממנו הסכך עצמו: איברא דכד דייקינן שפיר נראה דיש להתיר כדי להעמיד בו הסכך והוא דכתבו הפוסקים ז"ל דהא דאסור לעשות הסכך מחבלי פשתן לאו משום דאסור מד"ת שהרי אינו מקבל טומאה ולאו מחובר הוא וגם גידולו מן הארץ הוא וכמ"ש בסוכה די"ב ע"ב אמר רבה בר ר"ה אמר רב סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשירה ופירש הרי ף והרא"ש הוצני פשתן כי תנא דלא דייק ולא נפיץ דעדיין עץ הוא והביא שם הרא"ש בשם הרמב"ן דמ"ד בירו' דבחבלים של פשתן אסור ושל סיב כשירה דה"ט דבסיב כשירה שהרי צורתן עומדת ואינן כלום יע"ש כנראה דטעם חבילי פשתן שאסורים לאו משום דאינהו גופייהו אסורים אלא משום גזירה שאינן נכרים צורתן שנעשו ממחובר לקרקע ושמא יבא לסכך בדבר שאינו מחובר וכ"נל הרמב"ם בפ"ה מהל' סוכה ה"ד וז"ל סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשירה שעדיין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככים בו מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינן מגדולי קרקע מסככים בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהם שהרי צורתן עומדת ואין החבלים כלים עכ"ל וכיון דעיקר טעם איסור שלא לסכך בחבלי פשתן הוא משים גזירה ולאו מדינא א"כ מסתיים לאסור לעשות הסכך עצמו אבל לאסור גם להעמיד הסכך לא כיון דכל עיקר איסורו שלא להעמיד בו הוא גזירה שמא יבא לסכך כו' והרי אם יבא לסכך בו הוא משום גזירה והו"ל גזירה לגזירה וקי"ל גזירה לגזירה לא גזרינן ומ"ג לס' הרב מג"א שם בסי' תרכ"ט ס"ק דחלק על זה וס"ל דאפי' בדבר המקבל טומאה מהני כדי להעמיד הסכך דודאי דכל כה"ג מותר ומה שפירש"י שם בסוגייא דה"ט דאין מסככים בחבילי פשתן משום שהוא מקבל טומאה עיין להתוס' מה שהשיבו על פירש"י וגם הראב"ד בהשגות שכתב שמקבלים טומאה ע"י דבר אחר וכו' כבר השיב עליו ה"ה שם ועיין בתוס' בעירובין דח"ן ע"א ד"ה בחבל המגג שכתבו וז"ל אף ע"ג דמשום חבל אינו מקבל טומאה דבעינן טווי וארוג כדאמרי' בפ' במה אשה דס"ד משום מעלה דפרה בעיא ממין שאין מקבל טומאה יע"ש ועמ"ש הרב פרי מגדים בחלק א"א בסימן תרכ"ט סק"ד: סימן קכא נשאלתי מאת רב אחאי גאון צבי. משוש לבי הדר הוא לכל חסידיו נאמנים כל פקודיו. תורה וגדולה. יסוד המעלה. מעלת הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. כמוהר"ר צבי הירשל לעהרן נר"ו אשר הוא חונה בעוב"י אמשטרדם יע"א על ענין האתרוגים. שיצאו עוררין שיש בהם חשש מורכבים והמביאו לידי