לב חיים פלג'י חלק ב קכז

ועוד שיש חשש דבר האבד מהאחריות חמץ שהוא בח"ה פסח דהגם כי יצניעם במקום מוצנע ומשומר מהמים מ"מ אין מקום לשומרם מהעכברים וקי"ל דנשיכת העכבר מחמיץ כא"ש הפוסקים. כי כן יש להתיר. אלא דעכ"פ אם יכול למכור בצינעא הוא יותר טוב כי בלא"ה כתבו הפוסקים דאפילו בלתי חשש דבר האבד התירו בסחורה למכור בצינעא וכמ"ש בתשו' ר"ה גאון הביאה בס' אורחות חיים ה' יו"ט דצ"ב ע"א וכן פסק מור"ם בהגהה שם ס"א וז"ל מיהו אם נזדמן לו ריוח מרובה במועד יכול למכור בצינעא ויוציא לשמחת יו"ט יותר ממה שהיה דעתו להוציא כמ"ש בב"י יע"ש: סימן קח מעיר תירייא יע"א חיים מדבר אותותי לה המה באו לפני מ"מ משיחא יאיר עינינו בהא דכ' ריב"ה ז"ל בטור א"ח סימן קכ"ד ופסקו מרן אק' ז"ל בשה"ט סימן הנז' ס"י וז"ל מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחש"מ או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל ח"י ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע שלשה פסיעות לאחריו דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אעפ"י שהוא בקי ש"ץ מוציאו עכ"ל. והגם דהאחרונים ז"ל כתבו דאין לסמוך ע"ז שא"א שיוכל לכוין שישמע כולו ולא ידלג מלה אחת או שתים מלשמוע כמ"ש הרב ב"ח ע"ש מוהרש"ל ז"ל וגם הרב המגיה בספר ש"ץ דקטו"ב ע"ד האריך בזה והעלה דאין לסמוך על זה מ"מ ראה ראיתי להרב מוה"ד חיד"א זל בקונ' קשר גודל סימן י"ד אות יו"ד ובסימן כ"א אות ט' העלה להלכה דהעיקרא כפסק מרן יע"ש: והנה בדין זה ספוקי מספ"ל בזה שסומך אחזרת ש"ץ אם יוכל לענות ב"ה וב"ש דכל ח"י ברכות דבעניית אמן פשיטא דחייב לענות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפילה דין ט' וריב"ה ומרן ז"ל בריש סימן קכ"ד שהש"ץ מוציא י"ח למי שאינו יודע להתפלל ויכוין למה שהוא אומר ויוצא ובסעיף ו' כתב וז"ל ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ובין אותם שלא יצאו יע"ש. אך אמנם בעניית ב"ה וב"ש קא מבע"ל כיון דזה יוצא י"ח בתפי' הש"ץ והו"ל כמתפלל לעצמו ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק בברכה ומוסיף ומשנה מטבע הברכות שטבעו חכמים. ובהיותי חופש בספרן ש"ץ כן בקדש לחזיתיהו להרב הק' מהר"ש אבואב ז"ל בספר דבר שמואל סימן רצ"ה שכתב דברי הרא"ש זל שכתב בתשו' כלל ד' סימן י"ט וזל ושמעתי מאבא מרי שהיה אומר על כל ברכה שהיה שומע בכל מקום היה אומר ב"ה וב"ש וז"ש משרע"ה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ע"כ שכתב ע"ז בסיף התשו' וז"ל והנה שפתי לא אכלא לומר בענין זה מה שכבר הזהרתי פה לקצת החברים שמנהג הרא"ש ז"ל הנ"ל לענ"ד הוא דוקא לענות ב"ה וב"ש אחר המברך ברכה שאין העונה חייב בה אבל לצאת י"ח איזו ברכה שהוא חייב בה בברכת חבירו המכוין להוציאו וסגי ליה לכוין דעתו מתחילה וע"ס אינו ראוי להפסיק כלל בעניית ב"ה וב"ש דהא חשבי' ליה לעונה אמן ולשומע כעונה כאלו פיו ולבו שוים