לב חיים פלג'י חלק ב קמח

סי' ק"ו על ראובן שהקדיש ס"ת לבה"כ ונהגו זמן מרובה לקרות בו ועתה קם אחד מאנשי הקהל ומעכב על ידם והשיב דמן הדין אין לו לעכב בזה כיון שנהגו להוציאו וזכה ליטול משמרתו וכו' וכל המעכב אותם מלקרות בו הרי הוא מעכב את הרבים מלעשות מצוה ואמרו בירוש' דמשקין שהוא צריך נדוי וכ"כ הרמב"ם בה' ת"ת וכו' עכ"ל הרי למדנו מד' הריב"ש הנז"ל דסילוק התפלה מביתם חשיב מעכבם מלעשות מצוה כל שכן בנ"ד שנמשך עוד עיכוב הלימוד שומרים לבקר שיתבטל בהחלט כיון דלא ישאר להם על מה שיסמוכו לענין ההוצאות וכנז"ל: באופן שמצד הדין אין יכולין בני העיר לסלק להבני הישיבה הלזו מזכותם וכיון שכן אף אם עשו הסכמה והכריזו שכל העובר על הסכמתם ענוש יענש הרי הסכמתם היתה שלא כדין דכיון דלא הוי מגדר מילתא כי אם אדרבא דבר מעוות וכמ"ש הריב"ש בריש סי' של"א הנז"ל וא"כ אפי' יחיד. מוחה וכמו שבא בארוכה בדיני ההסכמות שאסף הרב כנה"ג בח"מ סי' רל"א א"כ הסכמתם כלא חשיבי ואף שהיה עמהם הרב שבעיר לא מהני לכופם וכמ"ש בפוס' סי' ונ"ג רמזו מרן בח"מ סס"י קנ"ו ע"ש וא"כ מכל אין טעמי נלע"ד דלא מצו לסלקם מזכייתם ואם יבאו לסלקם צריכים הם לחוש שלא יכנסו ח"ו בחשש נידוי דהמעכב את הרבים מלעשות מצוה וכנז"ל: ולענין מה שבא בשאלה דרוצים יחידי הישיבה הלזו להביא עששית דלוקה בליל המילה לאיזה יחיד שבחברת שומרים לבקר שהוא לא נמנה מכלל החברים של קברים וגבאי החברה של קביים מעכבים בידם נראה דאין יכולין לעכב דודאי מצוה גדולה להרבות נרות לכבוד המצוה וכההיא דעל כן באורים כבדו ה' וכבר כתבו הפוסקים מנהג להרבות בנרות משום כבוד המצוה א"כ ודאי דאינם יכולים לעכבם וכיוצא בזה כתב בתשו' שמש צדקה ח"מ סימן ל"ו רמזו הרב מט"ש ח"מ סי' קמ"ט הגהב"י אות כ"ט על מי שהחזיק להניח כתר על ס"ת ובא אחר ורוצה לעשות גם הוא כתר להניחו בזמנים חלוקים וכו' ע"ש וכן ראיתי למהראנ"ח בח"ב סי' ע' הנז"ל דלאחר דדן את הדין דעלתה לו חזקה להאיש ההוא דהיו מתפללים בביתו כתב דאין דין זה אמור אלא ברוצים להעביר המצוה והכבוד ממנו לגמרי ממי שהחזיק בו אבל אם בא לזכות במצוה וגם הראשון יעמוד במצותו כגון מי שהחזיק שיתפלל בביתו ובא אחר ועשה ביתו בית הפילה שיתפללו בו אעפ"י שקצת מהאנשים שהיו מתפללין בבית המחזיק הראשון מתפללין בבית המחזיק השני אינו יכול לעכב על ידו וכו' ע"ש וכ"כ מהר"י הלוי סי' מ"ו הובא בכנה"ג סימן שס"ו ע"ש וכן ראיתי להרב מגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק מ"א וז"ל אנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולין למחות באחרים שבאו לקבור דבעשיית המצוה כ"א רוצה לזכות יע"ש ואף למ"ש שם דבמדינתינו שיש חבורת מהממונים לכך נ"ל דצריך ליתן להחברה כמנהגם הנה על כל פנים אינם רשאים לדחותם להיחידים מעשיית המצוה כי אם שצריך לתת להחברה כמנהגם. באופן שמכל הנז"ל נלע"ד דאין יכולין החברים לדחותם להיחידים מעשיית המצוה הלזו ככל הנז"ל את זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיורו המורים המלכים האדירים הרבנים המובהקים אשר בעיר המלוכה קושטא יע"א את דבר המשפט ועל פיהם יקום דבר. כה דברי המשתחוה מרחוק אל מול כסא כבודם נבזה בעיניו נמאס. כלא חשיב ותאמר נואש. הצעיר מיכאל עטיאם ס"ט אנחנו ב"ד הבאים עה"ח בצפייתינו צפינו את כל מה שאסף איש טהור המלאך מיכאל הרב המורה עליון נר"ו ונשאנו ונתננו בדבר הלכה ועלתה הסכמתינו כי יפה דן יפה הורה הרב המאסף הנז"ל ועפ"י שוה"ד הגמור כך ראוי לדון ולהורות ככל אשר הורה גבר הפוסק נר"ו והלכתא כוותיה וכטעמיה ולהחזיק במעוז תורתו באנו עה"ח פה עירנו קושטא יע"א ברוב עוז ושלום: רפאל שבתי יהושע חיים משה ן' יקר עלי פ'ריסקו ס"ט ס"ט ס"ט אנכי הבא עה"ח עשיתי אר'ש ראה ראיתי כל מה שאסף וקיבץ מע' הרב המאסף עליון ונשאתי ונתתי בדבר הלכה כדמ"ל ועלתה הסכמתי כי יפה דן ויפה זיכה ויפה הורה הר' עליון ועפ"י שוה"ד הגמור כך ראוי לדון ולהורות ככל אשר הורה גבר הפוסק נר"ו והלכתא כוותיה וכטעמיה ולהחזיק במעוז תורתו באתי עה"ח בגושפנקא דמלכא פה העירה קושט'א קאי יע"א ושריר ובריר וקיים: יעקב בכר דוד ס"ט אנא נפשאי חזי הוית שורות העליונות. ודרך תבונות. דברי חכמים כדרבונות. פנים מסבירות חמותי ראיתי או'ר בעד אור אור יקרות. והיו למאורות קדמאה שלים ידי"ן החכם הפוסק הא' דורש טוב לעמו בני חברתו המול"ל וקול המולות לכל הדברות ולכל האמירות עלה בקב"ץ דברי הפוסק ופנה לסובב להוציא לאור משפט להבין ולהורות ואחריו האירו הברקים תבל האיתנים מוסדי ארץ הרבנים המובהקים יושבי על מדיין באתרא דשמיה קושט'א החזיקו ע"י החכם ולמדו משפטים ישרים ותורות מעתה מה מני יהלך דבר דברי הבאי וכי אמר לה מאי הואי מקר'א מועט ושינ'ת עראי חזי למיקם אבראי קטנתי איני כדאי ולא צילה דעתאי ותורה חתומה מרבנן סבוראי הר"ז כיאודה ועוד לקרא כי מפיהם תצא תורה הלכה לדורות הגדתי היום זוהי סיבה זוהי ביאס כי אני נכוה בפוצרין