לב חיים פלג'י חלק ב קמו

בולטייא אזלין ושלין בשלמא דנשיא כל יומא ועלין קדמאי וחוון סגניא עיילין ונפקין בתריהון אזלין סגניא וזכון באורייתא וכו' שמעינן מיהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזו שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו מכיון שכבר זכה בה אא"כ הוא ע"ה והאחר ת"ח אבל כל שהמחזיק בה ת"ח אין מסלקין אותו אפי' שהאחר גדול ממנו וכו' עש"ב: נמצינו למדים מדברי מהריק"ו והריב"ש דמי שזכה מעצמו באיזה ענין של כבוד או מצוה לעשותה בביתו אין רשאים הציבור לשנותה מביתו ואפי' באים מחמת טענה כל שיש להמחזיק ג"כ טענה כל דהוא וכמו שלימד כן מהריק"ו מסוג' דגטין הנז' ועיקר יסוד דין זה בנוי על מתני' דגטין דמערבין בבית ישן הנז"ל: גם בתשו' מהראנ"ח ח"ב סי' ע' נשאל על כיוצא בזה דמהריק"ו הנז' והעמיק הרחיב כמנהגו הטוב וזו הלכה העלה דאחר שזכה ש שיתפללו הקהל בביתו אין שום נברא יכול להוציאו מזכותו וכתב שאף שמדברי הריב"ש מוכח דהיכא דהמחזיק הוא ע"ה והבא להוציאו מחזקתו הוא ת"ח דיכול להוציאו מידו היינו דוקא בדבר שאין בו מצוה אלא כבוד בלבד וכההיא ירושלמי דהביא הריב"ש דהוו עלין קדמאי דאין בו אלא כבוד בלבד דנכנס ראשון ויוצא ראשון אבל במקום שמצוה מוטלת על האדם והיא בחזקתו וזכה בה הוא מזולתו מפני שהחזיק בה או מאיזו טענה מאן לימא לן שהת"ח קודם להוציאה מידו אף אם המחזיק ע"ה דהא ודאי יכול המחזיק לומר אנא בעינא דאזכי נפשי ואהיה זוכה במצוה והאריך בראיות וכתב בסוף דבריו וכן הדין בנדון שלפנינו אם ש' זה מוחזק במצוה ההיא שיהיה ביתו בית תפלה ודאי מצוה קא עביד והוא מוחזק במצוה ההיא כדרך שהוא זוכה בה ואיש לא יצילנה מידו מן הדין ואף אם הבא להוציאה הוא ת"ח דינו כשאר כל אדם וכו' עכ"ל. גם מהרש"ך ח"א סס"י מ"ה כתב על אנשים שהחזיקו במצוה אין כח בב"ד הקמים עליהם לבטלם מפני דרכי שלום וכו' ע ש נמצא דכל שהחזיק במצוה לעשותה על ידו אין כח אפי' לת"ח גדול ורשום ולא לציבור להוציאה מידו ולא תימא דלא נלמד מדברי מהריק"ו והריב"ש ומהראנ"ח ז"ל כי אם בא יחיד אחר להוציא זכותו מידו לא כן לגבי צבור דאלים כחייהו דלא היא דהא נדון מהריק"ו היה דהצבור היו באים לסלק הבהכ"נ מביתו ואפי"ה כתב דאין יכולין לשנות וכן נלמד ממ"ש מור"ם בסס"י קמ"ט בח"מ הנז"ל וז"ל יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קוראים תמיד בס"ת שלו אם היה לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור לשנות ואם לא היה להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה וכו' ועוד כתב שם וז"ל אדם שהחזיק במצות כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר כשעבר אונסו של ראשון חוזר למצותו אבל אם נתן המצוה לאחר בלא אונס נתבטל חזקתו וכו' ע"ש וכתב הסמ"ע שם סק"ן וז"ל אבל אם נתן המצוה לאחר בלי אונס וכו' כצ"ל אם נתן בלא יו"ד ור"ל שנתנה הוא מעצמו לאחר דאילו הקהל לאו כ"כ ליתנו לאחר וזה נלמד ממ"ש לפני