לב חיים פלג'י חלק ב קכו

הכלל העולה לענין דינא כי לא ראינו בעירנו אזמיר יע"א עיר גדולה של חכמים ושל סופרים שנשמע כדבר הזה בשום בעלי אומניות כדופ'יט הטיפ'טיג'יס הי"ו המנקים צמר כבשים וברופ'יט הלאנירוס וכן שאר בעלי אומניות כמו רופ'יט המאזוג'יס וכיוצא ונמצאים בעוה"ר בעירנו כמה עניים מרודים העוסקים במלאכות אלו שאין להם מה יאכל ואין שום אחד מהם שהולך לעשות מלאכה ואם באולי המצא ימצא איזה עני שהולך תכף ומיד בהשמע הדבר לרבני העיר מפרישין אותו דש"מ כי קבלו עליהם לאיסור וכתשו' הרב מהר"י בן מיגאס ז"ל ומהרשד"ם זל וכמש"ל. כי ע"כ אין נראה להתיר לשום פועל שאין לו מה יאכל כי אם יהיה הענין באקראי וצורך גדול אבל בפשוט לא הותר ליחיד וכ"ש לרבים ובפרט כשיהיה בפרהסייא ובפני גוים כי נפיק מיניה חורבא מכמה צדדים וכבר כתבנו משם הרב תומת ישרים והרב כנה"ג ז"ל דאפי' אם אי אפשר בצינעא הותר לעשות בפרהסייא זהו דוקא בפני יש' ולא בפני גוים דיוצא כמה נזיקין וחבלות וה"ט שכתבו הרבנים בי"ט ב' איתיה נמי בח"ה ואינו יוצא מידי חילול השם בגוים כאשר כתב כן בהדייא בתשו' מהר"י בן מיגאס ז"ל וא"כ כל דמצינן דלאו לאורויי היתירא כ"א בהכרח גדול ולאיזה יחיד ובאקראי הא לא"ה לא והוא ברור. ומ"מ אפי' היכא דימצא התר לפועל שאין לו מה יאכל על צד ההכרח גדול ובאקראי ובצינעא ככל האמור אינו אלא עפ"י ב"ד שבעיר ועמ"ש בתשו' הגאונים בס"ס נהרות דמשק הנקראים ס' שערי תשו' סי' רס"ט וז"ל חייבים ב"ד לגזור גזירה שלא יהא אדם עושה מלאכה בח"ה אלא על פיהם שלא מסרם הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור איזה יום מותר ואיזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת ולדעת מי עושה מלאכה ומי אינו עושה שב"ד מצווים להזהיר לעם דכתיב והזהרתם אותם את החוקים והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי ענין העם תלוי על צוואריהם ויזהרו שלא יתפסו בחטאתם ח"ו יע"ש : אך בזאת השבתי לשואלי דבר והוא במי שיש לו סחורות מוכנות לשולחם למדינת הים ע"י אוניית של אש הנקראים באפוריס ואירע שבאו בח"ה ונוסעים ואם ימתין אחר המועד לא ימצא אוניה ויבאו לידי נזק והפסד אם מותר לשלוח בח"ה ולכאורה היה נראה דאסור כמ"ש מור"ם זל בהגהה סי' תקל"ה עמ"ש מרן בש"ע שם ס"א אין מפנין מחצר לחצר וכו' כתב מור"ם בהגהה דכ"ש שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר והוא מדברי המרדכי זל במ"ק פרק מי שהפך יע"ש. אלא דיש להרגיש עליו דהמרדכי ז"ל התיר כשהוא דבר האבד וכן פסק מרן לקמן סי' תקל"ח ס"ג וזל אסור להסיע ממונו מעיר. לעיר אם לא בשביל דבר האבד יע"ש וכבר נרגש הרב שו"ג זל שם בסי' תקל"ה סק"ג בזה ע"ש ואם כן כאן בנ"ד דהוי דבר האבד שאם לא יסיע ממונו בספינה זו יפסיד מהקרן בודאי דמותר גמור: ועוד הגידו לי כי לא יבואו האוניות הללו כי אם ביום ש"ק ואז איסור גמור יותר להסיע ממונו ביוש"ק ואפי' ע"י גוים והוא עומד על גבו איסור חילול שבת איכא וא"כ יותר טוב שיהיה בח"ה מלחלל שבת כי כן אין ספק דמותר גמור. ועוד נראה להתיר ממ"ש בש"ע סי' תקל"ט ס"ה וז"ל אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביותר מותר לקנות ולמכור יע"ש והרי אם התירו משא ומתן היכא שהוא דבר שאינו מצוי לאחר המועד כ"ש שהוא מותר להסיע ממונו מעיר לעיר היכא דאין ספינות מצוייות אחר המועד והוא ברור ואם המצא ימצא ספינות לאחר כמה ימים כמו לזמן ט"ו ימים או יותר הוי דבר האבד כי בכל זה הזמן הוא מתבטל מעסק משא ומתן אין ספק דהוי דבר האבד ומותר: סימן קו שאלה מי שהוא סובר במכס ובבידאט שכתבו חשבונות הכנסה והוצאה אי מותר לכתוב בח"ה או לא: תשובה הנה מצד שהוא צורכי רבים מצינו מחלוק' בזה הביאו מור"ם בא"ח בהגה' ריש סי' תקמ"ה עמ"ש מרן בש"ע אסור לכתוב בח"ה הגיה' מור"ם דלצורך רבים יש אוסרין כל שאינו לצורך המועד ויש מתירין וסיים מור"ם ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן יע"ש וכ"כ הלבוש שם ונר' מדברי הרב פרי מגדים בחלק א"א סק"ב שכתב שדוקא כתב שכותבים ספרים חו"מ הוי מעשה אומן הא כל כתב מעשה הדיוט מקרי יע"ש וכ"כ בחלק מ"ז שם שכתב שלנו לכ"ע לאו מעשה אומן הוא יע"ש וא"כ כתב שלנו שהוא כתיבת רש"י שקורין פרוב'ינצל וכן שאר כתיבת תוגרמה ולועזים הכל מקרי מעשה הדיוט ומותר לפי זה. ועוד נראה לי להתיר דזה הוי בכלל חשבונותיו והוי דבר האבד דאם אינו כותב ויהיה נאבד ממנו כי המיכס יבקש החשבון ממנו ועוד דהא צורך המועד כי כל הבא מידי יום ביומו הוא לצורך אותו היום כיום השוק שהתירו בו ואינו דומה לדין הת"ה שהתם ענין מה שרוצים למרביץ תורה להש"ץ הוא לאחר המועד ויכולים לכתוב לאחר המועד אבל כאן הבא ביומו אם לא כתבו הוי דבר האבוד לגמרי. ועמ"ש בשו"ת לתי"ד סי' ש"ף גבי אבל שלא התירו לו כתיבה כ"א מה שמותר בח"ה יע"ש בס"ד סי' ק"ז שאלה מי שבאו לו שקים של חטים בח"ה של פסח ואם לא ימכרם יש חשש שהוא דבר האבד שיפסיד מהקרן הרבה אחר המועד ועוד חששא שמא יפול עליהם מים ויחמיצו ויהיה נאסר בהנאה שהוא דבר האבד וגם שצריך לבערם משום בל יראה ובל ימצא: תשובה היתר גמור הוא כמ"ש מרן בש"ע סי' תקל"ט ס"ד וזל אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן מותר למוכרה אבל אם לא יפסיד מהקרן לא יע"ש וא"כ כאן נמי שיש חששא שאחר המועד יוריד מערכה ויפסיד מהקרן מותר: