לב חיים פלג'י חלק ב קלז

דברי הרמב"ם אלה וכתב וז"ל ש"מ דבכל ב"ד איירי וכו' הילכך ב"ד הקבוע בעירו דליכא דאלים מיניה יכול לאפקועי ממונא וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל כלל ו' סימן ז"ך אחר שהביא מ"ש בפרק ואלו מגלחין מנ"ל דנדינן וכו' כתב וז"ל למא רשאים ב"ד בכל עיר ועיר לרדות ולייסר בכל מיני רידויין ונדויין המסרב על תקנתם וכו' ע"כ גם הריב"ש ז"ל בסימן שצ"ט כתב וז"ל ועוד שכתב ר"ת דלאו בבי דינא דרבי אמי ורבי אסי דוקא אמר אלא בי דינא רבה דאתריה ויפתח בדורו וכו' ולא אתא לאפוקי אלא בגין רבנן דבי רב אסי וכו' דהא הוה רב אסי באתרייהו דאלים מינייהו אבל כל ב"ד קבוע בעירו יכול להפקיע ממון וכו' נראה בפ' ואלו מגלחין דאמרינן התם מנ"ל דמפקירינן נכסי דכתי' ואשר לא יבא זכו' ומדאמרי' לישנא דמפקירינן מש' שבכל מקום ובכל זמן הוא וכ"כ הרמב"ם וכו' ע"כ. ולפי"ז הכא בנ"ד כיון שראו ב"ד נ"ן שבהוספת בה"כ איכא הס"ג וגם נפיק מינה חורבא במילי דסכנה וכו' כמ"ש בדבריהם בקעה מצאו וגדרוה שכל המוסיף ליטרקיה וכו' וכל נכסיו מופקרים וכו' דבזה אין אנו צריכים להסכמת הקהל דהפקר ב"ד אמרו ולא הפקר הקהל : ובהיות ששמעתי באומרי' שהמערער טוען ואומר שאיני יכול לדון ולהורות בדין זה יען שיש לי בה"כ ואני נוגע בדבר לזה אני אומר שדבריו מהבל ימעטו יען שהק"ק יצ"ו קבלוני עליהם כמו שיש בידי שטר המינוי והקבלה וז"ל אח"מ ק"ק טיטואן יע"א ובראשנו החכם וכו' כמוהרוי"ש נר"ו שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומינינו להיות דיין ומ"ץ לפ' וכו' עלינו ועב"ך בערנו ובעד שאר כל הק"ק הדרים במחז"ק וידורו מכאן ולהבא וקבלנו עלינו הוראותיו כב"ד הגדול שבירושלים וכל מה בין איש ובין אחיו ובין גרו ואפילו שיחייב את הזכאי ויזכה את החייב ויאמר על ימין שהוא שמואל ועל שמאל שהוא ימין הכל רצוי ומקובל עלינו ועכב"ך ועל כל הדרים במחזיק בספי בלי לנטות מדבריו ובלי להפיל מדבריו דבר מה ארצה וכו' ע"כ. וחתומים עליו ראשי הקהל והבאים אחריהם כמו ששים אנשים מ"מ ואבי המערער הנז' בכלל: ובענין הקבלה מצינו שעמ"ש מרן בח"מ סי' ז' ס"ז אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו וכו' כתב הרב כנה"ג שם הגה"ט אות י"ח משם הרדב"ז ז"ל שאם קבלוהו עליהם כשר ובסימן ב"ך הגב"י אות ח"י כתב הרב הנז' וז"ל חכם שנתמנה על הצבור יכול לדון אף לקרוביו שעל מנת כן קבלוהו עליהם משפטי שמואל וכו' ע"כ. גם הרב חק"ל חח"מ סימן א' כתב דדיין שקבלוהו עליהם בני העיר ההודאה שהודו לפניו הבע"ד הויא הודאה בב"ד והביא ראיה ממ"ש מרן בסימן כ"ח סעיף כ"ג שאם תקנו הצבור דב' סופרים יקבלו העדות תקנתם קיימת אף ע"ג דק"ע בעינן ג' מומחים וכתב וז"ל וכי תימא התם שאני בקבלו בפירוש משא"כ כאן דקבלו בסתם לדון גם בזה יש ראיה מת' הראב"ד ז"ל סימן כ"א ותשו' חינוך בית יאודה סימן קנ"ו וכן העלתי בתשו' ומינה נ"ל להכשיר עדים הקרובים אל הדיינים עכ"ל ועמ"ש מרן סימן ז' סי"ב כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו וכו' כתב הרב