לב חיים פלג'י חלק ב קל

י"ץ לא היו יודעים מתקנה זו ואח"ך מצאוה בדרך מציאה וא' מב"ד י"ץ אמר לנו שלא היה יודע מתקנה זו וא' מב"ד י"ץ אמר שהיה יודע שהיה תקנה וסבור היה שלא נחתמה ויש כמה נסיונות שתקנה זו לא נתקיימה שהרי הניחו הבה"כ של ר' אב' פאריינטי קיימת אחר כמה שנים שנלב"ע הוא ויורשיו ולא נשאר להם שום יכולת היה להם להסיר מכשול זה. אם לא שלא יש שום תקנה ד ועוד שאחר מאמר היר"ה שגזר שלא יהיו בתי כנסיות רק בית הסוכנאן ובעוה"ר בטל הבה"כ של טאנג"ה וסאלי וארבט לא נשארה שום שררה ושכללו הרבה בתי כנסיות חדשים במערב וכן צריך להיות בכל המדינות שמתקנאים הגוים ובפרט שיש מעט בתי כנסיות לפי רוב הקהל ברכת ה' וכשיוצאים מבה"כ כלם יחד יש שימת עין הרבה לאוה"ע ולפי רוב הב"כ הוא טוב לכל והוא טוב שהבתי כנסיות יהיו כמו בית הסוכנאן כמו בה"כ שלנו. אלה היו טענותיהם ובהיות כי בני ראובן הנז' היו קטנים בזמן ההסכמה הנז' הוכרחנו להשיב על דבריהם לבל תהיה האמת נעדרת: והנה על הטענה הא' שטענו בני ראובן שאביהם בחייו שכלל הבה"כ הנז' הרי כתבנו גופא דעובדא היכי הוה שמעולם לא שכלל בה"כ כי אם בדרך עראי היו מתפללים עמו בניו ובני ביתו מחמת חולייו ולזה היה צריך ליטול רשות משום אדם ולא נטל שים רשות. ומ"ש שכל החכמים ורוב בעלי השררות התפללו שם אחר פטירת אביהם היינו בז' ימי אבלו ובפקידת החדש שהלכו לגמול חסד עמהם מפני הכבוד כמנהג ולא עוד. ועד כדון אין מתפללין שם רק בניו ובני ביתו ומה גם שלא היה דמות בית הכנסת כלל רק בית דירה כמש"ל: ועל מה שטענו שכיון שי"ל חלק בשררת הבה"כ אף את"ל שהסכמת הרבנים י"ץ היא קיימת עפה"ד לא תיקנו רק על מי שאין לו חלק בשררה וכו' הרי מלשון ההסכמה מוכח שאין לחלק בזה שהרי כתבו וז"ל שעוד כל ימי הארץ לא ירים איש את ידו לשכלל עוד ביה"כ נוספת על הבה"כ הידועות לנו כהיום הזה וכו' ע"כ. ומדכתבו נוספת על הבה"כ הידועות לנו ר"ל שלא יוסיף על מנין הב"כ שהי"ל בזמן ההוא וה"ה כמבואר שאפי' מי שי"ל שדרה אינו יבול לחלוק רשות לעצמו ולשכלל ביה"כ אחרת ומה גם דזיל בתר טעמא שכתבו בתחילת ההסכמה שיש בזה הס"ג וכו' וכתבו עוד וז"ל ובר מין דין קא חזינא דנפיק מינה חורבא אין די באר כידוע. ומפו' לנו ועל הראשונים אנו מצטערים והלואי נעמוד בשלנו ע"כ וטעמם נכון לפניהם שהבה"כ היו בספקן שכנה ואם יוסיפו עוד ב"כ יש שימת עין הרבה ויש לחוש לסכנה וזה רמזו באומרם ועל הראשונים אנו מצטערים וחששא זו של הוספת ב"ך עד כדון יש לחוש לה שהרי בעיר כאנג'ה יע"א יאודי א' קונסול שהיה לו יד ושם עם השררה ורצה לחדש ב"כ ונמלך עם השר שהיה אהובו והשר כתב ע"ז למלך יר"ה ולא הניחו לחדש וזה היה מקרוב זה לו זמן מועט וא"כ החששה שחששו רבנן ז"ל מתקני התקנה עדיין במקומה עומדת. עוד כתבו בתוך ההסכמה הנז' וזל כי מזיק ורודף את הרבים וה"ה כמבו' דהוספת בה"כ הוי היזק לרבים באופן דלפי הטעמים שכתבו בהסכמה אין לחלק בין יש לו שררה לאין