לב חיים פלג'י חלק ב קמה

מעשות המצוה הלזו וע"ז שואלים הלכו בי אם יש כח ביד החברה של קברים למונעם או לא. ובהורמנותיה דרבנן אנכי אספתי באמרי'ם מספרי הפוסקים על ב' השאלות הנזכרים והעליתהו על שלחן מלכים וחלית'י היא יורו המורים לנו איזה דרך יסכון אור ויבא שכמ"ה. תשובה אני טרם אחל"ה להיותי מאסף אחרי הקוצרים סברות הפוס' זלה"ה השייכים לנ"ד כדי להעלותם על שלחן מלכים מתן מלכי רבנן אחושבניהו הרבנים המובהקים אשר פה קושט'א יע"א העי"א הנה סלח נא אנכי מבקש בתוספת מחו"ל שאם יראו בי איזה דבר חוץ מהשורה והסברה אל יאשימוני כי הן אנכי נע ונד בארץ כי ע"כ תכון תפילתי כי המה בחכמתם יבררו אוכל מתוך פסולת והיה האוכל לפקדון להיותו סניף לעיקר הדין ושתי בה' מבטחי שאל אכשל בדבר הלכה והאלקים יעזור לי כיר"א: ואען ואומר דהמעיין בכל כתבי הקדש הראשוני' והאחרונים זלה"ה המדברים בגווני דשייכי לנ"ד יראה בעיניו דלית דין צריך בושש דאין יכולין בני העיר לעכב בעד החברה של מצוה הלזו להתפלל בבית מדרשם הנקרא שומרים לבקר מכמה טעמי תריצי שיבואו להלן ואדרבא אם ידם מוחזק לעכב אותם צריכים הם לחוש שלא יכנסו בחשש נדוי ח"ו כי המשכב את הרבים לעשות מצוה היא א' מהדברים שב"ד מנדין עליהם וכמו שיבא להלן: והנה עיקרא דהאי מילתא איתא בגיטין דף נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ופרש"י בני חצר שרגילין לתת עירוב החצר בבית א' אין משנין את מקומו ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' שם ד"ס ע"ב קאמר מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יאודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף וכו' ופרש"י דמעיקר' בי ר"י שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא ולבסוף כשנפטר ומלך רבה נתנוהו בביתו וכו' ומשני אלא משום חשדא ופירש"י שיחשדו את בני החצר שיטלטלו בלא עירוב והתוס' שם כתבו משם ר"ת דהכונה אינו אלא שלא יאמרו מפני החשד שחושדין אותם לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשופר ליכא חשדא ע"כ אבל הרמב"ם בפי' המשנה כתב טעם חדש שכתב וז"ל ואם היה המנהג שהיו מניחים העירוב בבית מבתי החצר אמר שלא ישנה לעולם אלא בזה הבית שהיו נותנים בו בתחילה להניח אותו לפי שיש להם בזה הנאה שהבית שמניחים בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת מפני שהיה שם עכ"ל. ויש לתמוה למה שינה מהטעם שאמרו בש"ס משום חשדא והתוי"ט לא ערער אחריו: אמנם ראיתי למהראנ"ח בח"ב סימן ע' יהיב טעמא לפי' הרמב"ם דסמך פירושו על הירושלמי דעל ההיא מתני' דמערבין בבית ישן קאמר א"ר אבין ובדיור ישן היא מתניתא ע"כ דלפי הירוש' אם השוכר הישן נסתלק מהבית שמניחין בו העירוב ובא בו שוכר חדש לא קפדינן אם מסלקין משם העירוב ואם איתא שהטעם הוא משים חשדא הנה לפרש"י אף בשוכר חדש החששה במקומה שיאמרו שמטלטלין בלא עירוב ולפר"ת יותר יש חשדא כשאין נותנין העירוב בבואו שוכר חדש שיחשדו ויאמרו כי על היות השוכר חדש חשוד לא נתנו העירוב