לב חיים פלג'י חלק ב קלה

יכולים לומר שהותרה אחריו שהיה הגדול שבהם ודבר שנאסר במנין וכו' וכן יש לי ק"ע ת"ח אחר שהעיד שאחר פטירת מוהררמ"ן זל א"ל מוהר"מ הלוי ז"ל שאסור להתפלל שם ומה גם שהסכמה זו שהיא אפרושי מאיסורא ומגדר מלתא דסכנה אין לה התרה כמבואר בפוסקים הלא בספרתם א"צ להאריך ובלא"ה עדות הריב"ש בטל מעיקרו כדקי"ל אם אחר מעשה אמרה אין שומעין לו: ולענין אם יכולים להתפלל שם נראה שאין יכולים יען שבא כתוב בהסכמה שהמוסיף ביה"ך הרי הוא כבונה במה בזמן איסור הבמות. ויש לחקור בזה מה היתה כונתם של הרבנים נ"ן להעניש למוסיף ביה"ך בעונש זה של בונה במה והלא יש די והותר בעונשים הכתובים שם דהיינו בגזרת נח"ש וכל רכושו יחרם וליטריקיה חיויא דרבנן וכו' וקאי בארור וכו'. ולא מצינו בבונה במה בשעת איסור הבמות שיש בזה שום עונש לבונה זולת אם הקריב עליה קרבן שהוא חייב כרת והקרבן פסול. א"כ הכא בנ"ד מה עונש עשו בזה לבונה ביה"ך. אם לא שנאמר שכונתם בזה על המתפללים בה שאין תפלתם רצויה דלענין התפלה אין חילוק בין הבונה ביה"ך לאדם אחר המתפלל שם. הגע עצמך אם א' בנה במה לשם קדושה ובא אחר והקריב עליה קרבן ודאי שזה המקריב ענוש כרת והקרבן פסול. אוף הכא בנ"ד שגזרו שהמוסיף ביה"כ הוא כבונה במה אם בא אחר והתפלל בה כיון שהתפלה במקום קרבן אין תפילתו רצויה ולא רצו להעניש למתפללים בשאר העונשים הכתובים שם שלא לבא לידי תקלה ב"מ. והדברים פשוטים לכל המודה על האמת ומעתה על חכמי ישראל יש"ץ לאפרושי מא סורא לעדת ישראל וכל השומע את דברי התורה יתברך באלקי אמן. הכ"ד הח"פ טיטואן בח' תשרי משנת חרו"ת על הלוחות לפ"ק בענין הבה"ך הנוספת שלא בהסכמה שרוצים לומר דאפשר שהותרה ההסכמה בימי הרבנים נ"ן מלבד שדבר זה א"א לאומרו אחר שיש כמה עדים מעידים שאחר פטירת הרב מהרמ"ן ז"ל היה אומר הרב מהר"מ הלוי ז"ל שאסור להתפלל באותו ביה"כ של כההרא"ף א"כ איך אנו יכולים לומר שהותרה ההסכמה אחר שבימי הרב מהרמ"ן שהיה הגדול שבהם לא הותרה שהרי אחר פטירתו היה אומר הרב מהרמ"א זל שאסור להתפלל שם ואיך אפשר לומר שהותרה אח"ך ומה גם דנר' שהסכמה זו אפי' המתקנים עצמם אינם יכולים להתירה אחר שכתוב בה שיש בהוספת ביה"ך השגת גבול לכל הש"ץ והוסיפו וכתבו וז"ל ובר מן דין קא חזינן דנפיק מינה חורבא טובא אין די באר וכו' ע"כ ולבסוף כתב וז"ל כי הוא מזיק ורודף את הרבים וכו' ע"כ הרי מבואר שיש בהסכמה זו אפרושי מאיסורא דהשגת גבול ומגדר מלתא במלתא דסכנה כמ"ש ומבואר בדברי הריב"ש סי' קע"ז דהסכמה שהיא למגדר מלתא דסכנה אין לה התר עד שיוסר הסכנה ובנ"ד עדיין הדבר בספק סכנה: והסכמה שהיא לאפרושי מאיסורא מצינו להרשב"א ז"ל ח"א סי' תשנ"ה גם מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא לזמן ידוע ובא לישאל על נדרו שמא יתקפנו יצרו ויעבור על שבועתו. והשיב הרב ז"ל מסתברא שאין נזקקין לו ששחוק בקוביא עבירה היא ואין מתירין לו נדרו לעבור ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור על שבועתו ישביע את יצרו ואין אומרין לאלו שיזדקקו לדבר עבירה קטנה שלא יעשה עבירה גדולה עכ"ל ותשו' זו הביאה מרן ב"י בי"ד סי' רכ"ח וכ"כ מרן שם בשם המרדכי וסמ"ק והגהמ"י ז"ל ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ו ומטעם זה פסקו הפוסקים דצריך לפרט הנדר בפני המתירים מההיא ירושלמי דגטין ההוא דאתא לקמיה דר' בון וא"ל אשתבע דלא מרווחנא וכו' אמ"ל לשחק בקובייא קאמינא אמר ברוך שבחר' בהם ובדבריהם שאמרו צריך לפרט הנדר: עוד כתב שם מרן בב"י וז"ל וכתוב עוד בתשו' הרשב"א על קהל שהסכימו והחרימו שלא לשחוק בקובייא ואח"ך רצו להתיר שאפי' כולם מסכימים אינם יכולין להתיר לפי שדבר זה מעצמו אסור ועוד נוסף עליו ההסכמה וחרם והיאך יוכלו להתיר. הגע עצמך סלק החרם כמי שאינו היאך יסכימו רבים להתיר את האיסור כל מי שמסכים להתיר זה כמי שמסכים להתיר עבירה א' בכנופייא וכו' ע"כ. גם הריב"ש ז"ל בסי' תס"ז הביא תשובת הרשב"א הנ"ל וכתב שם שהבא להתיר פורץ גדר ועושה מדמן של בחורים שחוק וכו' יע"ש. ובס' בד"ה כתב מרן שם וז"ל וגם מדברי הרא"ש בתשו' נראה שאין להתיר נדר של שחוק שכתב בסוף כלל י"א על מי שנשבע שלא לשחוק בקובייא עד תשלום שנה ועבר על שבועתו יכולין למוסרו ביד המושל לקונסו בממון ולהכותו עד שתצא נפשו כדי לקיים שבועתו ואם איתא מוטב היה להתיר לו כדי שלא יכשל ולא יצטרכו למוסרו ביד גוים ולהכותו עד שתצא נפשו עכ"ל : מבואר מזה שאפילו נדר של שחוק שהוא אסור מדרבנן כמ"ש מרן שם אין מתירין ושם בב"י הביא מתשו' הריב"ש שכתב דשחוק הקובייא נראה בפ' זה בורר דאפילו איסור דרבנן אין בו לא לפי שאינו עוסק בישובו של עולם ואפי"ה לא התיר לו ר' בון יע"ש וסיים מרן שם בש"ע וז"ל ואם התירו נדר של שחוק יש מתירין ויש אוסרים ע"כ ומדהביא סברת יש אוסרין באחרונה מוכח דהכי ס"ל להלכה ועיין בש"ך סקכ"ו שהביא משם הרב מהרא"ם בתשו' שאין לו התרה אפי' בדיעבד יע"ש. וכן פסק הרב מהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' פ"ד וכתב שם שסברת ר' טוביא המתיר היא סברא יחידית עוד כתב שם דאפשר שזה היה בזמנו של ר' טוביא שהיה במקום אנשים בטלנים וכו' יע"ש עוד כתב דאפילו לדעת רבי טובי' דיש לו התר ה"ד ביחיד הנודר אבל הסכמת רבים אין לו התר וכ"כ בס' משפט צדק ח"ב סי' ב' וכ"כ מהר"י הלוי סי' כ"ו וכ"כ בספר משדר"א דפ"א ע"א. והרב כנה"ג חיו"ד הגב"י אות רכ"א הביא חבל נביאים שהסכימו לזה יע"ש ובאות קע"ח כתב וז"ל הסכמה שכתוב בה ולסי' זו כמה וכמה בשלח יעברו וכמה וכמה גזלו את נכסיהם אין לך גדר לרבים או סייג לתורה כזו ואינן רשאין להתיר הרב מהר"א די בוטון זל בתשו' סי' ס"ו עכ"ל ומצינו בס' משד"ר ד"פ ע"ד בנדר של שחוק שכתב שאפי' יש לו אומנות אחרת שאין איסור בדבר אפי' הכי אין מתירין ההסכמה שמ"ש