לב חיים פלג'י חלק ב קמג

דהוי ממונא דפתיך בהדי איסורא הרי מצינו להרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות ע' שכ' וזל עוד נ"ל דע"כ לא נסתפקו ז"ל אלא דוקא כשעובר האיסור בשב ואל תעשה אבל כשעובר האיסור בקום עשה אינו יכול לומר קי"ל. ואפי' את"ל דיש חולקים ה"מ באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא כמ"ש בהדייא בטור זה סי' ע"ה הגה"ט אות פ"ו וחזקתיו בראיות ברורות ע"ש עכ"ל וכ"כ הרב חשק שלמה בכללי הקי"ל אות ע"ג משם מהר"ש אמרילייו יע"ש ולפי"ז הכא בנ"ד זה שחידש הבה"כ בכל יום ויום שמתפללים עמו שם עובר על החרם בקום עשה דהוי איסור דאורייתא כידוע וא"כ ל"מ לו' קי"ל: ועוד אעיקרא דדינא זה המחדש לאו מוחזק מיקרי דיצדק לומר קי"ל שהרי קודם שחידש הבה"כ בהיכל ותיבה שלחתי שליח לומר לו שאסור מפני ההסכמ' ובאותו זמן לא היה מי שמתיר לו ואעפ"י כן לא הטה אזנו. אלא שאח"ך כתב שאלה בסתר לחכמי המערב ונטו איזה חכמים להתיר לו וכיון שבשעה שחידש הבה"כ היה שלא כדין לאו מוחזק מיקרי וכמ"ש הרב כנה"ג בס' בעי חיי ח"א סי' רי"ב וזל ועוד אני אומר דלא שייך לומר קי"ל אלא בדבר המטלטל שאין בו רוח חיים דשייך ביה תפיסה אבל הכא מאי קי"ל שייך וכו' אבל בנדון שלפנינו לא שייך זה דאפי' שהוא תפוס בממון תפיסה זו באלמות היתה ולא מיקרי תפיסה וכו' ע"ש וגדולה מזו מצינו להרב הנז' בכללי הקי"ל אות י"א דלא אמרינן קי"ל אלא בודאי מוחזק אבל היכא דפליגי אי הוי מוחזק או לא לא אמרינן קי"ל וכ"כ באות מ' ע"ש. והרב מהרח"ש ח"ב סי' ט' כתב וזל והנה כתבו האחרונים דטענת קי"ל היא טענה חלושה וכו' א"כ בכל דהוא דחינן לה וכו' ע"כ ושם בדע"ח כתב וזל שכבר כתבתי במקומות רבים דהך מילתא דמצי המוחזק לומר קי"ל כדברי המיעוט אף נגד רוב הפוסקים קלישא וכו' וכמ"ש הרב מהרשד"ם ע"כ וכל זה אנו אומרים אף לצר שנאמר דהכא בנ"ד או"ל ממונא דפתיך בהדי איסורא אבל האמת יורה דרכו דהכא בנ"ד אינו רק איסורא לחוד והממון שמפסיד מפני האיסור לאו ממונא מיקרי דבשלמא בההיא דרבית שהלוה תובע מהמלוה הממון שנתן לו וממון זה מותר ללוה ואיכא איסור רק למלוה אמרינן כיון דנחלקו בו אי הוי רבית קצוצה או אבק רבית אם אנו דנים אותו לחומרא ככל ספק איסור דאורייתא צריכים הב"ד להוציא ממנו הממון שהוא מוחזק בו וליתנו ללוה ושייך שפיר לומר בזה דמוציאין מהמוחזק בנד"ז איכא כת הסוברים דיכול המוחזק בממון לומר קי"ל כמ"ד דהוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים וישאר בממון שבידו דבכגון זה הוו תרי ענייני ממונא ואיסורא ולדעת קצת איסורא בתר ממונא גריר ואין מוציאין מהמוחזק ככל מילי דתובע ונתבע היכא דאיכא פלוגתא משא"כ הכא בנ"ד דאין כאן תובע ונתבע ובאין אנו לדון על זאת הבה"כ אם היא מותרת או אסורה אף שיש קצת חכמים שמתירים כשאנו אומרים לו שהיא אסור' אף אם היה הספק שקול שהיו המתירים כנגד האוסרים אנו אומרים