לו כידוע. ועל מה שטענו שמעט זמן קידם התקנה נחלקו בתי כנסיות אחרות וכו' והב"כ שנחלקו היו שנים והוה לסיבה מוכרחת כידוע לנו שהיו ב' שותפים בכל אחד בלונדיריאה הישנה וכל אחד חלק רשות לעצמו בזאת הלונדיריאה החדשה שעדיין היו מטולטלים ונעים ונדים וזה היה בתחילת ביאתנו ללונדיריאה זאת שהיה בר"ח סיון שנת התקס"ח לפ"ק וההסכמה היתה שנת במקהלו'ת ליצירה שהיה שנת תקע"ח לפ"ק עשר שנים אחר ביאתנו לכאן ובני' ראובן היו קטנים ואינן זוכרים מזה כלל ואחר ההסכמה הנז' לא נתחדשה שום בה"כ כלל עד כדון ובר מן דין אם נאמר שמי שי"ל שררה בשותפות יכול לחלק ולחדש בה"כ לעצמו א"כ בה"כ של ד' שות' או מי שמת והניח ד' בנים ובה"כ א' כל א' יחלוק רשות לעצמו ואין לדבר סוף ומה הועילו חכמים בתקנתם לחששות שחששו אם לא שנאמר דודאי לא פלוג רבנן בזה בין יש"ל שררה בשות' לאין לו כלל: ועל מה שטענו שתקנה זו לא ידעו ממנה הקהל ולא קבלוה עליהם וכו' מחסרון ידיעה מחמת קטנם הם אמרו דברים אלו אבל האמת יורה דרכו שאח"מ הייתי יושב בין ברכי החכמים נ"ן וכל זה היה גלוי ומפורסם ובהסכמת הק"ק שבימים ההם. ועד ממהר לזה שהרי כתבו בהסכמה הנ"ל וזל וכגון דא צ"ל שקודם ששיכלל הבה"כ התרינו בו כמה פעמים אנחנו וראשי קהל עדתינו וכו' ע"כ ועוד כתבו וז"ל והוכרחנו לשלוח כרוז בשווקים וברחובות שכל מי שילך להתפלל אצלו שהוא עובר על הסכמת ב"ד וק"ק וכו' ע"כ וסמוך לזה כתב ובכן אנן בי דינא לבל תצא תקלה ח"ו קמנו ונתעורד וכו' וגזרנו וכו' שעוד כל ימי הארץ לא ירים איש את ידו וכו' ע"כ. מבואר מזה שהכל היה בהסכמת הקהל כמ"ש בראשונה ומה שלא בטלו אז הבה"כ ההוא היה מחמת שהשררה שהיה משתרר בימים ההם היה לו לבעל הבה"כ יד ושם עמו מפאת קרובו ושלח לומר לב"ד שיניחו אותו לשכלל הביה"כ וגם היו הבתי כנסיות בסכנה כידוע. ומה שטענו עוד שהסכמה זו לא נמצא התורף חתום מהב"ד ז"ל רק הטופס ויכולין אנו לומר שאח"כ ביטלוה וכו' גם זה הוא מחסרון ידיעה כנז' אבל הטעם שלא נמצא התורף הוא שכשחתמו ב"ד ההסכמה הנז' הניחו אותו למשמרת ביד הגביר כה"ר משה ישראל נ"ע שהיה אחד המיוחד מראשי הקהל ופרנס של עניים ולא עברו ימים מועטים ונפל למשכב ר' אב' הנז' וכשהיה מסוכן שלח לחלות פני הב"ד שיקרעו שטר ההסכמה ולהפיס דעתו שלא ימות ביגון זה נתנו השטר בידי כדי להעתיקו ועשינו ממנו הטופס הנז' ושלחו לו התורף קרוע והתופס נשאר מונח בידי אח"מ הן אמת שברוב הימים השכחה מצויה והייתי סבור שההסכמה שעשו לא היתה רק על הבה"כ של ר"א הנז' דוקא ובימים האלה כששמענו שרוצים בני ראובן לשכלל בה"כ בקבע נחתי אל לבי לחפש טופס ההסכמה הנ"ז לראות מה היה הדבר ואחר החיפוש מצאתי בין גנזי ושלחנו להודיעם כנז"ל : ועל מ"ש למה נשארה הבה"כ של ר"א הנז' אחר כמה שנים שנלב"ע כבר כתבנו שהיו מתפחדי' מאימת המלכות ובימים ההם כשהיה אחד מב"ד עובר על פתח הבה"כ והיו אומרים קדיש לא היה עונה אחריהם אמן והיה אומר שהמתפלל בחזקה אין