לב חיים פלג'י חלק ב קכח

חיים לראש דל"ח ע"א אות ג' שכתב וז"ל גדול הבית יהיה המברך כל הברכות וכלם יהיו יוצאים בברכתו וכו' ויזהר המברך מקודם לבני ביתו שיענו ב"ה וב"ש ואמן ע"כ ברכה וברכה בכונה גדולה ובשמחה רבה ויאירו עיניך במ"ש הרב שו"ג סימן תע"ג סק"א דכתב בזה ככל הצורך יע"ש עכ"ל לשון הזהב היל"א: ולפי האמור משם כל הנהו רבוותא ז"ל אדרבא אזהרה שמענו שאין להם לענות ב"ה וב"ש ואף לדברי הרב מוה"ד חיד"א ז"ל שכתב דלא מצא ראיה מכרעת עכ"ז בהסכמה עלה דנכון ליזהר הואיל ונפק וכו' אלא דאין למחות במי שעונה וכיון שכן זו היא שק' איך אזהרה שמענו להזהיר מקודם לב"ב שיענו ב"ה וב"ש וכל בתר איפכא אזהרה שמענו שלא לענות ב"ה וב"ש. ובהיותי משתומם בזה עלה ע"ד המע"ט הוא דאפשר דט"ס נפל בל' ל' הזהב וכצ"ל דיזהר המב' מקודם לב"ב שיענו אמן על כל ברכה וברכה והמעתיק הוסיף מדיליה ב"ה וב"ש מ"ג דעיקרא דהאי מילתא דגדול הבית הוא המברך הוא הר' המנהיג. ז,ל שכתב והגדול שבבית מקדש ועושה כל הס' וכשהוא מברך בפה"ג והמסובין עונין אמן יוצאים י"ח בענייתם שגדול העונה אמן יותר מן המברך וכו' ובמ"ש הרב שו"ג. סימן תע"ג מחו' א' שכתב כל לשונו ולא הוזכר שם עניית ב"ה וב"ש גם הרב שו"ג שהאריך בזה לא זכר שר שום רמז מעניית ב"ה וב"ש ואדרבא בסיום לשונו הכי אמר מר ולכן ראוי לכל בר ישראל שלא יביא עצמו לידי עון ועונש. ברכה שא"ץ אלא גדול שבבית יחלק לכל בה"ב. מכל מאכל אשר יאכל בלילה הזה ואשר ישתה ממנו ואח"כ הוא לבדו יברך וכלם יענו אחריו אמן ויוצאים י"ח בפסק הרב המנהיג וכן עיקר עכ"ל גם בסימן תס"ו בס' קדש אות ה' כתב כן יע"ש הרי מבואר דלא הזכיר עניית ב"ה וב"ש כ"א עניית אמן דוקא דאמן חייב לענות כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"ת ה"ט וריב"ה ומרן הק' ז"ל ריש סימן קכ"ד כמש"ל ועיין להרב מוה"ד חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סימן רי"ג אות ה'. או אפ"ל דליכא טעות אלא דס"ל למ"מ משיח'א כס' הרב מעשה רוקח דחלק על הרב דב"ש וכתוב למ"ר נר"ו במ"א בארוכה ומשו"ה כתב הכא כן ולפי שאנכי עבדו מיום ראותי דבריהם ז"ל הללו אני נזהר שלא לענות ב"א וב"ש בברכה שאנו יוצאים י"ח בברכת אחר כגון קדוש והמוציא וכיוצא וכמו שכן העלה הרב מוה"ד חיד"א ז"ל שכתב דנכון ליזהר הואיל ונפק וכו' ולו השתא חזינא למ"מ משיח'א שכתב ויזהר המברך מקודם לב"ב שיענו ב"ה וב"ש ומשו"ה באתי לפ' הכותב כ"ז ובמט"ו מיניה דמ"ר לשנות פ' זה ולבא לפ' הכותב להודיע לנו היכי נעביד ודא גרמא לי לבא בארשו"ת החיים הגם שמכיר אני מקומי שאיני כדאי להיות מבעלי תשו' מ"מ אענותניתיה דמני"ר היל'א קסמיכנא מלך חפץ בחיים וכ"ש כי ידוע ומפורסם בכל העולם שמכיר רב טוב לבית ישראל ומשיב לשואל דבר ואפי' לעיירות רחוקות וכ"ש עירנו זאת שהיא סמוכה למח"ק יע"א וגופא בתר רישא אזיל כ"ד נאה