זה דכשהיה להקהל ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור להם לשנות וכו' עכ"ל הרי נלמד משני דינים אלו דכל שהחזיק באיזה מצוה שיעשה בשלו כגון ס"ת וגלילה וכיוצא ועלתה לו חזקה שוב אינן רשאין להוציא מידו ואפי' שהצבור יהיה המוציא אין כח ביד הצבור להוציא הן אמת דזהו לסברת מור"ם דס"ל דנכסי קהל הם כמו נכסי הקדש דאם יש לגזברים חלק מועיל חזקה לגביהו וכמו שמבואר שם בסס"י קמ"ט ודוק: וראיתי עוד להסמ"ע שם סקמ"ט שרמז על השני דינים הללו וז"ל הד"מ הביא לשני הדינים בסימן זה ס"ג וכתב שבא בחזקה שיש עמה טענה וכו' ע"ש כנ"ר שהסמ"ע רצה ללמדנו דב' דינים הללו לא מהניא להו חזקה כי אם בבא מחמת טענה וכנרא' טענת מקח שלקח זכות זה בדמים מן הצבור וכו' וז"ל הר"מ בס"ג כתב בנימן זאב בתשו' סי' קפ"ו יחיד שהי"ל ס"ת שקראו בו בצבור זמן רב ואח"כ קנאו הצבור ס"ת והיחיד רוצה שיקראו בשלו כיון שהחזיק בזה ופסק דאין ליחיד כלום על הצבור והאריך שם בראיות וכל ראיותיו אינם כלים כמבואר למבין שם ומ"מ נראה דאם לא היה לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשל יחיד לא הוי חזקה כיון דלא הו"ל למחות לקרות בשלו וכל מקום דאינן יכולין למחות לא הוי חזקה אבל אי הו"ל ס"ת אחרת ולא קראו בו וזה בא בחזקה שיש עמה טענה אפשר דהוי חיקה וכמ"ש לקמן סי קנ"ו לענין מי שהחזיק במצוה עכ"ל הרי מבואר דהרב ז ל מייתי מתשו' בנימן זאב דס"ל דאין ליחיד כלום על הצבור ואיהו פליג עליה וירד לחלק בין כשהי"ל להצבור ס"ת לכשלא הי ל ס"ת וכו' וראיתי להכנה"ג שם בהגב"י אות ל' שהביא דברי מור"ם הללו וכתב עליו וז"ל אבל מדברי בנימן זאב מוכח דבכל גוונא הוי חזקה ע"כ ואתמהא דהרי מור"ם בד"מ הביא מדברי הבנימן זאב בהפך דאין להיחיד כלום על הצבור וכעת אין ס' בנימן זאב מצוי אצלי כדי לראות הדברים בשורשן וצ"ל דנפל טעות בדברי הרב כנה"ג וצ"ל אבל מדברי בנימן זאב מוכח דבכל גוונא לא הוי חזקה וק"ל: ואיך שיהיה במה שהתנה מור"ם ז"ל בד"מ שצריך שיבא המחזיק בחזקה שיש עמה טענה אני תמיה דבכל התשו' מהריק"ו והריב"ש וכיוצא מוכח דאף דלא יבא בטענה אפ"ה מטעם חזקה לבד שהחזיק בעצמו בהאי דינא וזכות אין מוציאין אותה מידו ודוחק לומר דכונת טענה שכתב מור"ם אינו טענת מקח כעין חזקה שיש עמה טענה דאמרינן בעלמא אלא הטענה היינו כעין מ"ש מהריק"ו בשו' קי"ג דיהיה להמחזיק איזה טענה כדי לדחות הצבור הבאים בטענה וכמו שלימד מסוגייא דגטין הנז"ל דפשט דברי מור"ם לא משמע הכי ונלע"ד דדוקא בשני דינים הללו דקאי מור"ם דמיירי שהחזיק שיקראו בס"ת שלו בצבור או באיזה מצוה בצבור בהנהו דוקא הצריך טענה משום דחזקה דידהו לא מנכרא ואינה גלויה לכל משום דלא היה החזקה מהמצוה ברשות המחזיק כי אם בבהכ"נ של הצבור דהתם אי לאו הטענה איכא למתלי דע"צ המקרה וההזדמן בכל שבוע קראו בס"ת שלו ולא שרצו להחזיקו לא כן בנדון מהריק"ו וכיוצא דהחזיק במצוה בעורה ברשותו ובקרב ביתו ודאי דעלתה לו חזקה אף בלתי טענה כיון