באמירת אותה הברכה שמברך חבירו והוי כמפסיק בברכה עצמה ומוסיף ומשנה מטבע שטבעו חכמים בברכות לכן השומע יחדל ולו דומיה תהלה עכ"ל. הרי להדייא דאם יוצא י"ח בברכת חבירו אין לו להפסיק ולומר ב"ה וב"ש דהוי מפסיק בברכה ומשנה מטבע שטבעו חכמים. ומעתה בנ"ד שזה האיש הוא סומך על חזרת ש"ץ ועל ידי זה הוא יוצא י"ח אין לו לענות ב"ה וב"ש: ומן האמור בזה בקידוש והבדלה וברכת המוציא וברכת ההלל וברכת שופר וקריאת המגילה וכיוצא כיון שהוא יוצא י"ח בברכת אחר אין לו לענות ב"ה וב"ש. אך אמנם ראה ראיתי להרב מעשה רוקח ז"ל פ"א מהל' ברכות הי"א דק"פ ע"ג שכתב דהגם שלכאורה הסברא מצד עצמה היא נכונה מ"מ חלק עליו וכתב דהמנהג בכל תפוצות ישראל שבכל הברכות שהש"ץ מברך להוציא את הרבים י"ח כגון ברכת שופר והלל ומגילה וכיוצא כל הקהל כאחד עונים ואומרי' ב"ה וב"ש וכו' ואם כן בואו ונאמר ששום אחד מכל קהל ישראל לא יצאו י"ח ברכות אלו מעולם או שלא עשו שלא כהוגן שהרי הפסיקו בברכה בעניית ב"ה וב"ש וידוע דגדול המנהג ע"ש: וראיתי להרב שושנים לדוד ז"ל בפיה"מ פ"ח דברכו' די"ד ע"ב שסתר כל דברי הרב מעש"ר א' לאחת והעלה להלכה ולמעשה כמ"ש הרב הקדוש מהר"ש אבואב ז"ל שאין לענות ב"ה וב"ש בברכה שהוא יוצא י"ח יעש"ב וכן דאיתי להרב מטה יאודה סימן הנ"ל סק"ב שגם הוא ז"ל בהסכמה עלה. כמ"ש הרב דב"ש. וכן ראיתי להרב מוה"ד חיד"א זל בסה"ב ברכ"י א"ח סימן רי"ג אות ג' שכתב וזל כשא' יוצא בברכת חבירו ובעי לכווני מתחילת הברכה וע"ס כגון קדוש והמוציא וכיוצא לא יענה ב"ה וכ"ש דהא שומע כעונה ופיו ולבו שוים באמירת הברכה ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק ומוסיף ומשנה מטבע שטבעו חכמים מוהר"ש אבוהב בס' דב"ש סימן רצ"א. ואנא חזיתיה לרב רחומי הרב שוש"ל פ"ח דברכות הביא מי שחלק על הרב הנז' ודחה ראיתיו והביא ראיות לקיים הוראת הר' הנז' ועתה אמת אגיד כי כמעט שעברתי בפ' זה לא מצאתי ראיה מכרעת במי שמכוין לשמוע כל הברכה לא' מן הצדדין אמנם הואיל ונפק מפום אריותא כמ"ש הרב הנז' נכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש עכ"ל ובס' יוסף אומץ סי' ע' אות ג' ובספר. טוב עין סימן י"ח אות מ"א כתב משם הרב דגול מרבבה כמ"ש הרב דב"ש ובספר מראות העין ד"פ מהס' בליקוטים סימן י"א אות ט' כתב משם הרב חידושי ר' זאב כן ותמהני עליו איך לא זכר שם להרב מטה יאודה ז"ל דגם הוא ש"ר המסכי"ם עם הרב דב"ש. באופן דלדעת הרב דב"ש והרב שוש"ל והרב מט"י והרב דגול מרבבה וחידושי ר' זאב כולהו בדעת א' קיימי שאין לענות ב"ה וב"ש בברכה שיוצא בה י"ח בברכת חבירו דהוי מפסיק ומשנה מטבע שטבעו חכמים והגם שהרב מוה"ר חיד"א ז"ל כתב דלא מצא ראיה לדבריהם הא מיהא עלה בהסכמה דהנכון ליזהר הואיל ונפק מפום אריותא אלא דאין למחות בידם. ועיין להרב זכו"ל ח"א הל' ברכות אות ב' ד"ה ע"ב ובח"ג ד"ג ע"א וב' ע"ש. וחדשות אני מגיד למ"ש לעט"ר גדול אדונינו מ"מ משיח'א בס' הנחמד הנ"מ