לב חיים פלג'י חלק ב קנב

ז"ל בסי' רפ"ח שמותר להתענות בשבת ת"ח וכו' ובס' דבר משה ז"ל א"א סי' כ"ב די"ד ע"ג שכתב וזל ומ"מ לכל הדעות אין חיוב להתענות בשבת אלא רשות ואפי' רשות נמי אין לו אלא היכא דמקפיד וכו' עש"ב: נמצא דכזה ראו והתירו להתענות בשבת וי"ט ת"ח והיינו למאן דמקפיד בו ובהיותי אך עסוק בדין זה חזי הוית לה"ה בארעא דרבנן ז"ל במ"ב אות הת' שכתב וז"ל תענית בשבת וי"ט נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאיסורו מן התורה שכתב בפ"א מה' שבועות דנשבע שלא לאכול בשבת דהוי שבועת שוא וכ"ן מלשון הש"ס דעירובין דמ"א ע"ש אלא שי"ל איך התירו ת"ח בשבת כיון דלא בקיאינן בדברי חלומות ושי"ל וכו' ע"ש מ"ש הנה מ"ש וכ"ן מש"ס דעירובין כבר רמזו הרמג"א ז"ל בסי' רפ"ח סק"א ע"ש ובתשו' הרשב"א ז"ל שה"ד מרן בב"י ז"ל בסימן רפ"ח והרמג"א ז"ל שם בסק"ז דס"ל דאיסור דאורייתא הוא להתענות בשבת ע"ש : וחזיתי להרב כס"א זל בסי' פר"ח בסק"א שכתב דלדברי הרמב"ם ז"ל אסור מן התורה כדלקמן סי' תק"ע וכו' ושהתשב"ץ ז"ל בח"ג סי' רצ"ח כתב דמ"ד דפסחים דמר בריה דרבינא הוה ציים כולי שתא בר ממעלי יומא דכפורי וכו' היינו לומר דגם בשבת היה מתענה ע"ש ותמה דחס ליה לזרעא קדישא לעבור על ד"ת בכל שבתות השנה ושכבר עמד בארוכות במ"א בתשו' ע"כ וע"ש ולא גילה מקומו איו. אמנם כבר הרב ברך משה ן אדרת זל בחי' ע"מ פסחים לדף ס"ח ע"ג עמד בזה ותי' ז"ל דאיהו ס"ל דקראת לשבת עונג היינו עונג הנשמה שהוא עסק התורה ע"כ שוב חזיתיה להרב שיורי ברכה ז"ל בסי' פר"ח סק"א שה"ד הרב כס"א ז"ל מכ"י וכ' דהובא בב"י בסי' הנז' ה"ד הרשב"א ז"ל שכתב דהא דציים מר בריה דרבינא היינו בתענית חלום אבל בלא"ה אסור להתענות ושהג"מ ז"ל כתבו וכו' דה"מ דהיה מצטער לאכול וזה מותר כמ"ש שם בש"ע ושהמרדכי כתב דמר סבר כר"א כולו לה' וכו' ע"ש. ומן הכא יש לדקדק בד' הרב עושה שלום בדצ"ו ע"ב שכתב בהתשב"ץ בח"ג סי' רצ"ח כתב דמותר להתענות בשבת ומדסתם דבריו מש' דמתיר לסתם בני אדם להתענות דעין רואה דלא כן כתב התשב"ץ ז"ל אלא למאן דציים כולי שתא כמר בריה דרבינא דהיה מתענה בשבת והיינו מטעם דהיה מצטער לאכול דזה מותר כמ"ש הגמ"י ז"ל או בתענית חלום כמ"ש הרשב"א ז"ל וע"מ שתמא הרב ארעא דרבנן ז"ל דאיך התירו ת"ח בשבת וכו' ותי' ז"ל עמ"ש ע"ד הרב עושה שלום ז"ל שם ולעיקר קו' יפה אמר חנן הרב זכור לאברהם ז"ל בהל' שבת דקנ"ב ע"א ע"ש בטוב טעם ודעת ועיין בד' הלבוש ז"ל בסי' פר"ח ס"ד שכתב וז"ל ומטעם זה מותר ג"כ להתענות בו ת"ח בשבת מפני שנפשו עגומה על חלומו שראה המחייב שיתבטל בשבת שיושב. בתענית וכו' ע"ש ומור"ם ז"ל בסי' הנז' ס"ב כתב וז"ל וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת ע"כ: וראיתי להט"ז ז"ל בסק"ב דכתב דאיתא באגדה שמצאו תלמידיו לרע"ק שהיה בוכה בשבת אומר עונג יש לי ונ"ל שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגים עיניו דמעות וכו' אבל כדי שיצא הצער ממנו שזכר מור"ם