לו שהיא אסורה מספק ככל ספק אסיר דאורייתא ואין ב"ד מוציאין אותה מידו כדי ליתנה לאחר שהרי אסורה היא לכל העולם והו"ל כשאר איסורים ד ך משל אם נחלקו בבהמה אחת הללו אומרים שהיא טריפה והללו אומרים שהיא כשרה דאזלינן בה לחומ' והוא מפסיד דמי הבהמה ואם נאמר דזה נקרא ממון שאנו מוציאין הבהמה מתחת ידו לשנאמר דיכול המוחזק לומר קי"ל כמאן דמתיר דודאי דאינו נקרא מוציאין מידו ממון אלא דוקא כשמוציאין ממנו ליתנו להבע"ד המותר לו ואם ישאר ביד המוחזק הו"ל אסור לדעת קצת. ולדעת הפוס' דאיסורא בתר ממונא גריר יכול המוחזק לומר קי"ל ואין מוציאין מידו משא"כ הכא בנ"ד שאנו אומרים לו שדבר זה אסור אף שעי"ז מפסיד הממון לאו הוצאה מיקרי שהרי אסור לכל העולם וא"כ אין כאן רק איסור לאור ואינו יכול לו' קי"ל כמאן דמתיר ומ"ג דהכא בנ"ד אין כאן הפסד ממון לאלתר כ"א לפי רוב הימים וגם הוא עבורי רווחא והדברים פשוטים לכל מודה על האמת ועיין להגאון מהרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ש"ט שכתב וז"ל דלא מיקרי ריבים ודיני ממונות אלא היכא דנפל הדין על הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו אבל היכא שנפל עליו הדין אם הוא בהיתר או באיסור אין זה לא דין איסור והיתר וכן מצאתי בסמ"ג במצות אל'הינו וכו' ע"כ: והרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות ז' כתב וז"ל משם ה"ה כמה"ר יחיאל באסן שהיה שול מה טעם אמרינן קי"ל בממון ולא במילתא דאיסורא והרי בממון אם אין הלכה כן הו"ל גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא הוא. והשיב דבשלמא לגבי איסור אי אזלינן לחומ' יצאנו מידי איסור אבל כששנים חלוקים על הממון אפי' אי לא אמרינן קי"ל אין אנו יוצאים מידי איסור גזל שהרי אם הדין הוא כדברי האומרים להחזיק הו"ל גזל ביד המוציא ולכן היכא דקאי ממונא תיקום וכו' ע"כ באופן דהכא בנ"ד דאין מוציאין מזה ונותנים לזה אין כאן רק איסור לחוד ואינו יכול לומר קי"ל וה' יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לכוין אל האמת כיר"א הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בחדש טבת משנת כ"י ידב"ר של"ם לפ"ק ושלם על דייני ישראל הי"ו ע"ה יצחק ן' וואליד ס"ט הני מילי מחיים מסכים על דברות הנ"ל ראה ראיתי את מה שכתוב למעלה מפי עליון הרב המורה כי ביצחק יקרא נר"ו לדחות סברא זאת דאין בנדון כזה לומר קי"ל ובאיסורו קאי המתפלל בבית הכנסת חדש מכמה טעמי תריצי ככתוב בד"ק והנני כד"ל מסכים הולך עמו בזה כוותיה וכטעמיה דאין להמחזיקים הבית הכנסת חדש לומר קי"ל יען יש בהסכמה חרם ואפי' יהיה הדבר ספק הרי קי"ל דבהסכמות שיש בהם חרם אפי' ספק חרם ספיקו להחמיר וכמ"ש עט"ר מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חח"מ ח"א סי' פ"ז וסי' צ"ב וסי' קי"ג יעש"ב. ועדיפא מינה כתב. בתשו' מהרש"ך ח"ב סימן קמ"ו הביא דבריו מרן החבי"ב בכנה"ג חי"ד