לב חיים פלג'י חלק ב קלד

אכ"א סברא דיש בזה לתא דהס"ג לש"ץ של ב"ך יע"ש מלתא בטעמא. ובימים האלה הוגד הוגד לי שאחד חכם בעיניו שלא הגיע להוראה סדר לבן ראובן שאלה ע"פ טענותיו ושקריו להטעות לחכמי ישראל י"ץ אשר בערי המערב שאינם יודעים גופא דעובדא ובנה יסודו עפ"י עדות אחר שהעיד ר' יוסף ב"ש שהוא היה משמש ש"ץ בבה"כ של רא"פ שכמוהרוי"ש ז"להה נתן לו רשות לזה וא"כ אמרינן שבודאי הותרה ההסכמה מכל וכל. לזה אני אומר יסכר פי דוברי שקר שכל מי שיאמר שהותרה ההסכמה עתיד ליתן את הדין להכשיל את בני אדם לעבור על החרם כי תמיד הייתי מצוי אצל הרבנים כמוהרמ"ן ז"ל וכמוהר"ם הלוי ז"ל וידעתי נאמנה שלא הותרא כלל ואחר שנתבש"מ הרב כמהרמ"ן ז"ל שהוא כמו שש שנים מ"מ אחר ההסכמה כשהיה עובר הרב במוהר"ם הלוי ז"ל על הבה"כ של רא"פ לא היה עונה אמן וכשהיה שולח לב"כ לגבות איזה מגבה היה מצוה לשליח שלא ילך לבה"כ של רא"פ אחר שעשויה עפ"י האלמכזין שלא כדין אינה בכלל הב"כ ומפני היראה לא היה מבטלה ועד כדון כל מי שנגע יראת ה' בלבו אינו מתפלל שם ואין מתפללים שם כ"א בוקי סריקי מעט מזעד עניים וע"ה והרב כמהר"מ הלוי ז"ל נתבקש ביש"מ כמו שש שנים מ"מ אחר פטירת כמוהרמ"ן ז"ל: באופן שברור לי כשמש שלא הותרה זאת ההסכמ' כלל ומה שהעיד ריב"ש הנז' שהיה ש"ץ ברשות כמוהרוי"ש ז"ל כבר שתי לנכדו של הרב ז"ל ת"ח רשום והמ"ל שהוא היה מצוי תמיד אצל זקנו ללמוד תורה מפיו ומעולם לא שמע כזה ואף את"ל דעידי לא ראינו אינו ראיה יכולים אנו לומר שהרב הנז' נשכח ממנו זאת ההסכמ' אחר שהיה שכחן בעניני העולם. או אפשר שכיון שהחרם והעונשים לא היה על המתפללים כ"א על המחדש דוקא נראה לו להתירו בפרט זה מאיזה טעם שנגלה לפניו ובפרט שהריב"ש הנז' היה חתנו של רא"ף וכבר נלב"ע חמיו. איך שיהיה אף את"ל שנאמין לעדותו של ריב"ש לא מפני זה נאמר שהותרה ההסכמה. ומה גם אף אם הריב"ש היה מעיד שבפניו התירו ההסכמה אינו נאמן בזה אחר שהוא עד א' ואתחזק איסורה והגם דקי"ל דעד א' נאמן באיסורים להתיר היינו דוקא היכא דלא אתחזק לא איסור ולא היתר אבל היכא דאתחזק איסורא אינו נאמן להתיר כי אם דוקא בדבר שבידו לתקנו כמבואר כ"ז בפוסקים ראשונים ואחרונים. הנה הרשב"א ז"ל סימן תתל"ז עשה ד' חילוקים בענייני נאמנות באיסורי' וז"ל בענין נאמנות באיסורים יש ד' חילוקים. אחד בכל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא איסור ולא היתר עד א' נאמן שהוא מותר כדמוכח בהאשה רבה היכא דאתחזק התידא ואמר עד א' אסור אינו נאמן כדמוכח בפרק הנזקין וכו'. היכא דאתחזק איסורא ואמר עד א' התירא אינו נאמן כדמ"ש פרק האשה רבה גבי הקדש טבל וקונמות דנאמנין הבעלים משום דהוי בידו והא אינו בידו לא דכל אדם נאמן על שלו אפי' אתחזק איסורא כדאמרינן טבל והקדש הואיל ובידו לקנותו ולפדותו עמי הארץ חשודים אין נאמנים על שלום וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש בפסקיו בגיטין פ' הנזקין יע"ש וכ"כ המרדכי פרק האשה רבה שעשה י"ד חילוקים ב ענייני