הוא תמוה דא"כ כל מה שמצער ח"ו יבכה בשבת ע"כ. ואני בער ולא אדע דמה כל החרדה הזו ע"ד מור"ם ז"ל דאם בוכה כדי להסיר הצער מלבו מה בכך הלא התם דאסור להתענות בשבת עכ"ז לת"ח התירו מטעם דזהו תענוג שלו לבטל החלום רע כמ"ש הטור ז"ל בסי' פר"ח ובסימן ר"ך ועיין בכנה"ג ז"ל בסי' פר"ח בהגה"ט שהביא משם הר' בנימן זאב ז"ל בסי' ר"י שהראה פנים לומר דבת"ח בשבת אין צריך למיתב תענית לתעניתיה ע"ש ובשכנה"ג שם בהגט"ו סק"ט כתב וכן מצא למהר"י מבארונה ז"ל בנ"י ע"ב ואחזה אנכי בתשובת מהר"י מבארונה ז"ל בסימן ס"ג דכתב דאין צריך למיתב תענית לתעניתיה וה"ט משים דלא בטל העונג דהתענית עונג הוא לו כד' הירושלמי כשמת ר"ע היה ר"א בוכה אחריו א"ל תלמידיו מ"מ אתה בוכה והלא שבת היא א"ל זהו עונג שלי ע"ש הנך רואה להדייא דבכיה בשבת כדי להסיר הצער מלבו דזהו עונג שלו מותר לבכות וכהוראת מור"ם ז"ל. שוב חזיתי להרב מט"י ז"ל בסי' הנז' סק"ג שהור' כן כד' מור"ם ז"ל דמותר לבכות בשבת כדי שילך הצער מלבו וכו' ודלא כד' הט"ז ז"ל ע"ש והבאה"ט ז"ל שם סק"ב הביא דהא"ר ז"ל התיר כד' מור"ם ז"ל ע"ש וע' בס' תולדות יעקב יוסף ז"ל בס' תולדות דכ"א ע"ב מה שהליץ ע"ד מור"ם ז"ל ואיך שיהיה לכל הדברות הנה שמענוה דמותר להתענות ת"ח בשבת ויו"ט למאן דקפיד בו מטעם דזהו תענוג שלו לבטל החלום אמנם עדיין צריך אני למודעי למאי דדעתן עלה למאן דהתענג ת"ח בר"ה ביום א' אם צריך להתענות גם ביום ב' גם למי שאין בו כח להתענות ב' ימים רצופי' א"כ אם כל ימיו צריך להתענות ביום א' של ר"ה או די בפעם א' באותו השנה לזה זאת אשיב כתב הנמ'י ז"ל בפ"א מהל' שופר וז"ל אמנם קיבל מקדמוני' שהמתענה בר"ה ת"ח פעם א' כל ימיו יש לו להתענות ב' ימים של ר"ה וכן נהג מהר"מ ז"ל על שהתענה פעם א' ת"ח ע"כ וכ"כ האגור משם אגודה שקבלה שכל מי שמתענה פעם א' ת"ח בר"ה שצריך שיתענה כל ימיו וכו' וה"ד מרן בב"י ז"ל סי' תקצ"ז וקבעה להלכה בסי' הנז' ס"ג וז"ל המתענה פעם א' בר"ה אם היה ביום א' צריך להתענות ב' ימים כל ימיו ואם היה ביום ב' יתענה כל ימיו יום ב' בלבד ע"כ וה"ט שצריך להתענות ב' הימים היינו משום דכיומא אריכתא דמו עיין בלבוש זל סי' הנז' ס"ב ועמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א בפרק הרואה עמ"ש ר"י ג' צריכים רחמים ולו הן חלום טוב וכו' ע"ש בטוב טעם מטעם המלך: אמנם שני המאורות הגדולים הקלו בזה במה שהכריחו להתענות כל ימיו הא' עינינו מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות באצבע ב' דמ"ה ה"ד הרב חמ"י ז"ל בפ"ו מה' תע"ח בר"ה דקט"ו ע"א והרב שלחן גבוה בסי' תקצ"ז סק"ד ד הפלא ופלא ושק' להאמין זה למה זה דומה לחולה שהוצרך להקיז דם בר"ה ואמר האומר שיעשה כן בכל שנה ושנה והנה כן הדבר הזה וכי לפי שפעם א' התענה בר"ה ברשות שהוצרך לבטל הגזרה אני אומר לו קום חטוא בלא צורך בכל שנה אתמהא והכי אמר מר וז"ל וכבר סמכתי על סברתי זאת ועבדתי עובדא בנפשאי פעם אחת שהוכרחתי להתענות בר"ה