בביתו ומש"ה כתב הרמב"ם טעמא אחרינא משום הרווחה ומש"ה יש חילוק דדוקא בדיור ישן דזכה כבר בהרוחה הלזו מש"ה אין מונעין אותה הימנו אבל בשוכר חדש דעדיין לא זכה בהאי ריוח ביתא יכולין לסלק העירוב מביתו יע"ש נלמד מדברי הרמב"ם דין חדש דהיכא דזכה כבר באיזה ריוח הנמשך מעשית המצוה בביתו אף שהוא ריוח כל דהוא אין מעבירין אותה הימנו ואף שזה נלמד מהירושלמי כנז' ובש"ס דידן יהיב טעמא אחרינא הנה המעיין בתשו' מהראנ"ח יראה דלענין דינא לא פליגי כי אם משמעות דורשין איכא בינייהו אי קאי על הבית גופא או על הדיור וכו' וכמו שיע"ש: והנה מהריק"ו בשו' קי"ג הביאו מרן הב"י בא"ח סימן קנ"ג ומור"ם בח"מ סס"י קמ"ט נשאל ע"ד בהכ"נ שעמד בבית איש א' ימים רבים ואח"כ רצו אנשי העיר לשנות אותו אל מקום אחר והשיב וז"ל לפי הנלע"ד אין אתם רשאים לשנותה כיון ששם עמדה מימים הראשונים ובהדייא שנינו בס"פ הנזקין מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום וכו' ומשמע בגמ' דאפי' היכא דיש קצת טעם לשנות מקים העירוב אפי"ה אין משנין וכו' מדפריך עליה מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא וכו' ומאי פריך והלא היה המנהג לתתו לעולם בבית ראש ישיבה וכו' או צ ל דפשיטא ליה להש"ס דהא דתנן בית ישן וכו' דע"כ איירי אפילו באים המערערים מחמת קצת טענה אפ"ה מניחים שם מפני דרכי שלום וכו' ומש"ה הוצרך הש"ס משום חשדא כ"ש הכא שאין לשנות מקום בהכ"נ אם אין להם טענה ואפי' יהיה להם טענה מ"מ נלע"ד דאין בידם לשנות דהכא נמי איכא טעמא דחשיב כמו חשדא שהרי הכל יודעין שנוח לו לאדם בהיות הבה"כ סמוך לביתו וכדאמרי' במציעא דק"ז ברוך אתה בעיר שתהא ביתך סמוך לבהכ"נ ואפי' לר' יוחנן דאמר התם שכר פסיעות יש מ"מ פשיטא שיוכל זה לומר לא הן ולא שכרן. ועוד דגם הכא היכא קצת משום חשדא לפר"ת שפי' פן יחשדו שהיה גונב הפת דה"נ איכא למיחש פן יאמרו מפני שבני ביתו אינם מהוגנים נמנעו מלילך לשם וכו' עכ"ל ומכלל דבריו ז"ל יש ללמוד שמי שזכה באיזה ענין של כבוד או מצוה אין מעבירין ממנו אותו זכות אם לא בהיות איזה טענה להמערער ואפי' בהיות שם טענה אם יהיה גם לשכנגדו איזה טענה שלא לשנות הדבר ההוא אין משנין וכנז"ל גם הריב"ש בתשו' סי' ער"ב על חכם א' שהחזיק בעיר להיות שם רב ומנהיג ורצו לסלק מידו השררה ההיא ולמנות לרב אחר האריך בטעמים לזכות החכם שהחזיק כבר וכתב וז"ל שנית שאף אם לא היה מהר"ר יוחנן בא בטענה אביו והיה ראוי מהר"ד ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר היה נוהג בשררה ההיא והחזיק בה מעצמו זכה בה מדגרסינן בירושלמי דהוריות דבי הושעיא ודבי בר פזי הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא והוו אלין דבי הושעיא עלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלי אינון דבר פזי ואתחתנון בנשיאותא אתין בעון מיעל קדמאי אתון ושאלין לר' אמי אמר להון ר' אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום ותו אמרינן תרתין זרעיתא בצפורי בולטייא וסגניא והוון