לב חיים פלג'י חלק ב קכג

סימן קג שאלה במה שנהגו בעירינו אזמיר יע"א כי בליל חג השבועות באשמורת הולכים כמה נשים בשפת הים להיות טובלות בים אשר יעבור עליה גלי הים וקורין בשם זה שהולכים לגלי הים אה לאס אולאס אם יש בזה איסור משום חילול יו"ט או לא: תשובה הנה קי"ל בא"ח סימן ש"א דאסור לעבור במים בשבת שלא יבא לידי סחיטה ומבואר שם סעיף ד' שאם הולך להקביל פני רבו או לדבר מצוה או לשמור פירותיו מותר ובלבד שיהיה נזהר משום סחיטה שיעשה שנוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שלא יזכור ושלא יבא לידי סחיטה וכ"ה הדין ביוה"כ כמ"ש בא"ח סימן תרי"ח סעיף ה' הרי דבהעברה והליכה במים מותר בשבת ויוה"כ ומכ"ש ביו"ט גם בסיג לעשות טבילה בשבת ויו"ט במים במקוה ובנהר מותר כמ"ש בא"ח הל' שבת סי' שכ"ו ס"ז וס"ח ובבאה"ט שם סק"ה אלא דבים צריך לדעת אם מותר כיון שהוא במקום שאין בו עירוב ועיין בס' שיבולי הלקט הל' שבת כלל כ"ח דכ"ו ע"ב ודז"ך ע"א יע"ש. אבל להיות שט ע"פ המים הא ודאי אסור אפי' ביו"ט וכ"ש בשבת וכמ"ש בש"ע סי' תקכ"ד דאין שטין על פני המים יע"ש. סימן קד שאלה ראובן שבא מקושט'א ביו"ט ראשון לאזמיר יע"א וביום ב' של גליות הוא יום שהולכת שיירא לתירייא ורוצה לכתוב לבן אחיו אגרת על ידי גוי להודיע לו ענין אחד שיש הפסד ממון הרבה אם אינו מודיעו וזאת הידיעה נתודע לו בקושטא ולא היה שהות מקודם אם מותר לומר לגוי שיכתוב לו אגרת בכתב שלהם ובלשון שלהם על ענין זה או לא תשובה הנה בודאי קי"ל בש"ס ובפוסקים דאין חי' בין יו"ט לשבת לא אוכל נפש בלבד וא"כ בענין עשיית מלאכה ע"י גוי כשם שאסור בשבת כך אסור ביו"ט וכבר כתב הרב מהר"א ששון ז"ל בתשו' סימן קנ"ו שמנדין אפילו לעושה מלאכה דרבנן ביו"ט ב' אפילו על ידי גוי כיע"ש והביאו הכנה"ג ז"ל בא"ח סימן תס"ה גם ראיתי להרב כסא אליהו בא"ח סימן ש"ז אות א' שהביא דברי מהרי"ל ז"ל בהל' יו"ט דכ"ה שכתב דגוי שהביא כתב חתום ביו"ט לישראל מותר לישראל לפתוח אותה ולהתיר החותם יע"ש והק' עליו וז"ל ואני בעוניי לא ידעתי מנ"ל הא דהא ודאי מלאכה גמורה היא זאת ואפי' ע"י גוי אסור כל שכן ע"י ישראל ואין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד יע"ש ועיין להרב נודע ביאודה ז"ל בתשו' ח"ב חא"ח סימן מ"ד דיש מי שרצה להתיר אמירה לגוי ביו"ט ב' דהוי שבות דשבות ודחה ס' זאת יע"ש. ולענין הכתיבה אם דוקא בכתב אשורית הנה ממ"ש מור"ם ז"ל בד"מ בא"ח סימן ש"ו בשם א"ז וז"ל דלא שרי לא כשכותבים בכתיבה של נכרים דאינה אסורה אלא מדרבנן אבל בכתיבה שלנו שהיא דאורייתא אסור יע"ש והובאו דבריו בהגמי"י ז"ל פ"ז מהל' ס"ת ע"ש וכן פסק בהגה' הש"ע שם קי"א עמ"ש מרן בש"ע וז"ל מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הגוים בשבת וחותם ומעלה בערכאות הגיה מור"ם ז"ל בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב א"י לא גזרו וציין א"ז הרי נראה דס"ל דאיסור כתיבה מד"ת אינו אלא בכתב אשורית אבל בשאר לשונות הכתיבה אינה אסורה כ"א מדרבנן וכ"כ תלמידו הרב הלבוש ואם הדבר כן שאינו אסור לכתוב מד"ת כי אם דוקא בכתב אשורית לא בשאר לשונות הרי אמדינן בפ' הבונה דקי"ג ע"א ופסקו הרמב"ם זל בהל' שבת דין יו"ד דהכותב בכל לשון חייב וכבר ראיתי להרב א"ז בפי' דברי הרב הלבוש שכתב ובכתב שלהם שאינו אסור אלא מדרבנן כתב שם סק"ח וז"ל פי' אמירה לגוי דבישראל תני פ' הבונה הכותב בכל לשון וכו' וע"ת לא הבין כן ולא דק עכ"ל וס' עולת תמיד אינו מצוי בידי אבל נראה ודאי שהבין כונת דברי מור"ם כפשטן וע"ז מקשה עליו דהא קי"ל דהכותב בכל לשון חייב וכ"כ בס' א"ר ז"ל שהביא מכמה פוסקים דס"ל דעל הכתב שלהם חייב הישראל מדאוריית' ולכן כתב דמ"ש רמ"א דאינו אסור רק מדרבנן ר"ל האמירה לגוי יע"ש: ולע"ד נראה לומר דאין כונת מור"ם והר' הלבוש כמ"ש הרב א"ר וזוטא שהרי מדברי מור"ם עצמו בד"מ מבואר יוצא להדייא כי כונת הא"ז ז"ל הוא על עיקר. איסור הכתיבה עצמה ולא על החמורה ושוב ראיתי להרב מאמר מרדכי ז"ל בסימן זה סק"י שעמד בזה יע"ש אמנם אנכי הרואה להאגודה ז"ל במ"ק פ' אלו מגלחין סימן ל"ח לענין כתיבה בח"ה וז"ל וכתיבת מעשי"ת דלא קרי כתיבה יע"ש איברא דמצינו לרוב הפוסקים גבי כתיבת הגט שהוא מדאוריית' דכתיב וכתב לה דכתיבה בכל הלשונות מהני כמ"ש בב"י ובס' גט פשוט ז"ל באה"ע רס"י קכ"ו יע"ש הרי ראיה גמורה דמד"ת בכל כתב מיקרי כתיבה ואם כן ודאי דלענין כתיבה בשבת הוי מלאכה מדאורייתא וכן ראיתי להרב בית שמואל ז"ל שם באה"ע סימן קכ"ו ונ"מ לענין שבת דהוי מלאכה גמורה ולא שבות ואמירה לגוי לכתוב אפילו בכתב שלהם לא הוי שבות דשבות לא שבות הוא וכן משמע מדברי הרמב"ם וכ"מ מתוס' בסוגייא אומר לכותי וכותב וכ"פ רע"ב ז"ל בפ' כלל גדול ולא כמ"ש בא"ח סימן ש"ה יע"ש ויש להרגיש דהו"ל להקשות ע"ד מור"ם בהגה' ובד"מ שהביא דין זה משם א"ז. גם ראיתי להרב מג"א ז"ל א"ח סימן ש"ס סקיו"ד שהביא משם רמ"א בא"ח סימן ש"ו דכתב שלהם אינו אסור מד"ת ותמה עליו ממ"ש הרמב"ם ז"ל דהכותב בכל לשון חייב ושכ"כ התוס' בגיטין ד"ח ובסו"פ מרובה יע"ש. וראיתי להרב נודע ביאודה ז"ל ח"ב חא"ח סי' ג"ל שנשאל על מי שיש לו יד ושם בועד השרים הגדולים אם יש מקום למצוא התר שיעשה לעצמו חותם שיוכל לדפוס בו חתימתו ממש כמו שחותם בכתב ידו ממש בשבת ע"י גוי הביא דברי רמ"א אלו דבכתב שלהם אינו אסור אלא מדרבנן ומ"ש הרב מג"א והב"ש ז"ל ותמה עליהם דהלא היה להם להשיב דמשנה מפורשת פ' הבונה הכותב ב' אותיות וכו' יע"ש ומלבד דכן הקשה בהדייא הרב א"ר וזוטא ז"ל מפ' הבונה עוד בה דמ"ש הרמב"ם דהכותב בכל לשון חייב הוא ממתני' הלזו. ואולם מה שרצה לחלק ולומר הרב נודע ביאודה שם וכתב וז"ל ונ"ל דס"ל להא"ז ז"ל דבכל לשון היינו לעז אבל הכתב צריך להיות אשורית