לב חיים פלג'י חלק ב קנה

למחר ואפי' הוא שבת יכול להתענות שהרי הרשב"א ושאר פוסקים ראו דברי הרמב"ם ולא הביאו אותו חולק על דבריהם וזה לאפוקי מבעל לחם משנה שכתב שם דלהרמב"ם חייב להתענות על חלום רע וכן ממ"ש הרב מהר"מ ריקאנאטי ז"ל סימן קע"ח וכו' יע"ש עוד הביא לנו הרב הפוסק מני"ר נר"ו דברי הרב ט"ז שם בא"ח סימן רפ"ח סק"ג דמקל במהרהר ביום וחלם בלילה ומה שעמדו בזה בספר חינוך בית יאודה סימן ג' ובס' ד"מ ח"א חא"ח סי' נ"ב ככתוב בד"ק וגם הרב שבות יעקב ח"ב חא"ח סימן ל"ד והביא דבריו הרב י"א ח"א שם סימן רפ"ח שכתב דדוקא אם הרהר ביום אחד וחלם באותה לילה אבל אם הרהר ביום א' וחלם ביום אחר לא יע"ש. ובשאני לעצמי נראה לומר כי מ"ש בגמ' דאין מראין לאדם חלום אלא מהרהורי לבו כדכתיב רעיונך על משכבך סליקו כדאיתא בברכות דנ"ו זהו בסתם שאירע איזה ענין ביום ובא בלילה בחלום על זה היה מקום לומר דאפי"ה יעשה עיקר מאותו חלום לדעת מ"ד אבל במי שהוא חושב בכונה מכוונת על אותו דבר כדי שיראנו בחלום בהא ודאי אין לעשות עיקר מאותו החלום ואפי' שלדברי הר' חינוך בית יאודה ודעימיה נראה דהמה מדברים גם במהרהר ביום על אותו דבר בכונה עכ"ז נראה לי לחלק כשיהיה המחשבה בלילה טרם שישכב דהוי ממש סמוך ונראה למה שחשב בהא ודאי דלכ"ע אין מקום להתענות כיון שהיה תכף ומיד למחשבת החלום וכענין נ"ד כי תכף באשמורת בהיותו חושב נרדם וחלם והגם כי היה מקום לומר כי מצד אחר יהיה החלום עיקרי ואמיתי יען אמרו שם בגמ' בברכות דנ"ו ע"ב דג' חלומות מתקיימים ואחד מהם הוא חלום שחלם בשחרית סמוך ליום והרי חלום זה היה בשחרית שכבר תירגמה הרב מהרש"א בח"א שם ונתן לנו טעם לשבח כי הא דחלום של שחרית מתקיים הוא מפני מ"ש דאין מראין לו לאדם חלום אלא מהרהורי לבו ולזה חלומות שהם בתחילת הלילה הולכים אחר הרהורי לב שביום יע"ש א"כ דון מינה בחלום זה של שחרית שמצינו שהיו בו הרהור ומחשבה סמוך ונראה לחלום דאין לעשותו עיקר כי בודאי היה מהרהורי לבו וכל שהוא מהרהר וחושב קודם שישכב סמוך להחלום אין מקום לחוש לאותו החלום כלל ולא להתענות וכמ"ש הרב חמדת ימים שם בהל' ר"ה ספ"ו דל"ה ע"ג שכתב וז"ל וכן ראיתי למי שנתחכם להרהר על משכבו טרם ישכב כל החלומות שאמרו עליהם שראוי להתענות עליהם ולתלות אם יחלום במה שהרהר ע"ד מש"ה רעיונך על משכבך סליקו וכל זה איננו שוה לי לעשות תיקונים לענין זה ונהפוך הוא כ"א נגזר עליו רעח ח"ו ומן השמים ירחמו להגיד לו בחלומו אז טוב לו למען ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו וכן והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע עכ"ל והאמת כן הוא שאין לעשות לו התיקונים כאשר כתבתי בעניותי בסה"ק רו"ח על טור וש"ע א"ח סימן רפ"ח ס"ד והבאתי ראיה ממ"ש בגמ' בפ"ק דחגיגה ד"ו ע"פ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אותם הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו ופירש"י בחלום אדבר בו ביום ההוא קא דייק ביום ולא בלילה שמראין לו חלום כדי שיתפלל על הדבר עכ"ל הרי דהחלום הוא לטובתו של אדם ואם כן אין מקום להתחכם לעשות כדבר הזה והבאתי דברי הז"והק ס' מקץ ד"ר ע"א ע"פ והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע ודברי הרב חמדת ימים אלו יע"ש בס"ד עכ"פ למדנו גם מדברי הרב חמדת ימים כי הן אמת דאין לעשות זה ההתחכמות להרהר בחלומות כדי שאם יראנו בחלום לא יעשה בהם רושם ולא להתענות מ"מ אם עבר ונתחכם והרהר בהם אה"ן דמהני ליה לבל יתענה עליהם וטעם זה לחודיה מספיק ודי והותר שלא להתענות בנדון כזה כיון שהרהר בו בפ' והחלום הלזה היה תכף ומיד סמוך ממש להרהור כי בודאי דאין להתענות. ועוד נראה לצרף לטובה טעם ב' בי מעיקרא תענית זה רשות הוא ולא חובה כאשר כתב ה"ה הפוסק נר"ו וכאשר הכריח הרב גור אריה ז"ל וא"כ יש מקום להקל. ועוד טעם ג' כי אעיקרא דדינא יש סברת הראשונים הלא המה רב עמרם גאון ורבינו קלונימוס וראבי"ה דס"ל דבזה"ז אין להתענות על שום חלום שאין אנחנו בקיאין בפתרון חלומות וכמ"ש הטור בא"ח סי' תקס"ח ומרן בב"י בא"ח סי' רפ"ח כמו שיע"ש. ואת רבע מ"ש המרדכי בפ"ק דשבת בשם הרא"ם דאין להתענות על שום חלום כ"א כשחלם ג"פ וה"ד מרן שם בב"י יע"ש ושתי סברות הללו כתבם בש"ע שם סי' רפ"ח בשם י"א וי"א יע"ש. וחמישיתו יוסף עליו דאם מצטער מהתענית יותר מהחלום אין לו להתענות כדברי הרב מג"א והרב גור אריה וכמש"ל וכיוצא בזה מצינו שהמתענה בר"ה הן יהיה מחמת תשובה הן יהיה מחמת חלים שחלם אם אינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו דהנה מרן בש"ע בא"ח סי' תקצ"ז סעיף ב' כתב וז"ל יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילותו ואינו מתענה אינו משלים שנתו והגיה' על זה מור"ם ז"ל בהגהה שם דמי שאינו ירא לנפשו א"צ להתענות כל ימיו רק צריך התרה כמו שאר נדר ואילו בסעיף שח"ו ס"ג שפסק מרן המתענה פעם אחת בר"ה תענית חלום אם היה ביום א' צריך להתענות שני הימים כל ימיו ואם היה ביום שני יתענה כל ימיו יום ב' בלבד יע"ש וכאן לא הגיהה דאם אינו ירא לנפשו לא יתענה ויעשה התרה כדלעיל דש"מ דס"ל דבתענית חלום אפי' פעם אחת אין לו עוד תקנה ויש להתענות כל ימיו והכי מבוארים דבריו גם כן בד"מ ס"ג דיש חילוק בין המתענה בסתם למתענה מחמת חלום: אלא דצריך לדעת דהרי אם המתענה ברגילות שנה אחר שנה שכן מורה ובא לשון רגיל דאינו בפעם אחת בלבד כ"א בשנים או ג' פעמים וכאשר כתבתי בעניותי בספר סמיכה לחיים חאה"ע סי' ח' דמ"א ובסה"ק נשמת כל חי ח"ב סי' מ"ד דפ"ד ע"ג יע"ש וכ"כ בס' פרי מגדים בחלק א"א בסי' זה ס"ק ב' יע"ש וא"כ המתענה מחמת חלום ואפי' בפעם אחת אם אינו ירא לנפשו למה לא מהני ליה התרה. והגם שהיה נראה לחלק דתענית חלום בפעם אחד חמיר להו יותר מרגיל להתענות ג"פ מ"מ ראיתי להרב מג"א שם סק"ב וסק"ה והרב א"ר והרב פרי מגדים בחלק א"א שם שכתבו בפשיטות