מטה שמעון הגהט"ו אות ל"ג וז"ל היינו בלא קבלוהו עליהם אבל אם קבלוהו דנים מוהד"ץ אשכנזי שם סימן קל"א עכ"ל ואם יאמר האומר דאפשר דלגבי נגיעה דהנאה בעינן שקבלו עליהם הבע"ד בפירוש לאותו הדין משא"כ בקבלה כוללת כנ"ד מ"מ היינו דוקא בדיני ממונות דאין בו לתא דאסור כלל אבל הכא בנ"ד שאנו באים לדון על ההסכמה שעשו הרבנים בחרם וכו' דנוגע לאיסור אף את"ל שיש בו צד הנאה יכול לדון: ומצינו להגאון מהרא"ם ז"ל ח"א סימן ס"ט שנשא ונתן בזה וכתב וז"ל ש"מ דלא מיקרו ריבים ודיני ממונות אלא היכא דנפל הדין על הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו אבל היכא שנפל עליו הדין אם הוא בהיתר או באיסור אין זה אלא דין איסור והיתר וכן מצאתי בסמ"ג במצות אל תונו איש את אחיו שנחלקו רב ושמואל באומר לחבירו על מנת שאין לך עלי הונאה ונחלקו הגאונים בזה אם הוא דיני ממונות והלכה כשמואל בדיני או אם הוא דין איסור והתר והלכה כרב באיסורי הרי לך בפירוש שאפי' בדיני ההונאה שהוא על גוף הממון נחלקו בו הגאונים אם הוא דיני ממונות או איסור והתר וכו' ע"כ. ומרן בב"י סימן רכ"ז עמ"ש רבינו הטור שם ואפי' התנה על מנת שאין לך עלי הונאה אינו מועיל וכו' כתב מרן וז"ל פלוגתא דרב ושמואל ופסקי כרב ע"כ וכן פסק בש"ע שם סימן כ"א. ולפי מ"ש הרב מהרא"ם ז"ל אע"ג שיש בו לתא דממון הוי מילתא דאיסורא א"כ הכא נמי בנ"ד הסכמה זו דהוי מילתא דאיסורא אף את"ל שנוגע לממון איסורא מיקרי ומה גם דלפי האמת אין כאן הנאה ודאית לומר דע"י הוספת בה"כ ודאי שילכו אנשים מבה"כ של הדיין לשם והוא ניזוק דמפסיד ההנאה דמטי ליה מינייהו וממילא על ידי ההסכמה נצול מזה הנזק והוייא הנאה דאפשר שאף אם לא הית' ההסכמ' לא ילך שום אדם מבה"כ של הדיין לשם אי אפשר שילך לבה"כ אחרת שהרי יש לנו י"ו בתי כנסיות העשויות בהיתר באופן שע"י הסכמ' זו אין כאן הנאה ודאית כ"א ספקא. ומצינו להרב תרומת הדשן סימן דש"ן שכתב וז"ל הא קמן דכל היכא שאין ההנייה מזומנת לו עכשיו אלא שיש לבטוח על העתיד לבא בספק לא יפסל וכו' ומ"ש הרמב"ם שאם יש לעד צד הנייה בעולם אפי' בדרך רחוקה וכו' אפשר דר"ל נמי שאותו צד הוא מזומן עכשיו לבא בלי ספק ובדרך רחוקה היינו בהני מילי דפ' חזקת וכו' אבל לעולם בשביל הנייה תלויה על הספק לעתיד לא מיפסלי וכו' ע"כ גם הרב דרכי נועם ח"מ סימן כ"ב הביא דברי הרב תרומת הדשן הנ"ל וכתב שכן מוכח מדברי הגמ' כמבואר שם וסיים וכתב וז"ל א"כ שמעינן מינה דלא אמרינן נוגעים בעדות אלא כד מטי להו הנאה בודאי בין עכשיו בין לאחר זמן בין בדרך קרובה בין בדרך רחוקה וכו' וכמ"ש מדברי הרמב"ם וכו' וכך הם דברי הטור וגדולה מזו כתב הנמקי יוסף וכו' ע"כ באופן דהכא בנ"ד הויא הנאה תלויה על הספק ולא מיפסיל הדיין בהכי כמ"ש. שוב מצינו להרב מוהרשד"ם חח"מ סימן ב' שנשאל על ב' בעלי דינים שאחד מהם רצה לפסול את הדיין לפי שלוקח פרס מבע"ד כדי שילמד לתלמידים בחנם והאריך שם הרב לבטל טענה זו והביא שם משם הרב מהריק"ו שורש י"ו וז"ל וא"כ אהא סמכינן שאינו פסול הדיין אלא כשמקבל הנאה בעת הזמן