לב חיים פלג'י חלק ב קלג

הרב משפטי שמואל פשוט הוא שכולם גומלים חסד של אמת ואינם מצפים לתשלום גמול וההיא שהביא משם הראנ"ח בענין הש"ץ כי לא נכון להעביר את הראשון אלא ישרתו שניהם. באחד מוכרחים אנו לאוקומ' בששניהם משמשים בחנם או שיתנו הק"ק לכל אחד שכרו ולא יקפחהו וכו' ע"כ. אח"ך הביא הרב דברי מור"ם בהגה ביו"ד סס"י רמ"ה וז"ל רב היושב בעיר וכו' יכול הב' לבא לדוד שם ולהחזיק רבנות ע"כ והביא ג"כ דברי הרב מהרא"ם הנ"ל וכתב עז וזל ויש להוכיח מדקדוק לשון הרב במפה שכתב אפילו מקפח קצת פרנסת הא' דדוקא כשהקיפוח מעט הוא דשרי אבל לא בקיפוח מרובה וכן יש לדקדק גם כן מל' מהרא"ם וכו'. עוד יש להוכיח דע"כ לא התירו בקיפוח מעט לרב הב' ליכנס בגבול הרב הראשון אלא ברבנות דשכר רבנות כזה אנו צריכים לטרוח למצוא לו התר כמבואר בדברי מוהרא"י אבל כשההתר ברור אפי' בקיפוח קצת לא כמבוא' כגון שכר ש"ץ שהוא התר ברור כמ"ש בא"ח סימן ג"ן וכו וכן שבר השוחט ובודק אחד בדור הוא וכו' וע"כ לא התירו לב' ליכנס בגבול א' בקיפוח מעט אלא בשכר רבנות שבקושי התירו אבל דבר שהתירו ברור אין לשום אדם לבא בגבולו ולקפחו אפי' קיפוח מעט: ואחר כתבי מצאתי להרב ש"ך שם סקט"ו וז"ל אפי' מקפח קצת כגון בשכר חופות וקידושין וכ"כ בפסקי מוהרא"י שם וכו' ע"כ. ועוד נ"ל דאף דאף בקיפוח מעט לא התירו אלא ברב המלמד תורה לרבים ובא אחר כיוצא בו דהו"ל מרביץ תורה דשייך ביה טעמא דיגדיל תורה ויאדיר משו"ה אין לנו להשגיח על קיפוח קצת פרנסתו של א' והכי משמע מדמייתי ליה במפה סמוך להא דכתב מרן א' מבני חצר שבקש לעשות מלת וכו' אין יכולין למחות בידו משום שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וסמיך ליה הא דרב היושב בעיר ולומד תורה לרבים משום דחד טעמא אית להו. אבל היכא דלא שייך טעמא דיגדיל תורה לאו כל כמיניה דב' לקפח פרנסת הא' אפי' בקיפוח מעט כ"ש כפי מה שציין הש"ך ההיא דרב היושב בעיר וכו' מיהו כ"ז מדינא אבל. מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה עכ"ל. והרי הדברים ק"ו דברבנות גופה דאין התר שכרה ברור ואיכא משום יגדיל תורה אפי"ה יש למחות מצד המנהג מטעם הש"ג כ"ש בשכר ש"ץ ושו"ב שהוא אחד בדור דלא שייך ביה יגדיל תורה דל"מ מצד המנהג אלא מדינא נמי הס"ג היה. ע"כ כתבתי בתשו' לצרפו והסכים עמי מורי הרב המובהק מוהריב"ע זצ"ל עכ"ל הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל השייך לעניינינו: מוכח מדברי הרבנים הנז' דבדבר מצוה שהיתרו ברור אין אחר יכול לבא בגבולו ולקפח פרנסתו אפילו בקיפוח מעט ולכן הוצרך הרב לאוקומי ההיא דהרב מוהראנ"ח ז"ל במי שעשה בית תפלה דמיירי דליכא דררא דממונא כמ"ש וא"כ הכא יבנ"ד שבעלי הב"ך מוחזקים בידם מאבותיה' ומתפרנסי' מהכנסתם אין שים אדם יכול לחדש בה"ך אחרא אחר שיש בזה קיפוח פרנסה לבעלי הב"ך הישנים כמ"ש הרב ז"ל שהשוה בית תפלה לש"ץ שהרי הוכרח לאוקומי לדמוהראנ"ח ז"ל בדליכא דררא דממונא: אלא דלכאורה יש להקשות מההיא דפרק