עבד נרצע לעבודתו ודתו. הצעיר חיים ביז'ה ס"ט סי' קט וזאת תשובתי אליו: הנה מסתמיות דברי הרא"ש ז"ל בתשובה שכתב לענות ב"ה וב"ש בכל מקום וכן העתיקו הטור ומרן בש"ע סי' תכ"ד סעיף ה' נראה דגם בברכות שיוצא י"ח מיירי וכן נראה לדעת מל' הרב הלבוש שכתב שם סעיף ב' וז"ל וכשיגיע החזן לברכה יאמרו על כל ברכה וברכה שישמעו מפי החזן וה"ה בכל מקום שישמע ברכה מפי אחר יאמרו ב"ה וב"ש וכו' הנה סתמו כפירושו דבכל מקום ששמעו ברכה מפי אחר יאמרו ב"ה וב"ש אפי' בברכה שיוצא י"ח במשמע דאם לא כן הי"ל לבאר ולהוציא מן הכלל בברכות שיוצא י"ח ועוד אי הוה שמיע להו להפוס' לא הוו שתקי וכמ"ש כל זה הרב מעש"ר שם יע"ש ומ"ג דהא חידוש גדול כזה היל"ל דהגם שכבר כתבו הפוסקים דאין הכרח לומר אילו הוה שמיע להו להפוסקים לא הוו שתקי מ"מ בדבר שהוא מוכרח ומבורר האיסור ושיש להטעות בדבריהם כל כה"ג שהחיוב היה להם לבארו. ולא ביארו בהא ודאי אמרי' דמדשתקו ולא ביארו הוא דלא סל"ה: הן אמת שהרב הגדול מוהרד"ף בס' שושנים לדוד פ"ח דברכות מ"ח דחה כל דברי הרב מעש"ר והחזיק במסמרים סברת הרב דבר שמואל ככתוב באורך בד"ק ואחרי המח"ר אין דבריו מוכרחים ומה גם למה שהביא ראיה מדברי הרב מג"א שכתב בסימן קנ"ד ס"ק ט' דאין לענות ב"ה וב"ש במקום שאין רשאי להפסיק וכו' ואין ספק דבכלל זה כשהוא שומע הברכה לצאת בה שאז ג"כ אינו רשאי להפסיק ואסור לאומרו עכ"ל וכוותיה דמר כתב הרב נודע ביאודה בס' דגול מרבבה ואתי עלה בק"ו דבמקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו וק"ו בברכה שהש"ץ מוציאו י"ח כגון ברכת שופר ומגילה שלא יפסיק לענות ב"ה וב"ש עכ"ל. ולעד"ן דק"ו די"ל פירכא הוא דבשלמא במקום שאינו רשאי להפסיק ואפי' אם התירו לו להיות עונה אמן משום דעונשו גדול אם אינו עונה מה שא"כ בב"ה וב"ש אבל בברכה שיוצא בה ועונה אמן כדי לצאת בברכתו גם אמירת ב"ה וב"ש הוא מעין ברכתו. ומאחר שהרב הגדול חיד"א ז"ל כתב בברכ"י א"ח סי' רי"ג דכמעט שעברתי לדבריהם דרבנן ולא מצאתי ראיה מכרעת לזה לא' מהצדדים וממנהג העולם להפך ואין למחות בידם יע"ש וגם בס' יוסף אומץ סי' ע' אות ג' כתב ומנהג העולם יודעים ובלא יודעים לענות ב"ה ב"ש אף בברכה שיוצאים י"ח ע"ש וכ"כ בס' זכור לאברהם ח"ג ד"ג ע"א יע"ש וכן הוא מנהג בכל תפוצות ישראל וכן נהגו בעירנו אזמיר יע"א בפני כמה רבנים גדולים ונער הייתי גם זקנתי ונתגדלתי על ברכי יוסף הרב הגדול מרן זקני זל והיה נוהג לענות ב"ה וב"ש על כל ברכה שהיה יוצא י"ח וכן נהגו כל הרבנים אחריו. ומאחר שאין האיסור ברור בפוסקים בודאי דיש לקיים המנהג לכתחילה כי הגם כי אנכי בעניותי בס' סמיכה לחיים סי' א' וסי' ג' ובס' נשמת כל חי בח"א בכמה מקומות כתבתי כי המנהג שהוא הפך הדין יש לבטלו זהו כשהוא שלא כדין ברור אבל כשיהיה הענין כעין נ"ד שאין הכרח ברור להכריע לשני הצדדים וכדברי הרב