נאמנות וז"ל היכא דאתחזק איסורא ואי' בידו ואמר ע"א מותר אינו נאמן כדמוכח בפרקין וכו' הא לאו בידו לא כדמסיק דאי דחבריה היא גופא מנ"ל דנאמן אלמא דלא מהימן היכא דאינו בידו ע"כ ודין זה פסקו מור"ם בהגה' ביו"ד סימן קכ"ז ס"ג יע"ש גם הגאון מוהרא"ם ח"א סימן ס"ט כתב וז"ל כללא דמלתא הכי הוא דהיכא דלא אתחזק איסורא מעיקרא אי נמי אתחזק איסורא ויש בידו לתקנו וכו' בכולהו אמרינן עד אחד נאמן וכו' ע"כ. וכ"כ הרב בנימן זאב סימן תי"ב שכתב וז"ל ומנ"ל דע"א נאמן באיסורים להתיר דילפינן מנדה וכו' שנאמר וספרה לה ז' ימים לה לעצמה ואע"ג דאתחזק בה איסורא דנדה היתה מ"מ לא אתחזקא שתהא רואה כל שעה וכיון שעברו עליה ז' ימים נקיים ממילא טהורה היא ולא אתחזק בה איסורא. ועוד דבידה לטבול וכל שבידו נאמן כדאיתא בגיטין וכו' ע"כ וכן תירץ הרב מוהרא"מ ז"ל בתשו' הנ"ל יע"ש. מוכח מזה דהיכא דאתחזק איסורא ואי' בידו אינו נאמן . שוב מצינו להרב כנה"ג יו"ד סימן קכ"ז הגהב"י אות ב' וז"ל הסכמה שהוחזקה בחרם ונידוי ואמר החזן שלא אמ' לא כרם במקו' חרם ונדוי במקו' נדוי אינו נאמן כיון דאתחזק אסורא ע"כ בתשובה כ"י למי מקדושים ואת שמו לא הגיד ע"כ ובאות כ"ד כתב וז"ל לא אמרינן ע"א נאמן באיסורים אלא כשמעיד שנתקן האסור ממקים אחר ואינו מכחיש חזקת איסורא אבל מי שבא להכחיש מה שהוחזק אצלנו זה ימים ודאי כהאי גוונא לא מהימן כלל וקרוב הדבר שאפילו שני עדים לא יהיו נאמנים ואפי' נרצה להכחיש בב' עדים בע"א פשיטא דאינו נאמן בתשו' הנז' עכ"ל. והגם דיכול הדוחה לחלק ולומר דשאני התם דמכחיש החזקה מעיקרא אבל היכא שמעיד שהותרה ההסכמה ואינו מכחישה יהיה נאמן זה א"א לאומרו שהרי הוכחנו מדברי הפוסקים דהיכא דאתחזק איסורא ואין בידו לתקן אינו נאמן להתיר ולמדנו מדברי הרב הנז' דהכא בנ"ד הוי אתחזק אסורא א"כ הכא בנ"ד דאתחזק אסור ההסכמה זה כמה שנים אינו נאמן העד לו' שכמוהרוי"ש זלה"ה התיר לו לשמש ש"ץ באותו בה"כ כיון דהוי דבר שאינו בידו. והגם דקי"ל דאדם שנשבע על איזה דבר וראינו אותו עובר על השבועה דנאמן לומר שהתיר השבועה החי' מבואר דשאני התם דבידו להתחרט וילך אצל ג' הדיוט שיתירו לו ועיין מור"ם בי"ד סס"י ק"ב משא"כ הכא בנ"ד שאין בידו להתיר ההסכמה באופן שעדות ריב"ש הנז' כמאן דליתיה דמי ועדין ההסכמה קיימת לעולם ועד אחר שב"ד נ"ן עשאוה בהסכמת ראשי הקהל אשר היו בימים ההם והיתה בפרסום גדול שידעו בה כל הקהל. ועד ממהר לזה שלא הותרה ההסכמה שבימים האלה נתקבצו חכמי העיר הרשומים יש"ץ והראתי להם הפס'ד של חכמי המערב והעיד חכם אחד בפני כל החכמים שאחר פטירת הרב כמוהרמ"ן זלה"ה היה הוא מצוי בערבי פסחים עם הרב כמוהר"מ הלוי זלה"ה לגבות הנדבה של עניים ובערב הלכו שניהם להתפלל ערבית ומצאו הב"ך שהיו טרודים השכנים בחצר וכשעברו דרך הבת"ך של רא"פ אמר החכם הנז' לכמוהר"מ הלוי ז"ל נבא לזאת הבה"ך להתפלל ערבית ולא רצה כמוהר"מ הלוי ואמר לו שאסור להתפלל שם והלכו להם וא"כ אחר שבימי הרב כמוהרמ"ן זלה"ה. לא הותרה איך אנו