לאו יחפור בקובע חנות וכיוצא בצד חנות חבירו' דאיפסיקא הלכתא שם כרב הונא בריה דרב יהושע דלא מצי מעכב ופסקו מרן בח"מ סי' קנ"ו דלפי זה נימא דגם בבא לחדש בה"ך אחרת אינן יכולין בעלי בה"ך הראשונים לעכב על ידם כיון שהמחדש דר בעיר וכד מתא אבר מתא לא מצי מעכב. הא לאו מלתא היא דהחי' מבואר דבשלמא בקובע חנות וכיוצא בצד חנותו של חבירו הגם שקודם שקבע החנות זה הב' היו באים הקונים לקנות מחנותו של א' ועכשיו מתמעטים הלוקחים ממנו ולוקחים גם מהב' מ"מ זה הוי גרמא בעלמא אבל גבי בה"כ שהאנשים המתפללים בבה"כ הראשונה כבר הם קבועים שם להתפלל וכבר הוחזק בעל הבה"כ בהנאתם דמטי ליה מינייהו כגון קניית המצות או כשיש להם שמחה וגיל או שבוע הבן וכיוצא שנודרים נדרים ונדבות וכו' הו"ל כאלו מטא לידיה א"כ כשבא הב לחדש בה"ב ודאי שילכו איזה אנשים מהקבועים בבה"כ הא' לבה"כ הב' וממילא מסלק לבעל הבה"כ הא' ממה שכבר הוחזק בו דבזה ודאי דמצי מעכב וכמ"ש הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל דאוקי לההיא דהרב מוהראנ"ח בעושה ביתו בית תפלה דליכא דררא דממונא אבל היכא דאיכא דררא דממונא מצי מעכב: ועפי"ז אתנח לן מ"ש מרן ביו"ד סס"י רמ"ה וז"ל א' מבני חצר ומבני מבוי וכו' וכן מלמד תינוקות שבא חצירו ופתח בית ללמד תינו' בנדו כדי שיביאו לו תינו' אחרים או כדי שיביאו התי' שאצל זה אין יכולים למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו וכו' עכ"ל דלמה הוצרך מרן ז"ל לתת טעם למה שאין יכולין למחות בידו משום יגדיל תורה ת"ל דאפי' בדבר הרשות בר מתא אבר מתא ל"מ מעכב אם לא שנאמר דמה שהוצרך מרן לטעם יגדיל תורה היינו מפני החלוקה הב' שיבואו התי' שאצל זה שאם היה לדבר הרשות ודאי דמצי מעכב אחר שכבר הוחזק זה בתי' אלו הקבועים אצלו אלא דמשום יגדיל תורה ל"מ מעכב וא"כ גבי בה"ך דודאי ילכו אנשים מהקבועים בב"כ הראשו' ואיכא דררא דממונא וליכא בזה טעמא דיגדיל תורה הדבר פשוט דמצו מעכבי והיה מקום להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים: כלל העולה שבערי המערב שהב"כ יש להם בעלים שנהנים מהכנסתם אין אדם יבול לחדש דבר מעתה ולקפח פרנסתם. ועפי"ז אין לחלק בין מי שאין לו שום שררה למי שיש לו שררה בשו' עם אחר שהרי עכ"פ גורם הזק לכל הב"כ ולבה"כ הראשו' שמתמעטת ההכנסה של שותפין וזה אחד מהטעמים שכתבו רבותינו בהסכמתם הנ"ל שיש בזה הס"ג וכ"ש הכא בנ"ד שכתבו כמה עונשים על המחדש בה"כ בגזרת נח"ש וכו' דמי זה יערב אל לבו לעבוד על הסכמתם זה הוא מה שנלע"ד להשיב בזה וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה ויאיר עינינו במאור תורתו לדון דין אמת לאמתו כיר"א. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א בס' זאת חקת התורה משנת נדח"י ישרא"ל יכנס לפ"ק: ביען שאחר איזה ימים שכתבתי מה שנראה לע"ד בענין הבה"כ שרצו לחדש בני ראובן שאינם יכולים לחדש אב"א קרא מפני ההסכמה שעשו רבותינו ב"ד שלפנינו חלקם בחיים בחרם ובכמה חומרות כידוע