לב חיים פלג'י חלק ב קכה

לו מה יאכל זהו כשהוא בצנעא אלא בפרהסייא כמ"ש הרב מג"א ז"ל בא"ח סימן תקמ"ד ס"ז ותביא דבריו הרב באה"ט שם סק"ה וענין מלאכות אלו לנקות את הצמר וגיזי צמר רחלים וכיוצא הוא נעשה בפומבי ובפרהסייא ובפרט כי על הרוב צריכים למלאכה זו עצים רבים יותר מעשרה דהוי בפרהסייא ואפילו אם יהיה במקום מוצנע וחוץ לתחום ולא יהיו עשרה עכ"ז מצד עצמו שמתפרסם הדבר בעיר שהלכו לעשות מלאכה בח"ה וקלא אית ליה הו"ל בפרהסייא וברבים ולכן זה היה טעמם של הרבנים ז"ל שלא התירו בזה כלל. וגם הרב פרי מגדים ז"ל בח' א"א סימן תקל"ד סק"ז הסכים לס' הרב מג"א ז"ל דהא דהתירו לפועל שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה בח"ה ה"ד בצינעא ולא בפרהסייא ע"ש אלא דשם בסימן תקמ"ב כתב דאם אי אפשר בצינעא שרי בפרהסייא עא"ר זל יע"ש: ולע"ד מלבד כי פשט דברי המג"א זל מורים לאסור עוד בה כי אף בשא"א בצינעא דמתירי' בפרהסיי' זהו כשיהיה הענין הכרחי לא להתיר בפשוט וכ"כ בפשיטות מורינו הרב מ"ז הראב"ע ז"ל בס"ס בתי כנסיות בא"ח סימן תקל"ד כדברי המג"א דדוקא בצינעא התירו לא בפרהסייא יע"ש. ועוד הביא לנו המגיה הרב ועצום כמהר"א זל תשו' הגאונים זל בס' נהרות דמשק סימן רי"ד ושם מבואר בהדייא דאם אי אפשר לעשות בצינעא עושה בפרהסייא ע"ש וזהו כדברי הפ"מ ומ"מ לדידן כי אפילו בצינעא לא התירו לעשות מלאכה למי שאין לו מה יאכל כ"ש בפרהסייא והוא ברור. ועוד נראה לומר כי הא דהתירו כשאי אפשר בצינעא עושה בפרהסייא היינו בפני ישראל אבל כשיהיה בין הגוים אין להתיר בפרהסייא אפילו בדלא אפשר וגם שיש חששא שהגוים ידחקו כל אחד ואחד ליאודי שתות תחת ידו ורשותו שיעשה לו מלאכה בח"ה ועיין בכיוצא בזה בתשו' תומת ישרים זל סימן קי"ו בענין התר עשיית מלאכה ביו"ט ב' לגבי מת וה ד הכנה"ג א"ח סימן תקכ"ו הגהט"ו וסימן תקמ"ז הגה"ט יע"ש: ועוד נראה דטעם הרבנים שלא רצו להתיר דאיכא משום ח"ה בין הגוים שאומרים ראו שישראל עושים מלאכה במועד שלהם וע"ד שכתב המג"א ז"ל בא"ח בהל' שבת סימן רמ"ד סק"ח שאחר שכתב שהיה נראה לו להתיר לבנות בהכ"נ בשבת בקבלנות כתב וז"ל ומ"מ ראיתי שגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין הנכרים מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסייא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא ח"ה וכו' יע"ש וא"כ ה"ה והוא הטעם אם נתיר לישראל בח"ה שיעשה מלאכה הגם כי אין לו מה יאכל יהיה ח"ה. בגוים שהגוים ביום אידם אינם עושים מלאכה והישראל עושה ועיין במס' מעשר ב' סופ"ה מט"ו ועד ימיו היה פטיש מכה בירוש' וכו' ופירשו המפר' חרשי נחושת וברזל היו עושין מלאכתן במועד בדבר האבוד ובטלם משום דאוושא מילתא וזלזול מועד יע"ש: ועוד נראה כי הרבנים שבעירינו כיון שהנהיגו את העם לאסור כבר נעשה המנהג עירינו אזמיר יע"א שלא להתיר בשום מלאכה לפועל שאין לו מה יאכל והו"ל כאותה תשו' שנשאל ה"ה מהר"י ן' מיגאש ז"ל סימן קמ"ג ששאלו ממנו וז"ל באתי להודיעך אדונינו שזה ימים הזהרתי את קצת אנשים שלא ישאו ויתנו בח"ה ונזהרו כלם עד שנמנעו אפילו לפתוח ב' לוחות מהחנות ואפילו לישא וליתן בפרקמטייא האבודה ואפי' מי שאין לו מה יאכל כ"ז לעשות סייג למשפטי התור' וכו' והשיב וז"ל ומה שגדרת אותם בזה יפה עשית כפי שורת הדין ואעפ"י שרז"ל התירו לעשות מלאכה. מי שאין לו מה יאכל ולעשות סחורה פרקמטייא האבודה אם הם נתרצו לאסור הכל ולהחמיר על עצמן ע"ד מיגדר מילתא כדי שלא ימשך הדבר ממנו לעשות מלאכה מי שיש לו מה יאכל ולעשות סחור' בפרקמטיי' שאינה אבודה ישר חילך בזה ושכר גדול יש מהשי"ת ואין ספק שבעל הגמול יזמין להם משנה הריוח ההוא שהיה אפשר להם להרויח בח"ה כמ"ש רז"ל במ"ק דף יו"ד ע"ב בההוא גברא דהוה ליה עיסקא דהוה מזדבנא בשיתא אלפי דינרי שהייה לבתר חולא דמועדא זבניה בתריסר אלפי דינרי זה שכרם בעוה"ז נוסף על הטוב הצפון להם לעוה"ב עכ"ל. הרי כי נדון זה שנשאל להרב מהר"י ן' מיגאש ז"ל מהרב השואל הוא שהרב הנהיג בעירו לאסור ובמה שהנהיג הוא באזהרתו לבד חשיב ליה להרב מוהר"י ן' מיגאש לחזקו ולתומכו דהוי גדר וסייג לתורה ואין לבטלו כ"ש בנ"ד כי ראינו כמה רבנים למעלה מעשר בזמנינו מזמן ה"ה כמוהר"ים זל עד עצם היום הזה שנהגו בעירינו לאסור לכל בני אומניות לאסור להם מלאכה אפילו למי שאין לו מה יאכל ולא זו בלבד ביחיד בבעלי אומניות כאלו וכדומה שהם רבים ואוושא מילתא כי מילתא דפשיטא הוא דאין מקום להתיר אלא אפי' בפרטות ביחיד ובמלאכ' פרטית לא ראינו לשום יחיד שאין לו מה יאכל שהתירו לו לעשות מלאכה כי בודאי אין מנהג להתיר בעירינו לעשות מלאכה למי שאין לו מה יאכל וגם אם יהיה מקום להתיר יהיה באיזה ענין שיש צורך גדול ובאקראי ועפ"י רשות רבני וחכמי העיר: ועוד יש טעם פשוט שנהגו לאסור יען אלו בעלי אומניות יש להם תקנות רבות בענין אומנותם כיצד יהיו מתנהגים עם הסוחרים כדי שלא יצא איזה תקלה ונזק לאומנותם וצריכים הם להנהיג לבני אומנותם בהנהגה סדר פעולתם וקצבת שכרם וכיון שהיו מתירי' למי שאין לו מה יאכל שילך ויעשה מלאכה לו לבדו בלתי רשות המנהיגים אי אפשר שאינו יוצא כמה נזיקים וחבלות לבני אומנותם ואם יהיה ברשותם אוושא מילתא ונעשה הדבר בפרהסייא וכפומבי וזה בלא"ה לא הותר אפי' למי שאין לו מה יאכל לעשות כ"כ בפירסום גדול וזה ברור. ועוד דאם באנו להתיר בבעלי אומניות יש הרבה רמאים שיאמרו שאין להם מה יאכל והוא שקר וגם כי לא התירו כי אם כדי שיאכל ואם יש סכלים ופחותים שהולכים ומרויחים במלאכתם בח"ה והולכים אחר כך למקום שמוכרים יין ושכר ושם משחק בקובייא ומאבד המעות כמו שאירע כן לאחד שעשה מלאכה בח"ה על סמך התר שאין לו מה יאכל בח"ה של סוכות ובליל הוש"ר ובמקום ללכת לביתו לאכול עם אשתו ובניו ולילך לבית המדרש לשמוע קול תורה הלך לבתי קרקסאות לשחק בקוביא ואבד הכל ולא היה לו לאכול בי"ט האחרונים וא"כ כפי זה ראו הרבנים לגדר בדבר ועיין בתשו' מהרשד"ם ז"ל חיו"ד סימן קכ"ה וכנה"ג בי"ד סימן רי"ד הגה"ט אות ח':