לב חיים פלג'י חלק ב קנג

על חלום ולשנה אחרת אכלתי ולא חששתי ולא אונה אלי רעה ולא תאונה עכ"ד ז"ל. וכך היה אומר הכהן הגדול מהר"ח הכהן ז"ל ה"ד החמ"י ז"ל שם כי ענין זה הוא כמו שארז"ל שני בצים שני אגוזים הל"מ וכו' ועכשיו אינו ניזוק העושה מא' מאלה וכ"כ הוא בענין התענית הזה דמאחר שהתענה באותה שנה שוב לא יתענה ולא יאונה לצדיק כל און ע"כ וכתב ה"ה שו"ג ז"ל שם דלענין מעשה נראה ודאי דלחוש לסברת הפוסקים הנז' בב"י ז"ל שאמרו להתענות כל ימיו חיישינן הך אנוס או חולה שאין בו כח להתענות כדאי הות הרב שתי ידות ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ע"כ וע"ש ולא זכר שר גם לדברי מהר"ח הכהן ז"ל שה"ד החמ"י ז"ל דס"ל כדעת הרב שתי ידות ז"ל: ומפרשת אלה הדברים אנכי לא ידעתי מה אידון ביה אם לתפוס דברי השני המאורות הגדולים אלו כפשטן ולסמוך ע"ד כי רבנן תקיפי הם וכיון שהתעניתי בשנה הזאת ביום אחד שוב לא התענה לשנה הבאה לחט"ו או ליחוש לסברת הראשונים שה"ד הב"י ז"ל דלא כתב כן הרב שו"ג ז"ל דכדאי הוא הרב שתי ידות ז"ל לסמוך עליו אלא למי שהוא אנוס או חולה ב"מ. ומודע לבינה דאיכא דעת אחרת והוא מ"ש הרב חמ"י ז"ל שם עובדא דמוהרי"ק ז"ל הכתובה בס' מגיד מישרים דאור ליום ראשון של ר"ה חלם שהיה ליל מוצאי יום הכפורים וכו' ואח"ך נזכר שלא התפללו תפילת נעילה וכו' ובא אליו המגיד וא"ל וכו' לכן יומ' קדישא הדין צום קמי מרך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא הוא לגבורה איבעי ליה לבר נש לממסר נפשיה ליה דוגמת דעקידת יצחק ובהכי משתכך תוקפא דדינא וכו' אבל ביומא תניינא לא איבעי לך למיצם משום דאיהו רמז למלכות ואיהו עלמא וכו'. וכתב בזה הרב חמדת ימים ז"ל הנך רואה כי אין להקל בדבר הזה וצריך להתענות וכו' אך עכ"פ מי שכבר נהג לעשות השני ימים אין להקל בדבר אם לא שיתירו לו ולמי שבא להתענות בפעם א' יכול לסמוך ע"ד ולהתענות יום אחד בלבד ולא יאונה אליו רעה ע"כ: דבר הלמד מדבריו רמי שהתענה תענית חלום בר"ה פעם אחד ביום א' דצריך לצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ולא בעי שיצום גם יומא תניינא ברם מה שיש לצדד להקל במאי דאתינן עלה והיינו במה שהייתי מהרהר ובלבי נטרית כל אותן הימים וגם בשעת שוכבי לשמא יבהלוני בחלומי בליל ר"ה מאותן החלומות דצריך להתענות בהם ובכן ההרהור גרם לי וכגון דא צ"ל אם צריך להתענות או"ל. ואומר נודע מ"ש הרב ט"ז ז"ל בא"ח סי' פר"ח סק"ג וז"ל בכל גווני שמהרהר ביום ובא לו בחלום אח"ך אין כאן שייכות לומר מן השמים הראוהו אלא ההרהור גרם לו וכמעשה דפרק הרואה דנ"ו ע"א דא"ל שבור מלכא לשמואל וכו' נימא לי מאי חזינא בחלמא וא"ל חזית דאתי רומאי וכו' הרהר כולי יומא וחזי הרי דבהרהור תליא מילתא ואין כאן הורא' מן השמים על כן לא יתענה בשבת בזה וכן עיקר למעשה ע"כ וע"ש: ומדברי הזוה"ק משמע דבהרהור שמהרהר האדם ביום גורם לו לבא בחלום וז"ל בפרשת מקץ ד"ר ע"א והא תנן דדוד מלכא לא חמא חלמא טבא וכו' אלא ודאי כל יומיו הוה משתדל לאושדא דמין ואגח קרבין וכל חלמוי לא הוו אלא חלמין בישין חורבא ושוממות דמא וכו' ע"כ הרי דטעמא דאע"ג דלא חמא חלמא טבא אלא בישא היינו משום דבכל יומא היה מהרהר לאושדא דמין אלמא דבהרהור תלייא מילתא ועיין מ"ש מר בריה דרבינא הגאון נודע ביאודה בס' שיבת ציון בסס"י נ"א הביא דבריו הרב נתן עמרם בס' משבצות זהב סי' א' ד"ב ע"ב ובדל"א ע"א ודמ"ו ע"א. ואולם צ"ל במה שיצא לחלק הרב שיבת ציון זל בההיא דנדוהו בחלום דצריך יו"ד להתיר לו אף שאין חלום בלי דברים בטלים וכו' ואלו במסכת סנהדרין ד"ל ע"א תניא הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום וא"ל כו"כ הם במקום פ' הם של מעות מעשר שני הם היה מעשה ואמרו דברי חלומות אין מעלין וכו' כתב ז"ל שהחלום הוא כהוראת דברים לעתיד אבל בהוראת דבר ישר כבר עושה בהסתר אינו מסוג נבואה וכו' א"כ אם נדמה לאדם בחלום שנדוהו וכו' דהוא הוראה לעתיד שפורענות מוכן לבא עליו רח"ל א"כ זהו הוראה לעתיד ויש לו שייכות ודמיון וצריך התרה וכו' משא"כ באומר לו בעל החלום שהמעות שהניח לו אביו במקום פלוני הם כו"כ ושל מעש"ב הם וכו' הוא על עבר שכבר הם מעשר ולא על העתיד וכו' ולכך אין חוששין לדברי החלומות וכו' עש"ב: ולע"ד המעט הוא צ"ל דאם איתא להאי חילוקא דרבנן הלא בפרק הרואה דף נ"ה ע"ב איתא התם רבא כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות שוא ידברו לא קשייא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד ומעתה אם איתא לחילוקו של הרב ז"ל דכשהחלום הוא בהוראת דברים לעתיד וכו' דיש לו שייכות ודמיון וכשהוא חלום מהוראה על העבר דאין חוששין לדברי החלומות למה לא כן תירץ בש"ס בהכי דמ"ש הכתוב בחלום אדבר בו הוי בהוראת דברים לעתיד ומש"ה החלומות שוא ידברו איירי בחלומות מהוראת על עבר וע"ש בתשב"ץ ז"ל מה שרצה לחלק לעיקר קושייתו של הרב ז"ל וסיים אבל כיון שאמרו זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין דהוא מאמר כללי לכל החלומות דת"ז לפ' כפירושו ע"ש. ותבט עיני בשור"י דרך אר"ש להרב ד"מ זל בח"א שם דמקהי אקיהתא לדברי הרב ט"ז ז"ל הנז"ל מה"ד שם בפרק הרואה דנ"ה ע"ב אמר רשב"ן אר"י אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר וכו' א"ר תדע דלא מיחזי ליה לאיניש לא דיקלא וכו' ופרש"י ז"ל הרהורי לבו מה שהוא מהרהר ביום וכו' דיקלא דדהבא דבר שלא הורגל וכו'. נמצא דכל החלומות הם מהרהורי היום וא"כ נר' לכאורה דגם על זה צריך להתענות אם הוא מהצריכין להתענות וכו' וניחא ליה דמ"ש אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו דלאו מילתא פסיקתא היא לומר דליכא חלומות אחרים דהחלומות הבאים מהרהור לבו אינו מן השמים וכהנהו עובדי דמייתי תלמודא התם וכו' וכ"מ ממ"ש בח"א עמ"ש ד"ג חלומות